אבני החושן חלק א קעו

ד) תן לו כל מה שגלגל עליך מטענות הודאות תו השבע. הש"ס ס"ק ת' הקשה דעל טענות הודאות בלא"ה יכול להשביעו היסת ותי' בשם הלח"ח כגון שקיבל עליו שלא להפוך עיקר השבועה ור"ל דלכן גם על הגלגול א"י להפוך והדבר תימה דמבואר בסעיף ו' וסעיף ח' דיכול עכשיו ג"כ לומר אהפוך הגלגול אף שאין יכול להפוך עיקר השבועה וה"נ וכי משום דקיבל עליו שלא להפוך שוב א"י להפוך הגלגול וגם אם יהי' הדין כן הי' יכול לומר דע"ד כן שתגלגל ולא אהפוך לא קבלתי עלי וכפי הנראה לא אדע מקים לדין זה ותימה בעיני על הש"ך שהעתיקו

ה) אבל אם טען עליו התובע טענת ספק ורצה הלה לשלם עיקר תביעתו אינו חייב על הגלגולין התומים האריך להשיג על דין זה דבירושלמי מבואר היפך זה וכאשר עיינתי בירושלמי ראיתי כי פירושו הוא זר ורחוק וגם פירוש של הפ"מ שם רחוק לפפ"נ דעתי לכן אעתיק דברי הירושלמי ופירוש התומים. והנה ז"ל הירושלמי במשנה דשבועות אלו נשבעין שלא בטענה א"ר יוסי הדא אמרה בנושא ונותן שלא בחשבון אבל בחשבון לא בדא (התומים גרס ובהדא) ואהן בן בית עוד הוא בנושא ונותן שלא בחשבון ר' זירא כהדא דר"י חד בר נש אזל למידן קמי' דר"ז וכו' א"ל או הב לי' כל דתבע לך או אשתבע כל דמגלגל עלך ע"כ (ומעובדא, דר"ז יליף הרי"ף דא"י לומר אשלם על עיקר השבועה לפטור מהגלגול ופשוט) ופירש התומים דאמר ר"י באשה הנו"נ בתוך הבית הוא משום דאינה נותנת חשבון לכן יכול להשביעה אבל בנותנת חשבון לא ופריך ובהדא כלומר ניחא אשה אין דרכה ליתן חשבון ואהן בן בית ר"ל דמסתמא בן בית נותן חשבון ומשני עוד הוא שלא בחשבון ור"ל דאף דנותן חשבון מ"מ יש דברים קטנים שאין נותן חשבון והוקשה להירושלמי דהרי הבן בית יכול לומר אשלם דברים הקטנים ע"ז אמר ר"ז כהדא דר' יוסי ור"ל דמבואר בעובדא דר"ז דאין יכול לומר אשלם מקצת ע"כ פירוש הירושלמי וא"כ מבואר דא"י לומר על דברים קטנים אשלם אף דשם טענת בעה"ב בספק כן תוכן דברי התומים ותימה בעיני איך יאמר על פירוש רחוק כזה שהוא ברור ועי"ז לדחות דברי הרי"ף והרמב"ם דהיכן נזכר שם אשה והדא אמרה הוא כמו בש"ס זאת אומרת וגם מה דפי' ובהדא בשלמא אשה הוא רמז רחוק וגם מה פריך בבן בית וכי לא משכחת שאינו נותן חשבון ואיך נזכר שם דברים קטנים וגם איך נרמז דקשה לו הא יוכל לשלם דברים הקטנים גם לדבריו הי' לו לומר ר' יוסי כר"ז ולא ר"ז כר"י וגם בכל הירושלמי בדא ר"ל בדין ולא בהדא אינו בדין זה וכן ראיתי כעת כאשר פתחתי הירושלמי שקלים פ"ב ואמר לא בדא ופרושו דר"ל אינו בדין זה וגם פירוש הפ"מ הוא רחוק כמו שיראה המעיין לכן לא העתקתיו. ואשר נראה פשוט בפירוש הירושלמי ויהי' מזה ראי' לדברי הנתה"מ ושע"מ לעיל סי' צ"ג דכל שבועת המשנה הוא רק בשמא אבל בטוען השותף ובעה"ב טענת ברי אין נשבעין וזה דאר"י זאת אומרת מדאמר שלא בטענה היינו שלא בא בחשבון אבל בתבע בחשבון כו"כ אתה חייב לי לא בדא אינו בדין זה וא"צ לשבע ופריך ואהן בן בית דקס"ד דבן בית היינו שיוצא ונכנס בבית כס"ד דש"ס שלנו פ' כל הנשבעין דאמר תנא לא שיוצא ונכנס ברגליו אלא מכניס לו פועלים וכו' וסיים ומ"ש הנהו משום דמורי היתרא וכן בירושלמי פריך דבן בית אין שייך בו מורי היתרא וע"כ דמשביעו בברי לקחת משלי ומשני עוד הוא בנושא ונותן והיינו מכניס לו פועלים וג"כ בשמא איירי ואח"כ אמר ר"ז נמי ס"ל כר"י ומה שאמר אח"כ חד בר נש הוא ענין בפ"ע וקאי על המשנה דתנן דמגלגלין ועוד הי' אפשר לפרש הירושלמי כשיטת היש מי שחולק לעיל סי' צ"ג סעיף ד' דבחשבון היינו שאין לו עסק עמו רק שלח שלית לקנות א"צ לשבע וזה שאר"י בנו"נ שלא בחשבון ר"ל דהוא רק על דבר אחד רק עושה כל שיצטרך וא"כ ג"כ יתפרש כמ"ש אך הראשון נראה ברור ותה"ל כי כונתי האמת בדברי הירושלמי כאשר יראה כל מעיין

