אבני החושן חלק א קפג

בגמר' דפריך למה ממשכנין לימא שלא יוכל הלוה למכרו לק"מ לפענ"ד דאם באנו לחוש לזה אכתי ימכרנו בצינעה בעת שהוא אצלו ולא ידע המלוה ממי לתבוע ואך זה פשוט דאם הלוקח לא ידע א"צ להחזיר מפני תקנת השוק דלא גרע מלקח מגנב שאינו מפורסים ואך עדיין צריך ראי' לזה

ו) כשמחזיר המשכון צריך להחזיר בעדים ולהתרות בו אל תחזירהו לי אלא בעדים דאל"כ נאמן לומר החזרתי או פרעתי במיגו דהחזרתי ובלבד שלא יהי' תוך זמנו ר"ל דאם הוא תו"ז אין הלוה נאמן לומר פרעתי, זה הוא מדברי בעה"ת והכל תמהו עליו דהרי היכי דאית לי' מיגו אף תו"ז נאמן לומר פרעתי ונראה דלכאורה קשה דכיון דאמרינן דאינו נאמן פרעתי בלא מיגו כמ"ש הסמ"ע או כמ"ש הקצה"ח דהוי כלקוח בדברים העשוין להשאיל כיון דחייב להחזיר לו וקשה הא הבעה"ת סובר דמשכון אף שלא בשעת הלואה אינו חייב באונסין עיין לעיל סי' ע"ב וא"כ הרי מיגו גרוע הוא דאם יטעון החזרתיו להמלוה עדיין יוכל המלוה לתבוע חובו ויאמר דנאנס המשכון ויצטרך לפרוע לו וא"כ עדיף לי' לטעון פרעתי ועוד נראה ביותר דאם יטעון הלוה בשקר החזרתי א"כ אין לך אונם יותר מזה ויוכל המלוה תיכף לשבע שנאנס המשכון ויצטרך לפרוע לו דיאמר לו לפי דבריך שהחזרת לי תן לי חובך ואי דא"צ ליתן חובו עד שיחזיר המשכון הרי המשכון נאנס (אמת לפי דברי הש"ך שבברי אינו טענת שומרין אינו נאמן שנאנס אך כבר חלקו עליו עיין סי' צ"ב) והוא קושיא גדילה אך נראה דודאי אף דכ"ז שהמשכון ביד המלוה אין הלוה נאמן שפרע דהמלוה נאמן עליו עד כדי דמיו אבל מ"מ אם נאנס המשכון שוב נאמן הלוה לומר פרעתי וא"כ אף דאמרנו דכאן אם ידוע שהמשכון ביד הלוה אינו נאמן לומר שפרע כיון דדרך להחזיר אבל באין רואה בידו יכול הלוה לומר המשכון הוא אצלך שהחזרתי לך וגם פרעתיך והחזיר לי המשכון ואף דהמלוה נאמן שנאנס מ"מ לא יצטרך לפרוע חובו דהרי אומר פרעתיך וא"כ כונת הבע"ת דיהי' נאמן לומר פרעתי במיגו דגם המשכון החזרתי וזה נכון מאוד. שוב מצאתי כעין זו בנתה"מ דנאמן במיגו היינו שיטעון שתי הטענות ולא ידעתי כעת מקומו גם בנתה"מ סי' רצ"ו מצאתי תה"ל כי החזרה גופי' הוי אונס וקיצור הענין כונת הבעה"ת דיאמר פרעתי גם החזרתי ולפ"ז שפיר כ' הבעה"ת ודוקא אתר זמנו אבל תוך זמנו דאינו נאמן פרעתי ורק החזרתי לבד ואין זה מיגו ודוק כי הוא נכון וחריף. והנה כ"ז לדברי בעה"ת אבל לפי מ"ש הש"ך דיכיל לומר קים לי כרש"י והתומים כ' בכללי מיגו סי' קכ"ה דאין נאמן במיגו היכי דצריך לטעון קים לי ודו"ק

ז) פרעתי במיגו דהחזרתי. מ"ש הקצה"ח דפרעתי בלא מיגו אינו נאמן דהמשכון הוי של המלוה והוי כטענת לקות לא נהירא דהרי לעיל סי' ע"ב בהגהה סעיף י"ד מבואר דאם המלוה אומר איני יודע אם פרעת לי אף דיש ע"א שלא פרע צריך המלוה להחזיר לו משכונו הרי דלא הוי של המלוה והעיקר כהסמ"ע דכיון דהמלוה חייב להחזיר לו הוי כאלו הוא עדיין ביד המלוה

ח) מסדרין לב"ח. השע"מ צידד לפי מ"ש הכנה"ג דסידור ב"ת הוא רק מספק ואי תפס המלוה לא מפקינן מיני' דיכול לומר קים לי דאין מסדרין א"כ יש לעיין אם יכול המלוה לגבות מלקוחות דאינהו יאמרו קים לי דאין מסדרין וא"כ הנחנו לך מקום לגבות ממנו וכעין מ"ש הרמב"ן הובא בר"ן פ' מי שהי' נשוי דלוה שמכר קרקע לג' ב"א בלא זמן דיכול כ"א לדחות את המלוה עיי"ש ולי פשיט דאין זה דמיון כלל דהתם באמת הראשון הניח ואין לגבות ממנו אבל כאן אין לך אישתדוף ב"ת יותר מזה כיון דהב"ד מסדרין ואין מניחין לגבות ואדרבה גרע מאישתדוף דהא הוי כאישתדוף קודם שקנה ועיין כדוגמא הזה בש"ך יו"ד סי' ד' בטבח שקלקל דאף היכי דאוסרין מספק א"י לומר קים לי' דמ"מ הזיקו כיון דנוהגין לאסרו ודמי ממש לזה

