אבני החושן חלק א קפד

מטלטלי אג"ק גובה מכסות אשתו משמע דסבר דלא קיי"ל כר"י דאמר שליחותה קעביד ולא זכה בהם הבעל כלל ולכן השמיטו הש"ע דפסק כר"י ואין הבגדים של בעל מעולם ולא כהסמ"ע ס"ק נ"מ ע"כ ואין זה ברור בעיני דשפיר י"ל דאף דשליחותה קעביד מ"מ המעות הי' של הבעל והבגדים שקנה הם חלופי המעות עיין בח"מ אה"ע סי' צ"א ס"ק ו' וס"ק ט' ובב"ש שם וצ"ע

גם מה שהקשה הקצה"ח דאם קיי"ל כר"י ולא זכה בהם הבעל א"כ למה אמרינן בכתובות אדעתא למשקל ומיפק לא אקני לה והרי הבעל לא זכה בהם ע"כ ופשוט דאין כאן אפי' ריח קושיא דהרי לא גרע מתנאי שקנה בשבילה ולא אדעתא למשקל ומיפק. ובענין עיקר הדין אם יכול למכור כסות אשתו עיין לעיל סי' ע"ב ובמ"ש בחי' אה"ע סי' צ'. גם מה שהקשה הקצה"מ על הבעה"ת לק"מ להמעיין בש"מ בב"ק שם דכ' דאף לר"י אמרינן נעשה ור"ל דלכן הוי שלוחה

יג) אם עדיין הנדוניא ברשותה. התומים תמה למה לא יגבה הב"ח מדר"נ דהיא חייבת ליתן לבעלה ולק"מ לפי מ"ש לעיל ס"ק י' דאדעתא דהכי לא התחייבה אך התומים הקשה עוד מתשו' הרא"ש הובא בסמ"ע ס"ק ס"ד שכ' האשה שהכניסה לבעלה שטר משכנתא דאין לב"ח זכות חמ"נ ולא כ' משום דהבעל לא זכה עיי"ש וגם זה לק"מ דהוא בכלל דבריו דנדוניא אין ב"ח גובה ממנה ובל"ז לא קשה דנתן להשטר דין מטלטלי וא"כ כבר בא לידו של בעל לכן הוצרך למ"ש שם

יד) התנה עמו שלא יסדרו לו בחוב זה תנאו קיים. השע"מ חידש דאם יש ב"ח אחר הדין דזה הב"ח נוטל חצי והלוה נוטל חצי וא"צ ליתן הכל לב"ח זה כיון דטעם סידור הוא דילפינן מהחייהו מערכך וכיון דחלק זה שייך לב"ח השני אין מחויב ליתנו לב"ת זה עיי"ש שהביא ראיות לזה וכל ראיותיו חלושים דמה שהביא ראי' מדברי הטו"ז סי' ט' דאין חייב לתבוע הריבית כדי לשלם לב"ח אין זה ראי' כלל דהרי משמע שם בפשוט דאם כבר תבעו ושילם לו ב"ת גובה מזה אף דלא החזיר לו רק משום וחי אחיך אהדר לי' כי היכי דניתי וא"כ אם באנו להוכיח משם יהי' נשמע להיפוך אך באמת אף להיפך אין משם ראי' דהרי אף לעשיר צריך להחזיר וגם מה שהביא מדברי הש"ך סי' פ"ו מהענקה וצדקה ג"כ אין ראי' דכאן שהוא עדיין תחת יד הלוה לא הוי כקיבל מאחר ומסברא נראה דאם יהי' דינו כהענקה לא הי' מועיל תנאי דהוי מתנה עמ"ש בתורה וע"כ דהסידור הוא רק שאין עליו חיוב ליתן זה לב"ח ואך בזה יש לעיין להיפוך דכיון דיגבה המלוה שהתנה עמו י"ל כיון דבין כך וב"כ לא ישאר בידו א"כ ב"ח המוקדם יגבה הכל או ב"ח שני השוה לו יחלוקו וגם צ"ע באם יש ב"ת מוקדם והניח כדי סידור ממקרקע והשני המאוחר שהתנה שיגבה גבה לכאורה ב"ח המוקדם חוזר וגובה מהמאוחר ואולי אז יוכל לבוא הלוה ויגבה מהמוקדם וחוזר חלילה אך לפי מ"ש הכנה"ג דדין הסידור הוא רק מספק א"כ אין הלוה גובה מהמוקדם כיון דתפס לא מפקינן מיני' וצ"ע: סימן צח

א) צריך וכו' דו"ח בשטרות ישנים. עיין בנתה"מ לעיל סי' ס"א דהמנהג שאין גובין שטרות ישנים כלל

ב) מניחין. עש"ך ס"ק ג' וט"ס הוא בסמ"ע שהי' כחוב צ' ולכן השיג הש"ך עליו ופשוט דצ"ל, למ"ד יום כמבואר בסמ"ע ס"ק י'