ודברי הירושלמי שהביא שם הרי"ף לפלא בעיני על הקדמונים בפרושם דאמר שהביא הרי"ף הך דר"ז דאין יכול לומר אשלם עיקר השבועה כדי לפטור הביא דבירושלמי בפ' המפקיד לא משמע בן והוא תימה וכבר בארתי הדברים בסי' רצ"ה. עיין שע"מ ס"ק ה' כ' דאף נשבע ונוטל אם גלגל עליו שבועה אין יכול לומר לא אטול ואיני נשבע רק מוכרח הוא לשבע על הגלגול והוא תימה בעיני וכבר כתבתי בס"ק ג' דאינו מהסברא אך בל"ז הא בזה שייך מ"ש הת"ה דתקנתא לתקנתא לא עבדינן

סימן צה

א) וכן נכסי עכו"ם. התומים הקשה הא הפקעת הלואה מותר ופשיט דאין כאן שבועה ולק"מ וכבר כתבתי בסי' פ"ו ובהרבה מקומות דבבא לפני ב"ד דנין וגם הפקעת פקדון אסור

ב) ל"ש כופר בכל וע"א מכחישו. השע"מ חידש כאן דלהסובר דברי ע"פ אחר לא הוי ברי א"כ ה"נ אם תבעו בספק ע"פ העד אפי' היסת אינו חייב כיון דעדותו לא מהני בקרקע והוא כפסול עיי"ש ולדעתי תימה לומר כן דהא אם יבוא עוד ע"א יועיל עדותו להוציא הקרקע איך נימא דאפי' ברי לא הוי ובל"ז כיון דמועיל עדותו בכל מקום למה לא יהי' עכ"פ כברי ובירושלמי שהביא הש"ך דאמר שניא הוא בקרקע דאין נשבעין עליהם משמע דמתרץ דאין החסרון בהעד רק דגזה"כ בקרקע דאין נשבעין וגם הא הפוסקים דאמרי דע"א בקרקע אין משביע הא למדו זה מפ' הכותב בע"א מעידה שהוא פרוע דסבר רמב"ח ש"ד ופריך והא אין נשבעין בקרקע והרי מבואר שם דאף שבועת המשנה נשבעין ע"י עד כ"ש דמהני להיסת ועיין ש"ך ס"ק א' וס"ק ה' וא"כ ה"נ בטענו בספק ע"פ העד דלא גרע מטענת ברי ופשוט

ג) אבל שבועת היסת נשבעין. מבואר בפוסקים דאף שבועת המשנה נשבעין כמבואר פ' הכותב ופשוט דדוקא היכי שתקנו שבועת המשנה אבל ודאי היכי דלא תיקנו כגון מודה במקצת דפטור מש"ד לא נאמר דנשבע שבועת המשנה ובע"א מעידה שהוא פרוע אמרו הטעם דעתו של בעל וכן היכי דיש שבועת המשנה כמו שותפין נשבעין כמו במטלטלין ובחנם האריך בשע"מ והקשה אח"כ על הר"ן דכ' דנשבעין בשטרות שבועה שאינו ברשותו והקשה דהא מהתורה פטור וע"ז אין כאן שבועת המשנה רק היכי דמשלם שמא עיניו נתן בה וזה לא תקנו היכי דאינו משלם עיי"ש כי כן תוכן כוונתו ולק"מ דמבואר בפוסקים ולעיל סי' ע"ב בארתי דלאו דוקא מחשש שמא עיניו נתן בה רק אף היכי דיש לחוש שישבע השני על שויו ויוציא הלה הפקדון צריך לשבע ולמדו זה מר"ה דאמר דנשבע מחשש שמא עיניו נתן בה וא"כ ודאי כ"ש וכ"ש היכי דאינו משלם דחיישו חכמים לעיניו נתן בה והוא פשוט

ד) וכן ע"י גלגול נשבעין עליהן. כבר כתבתי לעיל סי' צ"ד דבהקדישות לא משכחת גלגול דאין הגזבר והקדש מצטרפין אך כעת נראה דבלא"ה לא משכחת שבועה בהקדש דהא מבואר בש"ס דחשוד אממונא חשוד אשבועה רק היכי דשייך אשתמט או ספק מלוה ישנה ובהקדש כיון דאין כאן רק שבועה שאינו ברשותו ולא שייך פרשו מספק שבועה ולא פרשו מספק ממונא דהרי מעל מיד וכן לא שייך ספק מלוה ישנה בהקדש וא"כ אין כאן שבועה ואף דאמרינן בירושלמי פ"ב דשקלים דנשבעין, שלא יזלזלו בהקדישות היינו שלא פשע דשייך אישתמוטי ולפ"ז יש לפרש דברי התוס' שם שהבאתי סי' צ"ד דלא שייך שבועה בטוען טענת גנב בהקדש משום דבלא"ה תשוד אממונא חשוד אשבועתא

ה) טענו ענבים העומדים ליבצר וכו' ה"ז נשבע עליהם. והקשו על הרמב"ם דבה' שכירות כ' דהן כקרקע