ט) א"צ לומר שלא תטול אשתו מזונותי' אלא אפי' תפסה וכו' ואפי' לותה בשטר. עיין סמ"ע ס"ק נ"ז הטעם דאין חיוב על הבעל רק שתאכל עמו ואף לותה בשטר הוי כלותה לעצמה והלותה לבעל וכו' עיי"ש והתומים ס"ק כ"א דתה דבריו וכ' הטעם משום דמזונות אין קצובין ואין גובין ממשועבדים ולכן אף מלוה בשטר מאוחר גובה ולא הבנתי דהרי איירי אף בתפסה מטלטלין והרי מטלטלין אינם כנכסים משועבדים וגם תימה דהרי איירי בכבר אכלה וא"כ הוי קצובין והתומים הרגיש בזה וכ' עיין לקמן סי' קט"ו דמשמע מרוב המחברים דאם בתחילה לא היו קצובים אף דבעת הלואה כבר היו קצובין אין טורפין ע"כ ואין זה עיקר דשם ודאי דלא הוי מלוה בשטר כיון דלא היו קצובין בשעה שנתחייב וזה פשוט אבל בדבר שמלוה ע"פ ג"כ גובה והרי החיוב ע"פ כבר הי' קצוב גם מ"ש התומים לצדד דאפשר דאף שעבוד דרבנן אין למזונות על הנכסים הוא תימה דהא בפ' אלמנה בעי אי נכסי בחזקת אלמנה קיימי ומסקינן כך וכתבתי בזה במ"א לכן אקצר

י) מיהו אם מעות הנדוניא עדיין בידה יכולה לתופסן למזונות. לקמן סעיף כ"ו כתב הרמ"א כן לענין כתובה ועיין תומים כ' דתרווייהו צריכי דאם יש בידה נ"מ ליזון מהם צריכה לתפוס לכתובה ואם יש משועבדים שנוכל לגבות הכתובה אין יכולה לתפוס לכתובה רק למזונות ולכן מסיק דאם יש משועבדים וגם יש נ"מ בידו אין יכולה לתפוס נדונייתה עיי"ש. והנה פשט דברי הרמ"א משמע דלעולם תוכל לתופסן גם במרדכי מקור דין זה מבואר הטעם דהאב לא נתן רק ע"מ שתהנה בתו מהם גם מתוך דברי הרמ"א משמע דכ"ז שהן בידה הוי כקרקע שלה שאין ב"ת גובה ממנה ועוד דהפוסקים דימו נדונייתא שיכול ב"ח לגבות מהן דהוי כמלוה תו"ז וכיון דעדיין לא הגיע זמנה לגבות גובה ב"ח וא"כ כשהן בידה הוי כעדיין לא הלותה ובאופן שתצטרך לגבות מנכסי הלוה אינה מחויבת להלות ואף דהתומים לקמן סעיף כ"ה מחלק בין מלוה לכתובה דאין ברור שתגבה היינו לענין דאינה יכולה לעקל כשהם ביד אתר אבל כשהם בידה ודאי אין מחויבת ליתנם לכן ודאי דברי הרמ"א כפשטן

יא) הי' חייב לעכו"ם ותבעוהו בדיני עכו"ם ובאתה האשה עם כתובתה וסלקוה כי כן בדיניהם להגבות לה תתילה ובא אח"כ מלוה הדין עם המלוה. התומים הקשה דהרי תוכל לומר למלוה אי שתקת שתקת ואם לאו אהדר שטרא לב"ת עכו"ם עיי"ש שהניח בצ"ע ולא אדע מאי קשיא לי' דהרי ברמ"א מבואר הטעם דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וא"כ אין מגיע לה עדיין ואיך תוכל היא לעכב שלא יגבה ואף דמהדין מגיע לעכו"ם הרי אין באין לפנינו והרי אף ב"ת ישראל מוקדם אם אינו בא להגבותו מגבינן למי שבא לגבות ואיך תוציא מהישראל כדי להגבות לעכו"ם ועוד דזה דמי ממש להפקעת הלואתן דמותר וכיון דנפקע הלואתן שוב הב"ח גובה וראיתי כי התומים הרגיש בזה וכתב דאין זה מוסכם דהרי בהעיד לעכו"ם לא מיקרי מזיק ואמת כי גם אני כתבתי הרבה פעמים ראי' זו לדחות דברי התומים שכ' דבהלואת עכו"ם הוי כאלו אין חייב להם ועיין מ"ש סי' ע"ב ופ"ו וכתבתי דעיקר כהקצה"ח דהפקעת הלואה אינו מותר רק באופן שיטעה את העכו"ם כגון לומר שלא ירש מאביו לפרע חובו וכן כ"ז שלא הפקיע חייב אבל כאן דמי ממש לכבר הפקיע כי כן דיניהם וא"כ הוי כהטעה אותם וממש נפקע הלואתן ואיך תהדר שטרה לעכו"ם וזה יהי גזל ממש וא"כ פשוט דב"ח גובה מהם ודו"ק

יב) ולא מבגדים שצבע, לשמן. עיין קצה"ח האריך והביא דברי הרמב"ן דאם כתב לב"ת דאקני ושעבד לו