ג) וכן אם השטר על פקדון אין ממתינין לו צ' יום. הר"ן כ' דבפקדון שפשע וצריך לשלם דינו כהלואה שנותנין לו זמן והש"ג כ' עליו וצ"ע דהרי לא ישתנה המעשה בחלופי דברים והקצה"ח תמה דהרי ע"כ נשתנה כיון שנאבד ואינו בעין ומוכרח לשלם ואין הבנה כלל לדברי הש"ג ונראה דהנה הא דנותנין זמן כ' הה"מ משום דמתחילה דעת המלוה הי' שלא יושב כספו אליו בכל עת שירצה וע"ד זה הלוה ולכן תמה הש"ג דפקדון אף שנאבד מ"מ כיון דהפקיד ע"ד שיושב כספו מיד כשירצה וחיוב הוא מפקדון ולא נשתנה למה יתנו לו זמן ועיין תומים כ' דבאמת הה"מ חולק על הר"ן לפי טעמו ע"ש ומדבריו למדחי להבין כונת הש"ג דסובר ג"כ כהה"מ

סימן צט

א) שמשביעין וכו' ושלא נתן מתנה ע"מ להחזיר הבעה"ת כ' בלשון זה ושלא נתן מתנה ע"מ להחזיר כדי להבריח משמע מדבריו דאם נתן מתנה גמורה ע"מ להחזיר ולא הי' כונתו להבריח אינה משועבדת להב"ח ויותר משמע כן בתומים שכ' דלמה צריך לשבע ע"ז והרי כבר נשבע שכל מה שיבוא לידו יתננו למלוה וכ' דאם המתנה בטילה שייך הסידור לב"ח אבל באם נמתין עד שיבוא לידו ישייר שנית כדי סידור למזון י"ב חודש וכ' דזה כונת הבעה"ח משמע דדוקא אם המתנה בטילה וכן מדכ' ישייר שנית כדי סידור משמע דאינה משועבדת תיכף לב"ח והתומים בעצמו כ' דנראה לו טעם אחר לפי מה דאמרינן בסי' פ"ז דשבועה דלהבא לא הוי כשבועה דלשעבר וא"כ מה שנשבע שיתן מה שתשיג ידו קילא לי' ושמא נתן ע"מ להחזיר ויכול לשבע מיד על שעבר דלא קילא לי' כ"כ וא"צ לדברי בעה"ת ע"כ משמע קצת דאף במחנה ברורה להחזיר מחויב לב"ח מדכ' דא"צ לדברי בעה"ת אכן י"ל כונתו ג"כ דכיון דזה הוי כידוע שירויח לכן נשבע ע"ז אבל מ"מ אינה משועבדת לב"ת אכן ודאי צ"ע לפענ"ד דלמה גרע מתנה ע"מ להחזיר ממלוה דמיד משועבדת לבע"ח והרי מבואר בסי' רמ"א דאין המקבל יכול להקדישה דרשות הנותן עלי' ולמה אינו בכלל השבועה שאין לו כלום ואף דהא דאין יכול להקדישה הוא משום דצריך להחזירה מ"מ אם הי' לו בה קנין גמור הי' חל ההקדש ותבטל המחנה וצ"ע ואך מדברי בעה"ת הנ"ל יצא לנו דאם לא נתן ע"מ להבריח כשמקבלה אח"כ משייר לעצמו מזון י"ב חודש וצ"ע

ב) אם נראה לו ממון. עיין נתה"מ מה שמתרץ קושיית התומים על מ"ש הש"ך דאף קודם שתשיג ידו אינו נאמן שיש לו עליו עוד חובות ולמה אינו נאמן במיגו עיי"ש אך התומים הקשה ממכר שדה דלולי הטעם שמעמידה בפני ב"ח הי' מעיד ולא חיישינן שמא יתעשר עיי"ש וכבר כ' הקצה"ח דשאני בין להעיד לאחרים בין מעיד לעצמו דלעצמו הוי נוגע גמור מדאורייתא וה"נ בבא להפקיע מב"ת הוי מעיד לעצמו

ג) ואע"פ שיש לו מיגו. הש"ך ס"ק ו' הביא שני תשו' הרשב"א הסוחרין זא"ז וכבר כתבתי בסי' מ"ז דבר פשוט ואמת דהתם דנמואל הוציא כת"י של ראובן שהודה שמטלטלין אלו הן שלו וראובן נתן זה הכח"י קודם מותו הודאה זו הרי עושה קנין וחיוב אבל בתשובה האחרת שמודה כעת דאין הודאה זו עושה קנין כמ"ש הקצה"ח כאן ס"ק ב' דבמקום דחב לאחרים כעת אינה הודאה ובפרט לפי מ"ש הראב"ד המובא בסי' מ"ז דאחר שפרע יכול לומר דלא הודה רק להבריח והוי אמתלא א"כ אין כאן הודאה לעשות קנין כמו שהקשה התומים ודאי אף דיש לו מיגו הוי מיגו במקום חזקה שכל מה שבידו הוא שלו ואך מדברי התוס' כתובות דהקשו דיהא נאמן במיגו דאי בעי מחל משמע ודאי דמהני מיגו כמ"ש מהר"א ב"ח ומ"ש הש"ך דהתם אינו מוחזק רק בהשטר ולא בהממון כבר כתבתי בסי' מ"ז ראי' משנים אדוקין בשטר דאף בשטר נקרא מוחזק עיי"ש ועיין תומים הקשה על הרמב"ן דכאן כ' דלא מהני מיגו ובחידושי ב"ב הרמב"ן להוכיח דאשה אינה נאמנת לומר חפצים אלו