אבני החושן חלק א קנו

עיי"ש) ולי נראה דודאי אי לא ידע לא גרע מגנב שאינו מפורסם דדבר תימה הוא דלא שייך בזה תקנת השוק ורק נראה דהנה בלא"ה הרי כ' הרש"ך הובא בקצה"ח ס"ק ח' ונחה"מ ס"ק ז' דיכול לוי להתנות בשעת הלואה שלא ישתעבד לראובן דהרי בשעת הלואה יוכל ליתן מטלטלין למי שירצה וא"כ כ"ז שלא ידע אנן סהדי דאין רוצה להשתעבד לראובן שישלם שני פעמים ודברים שבלב כל אדם הוא דהוי דברים ואף דהם חולקין על הרש"ך היינו בתנאי בעלמא אבל בכה"ג ודאי דלא נשתעבד לפרוע שני פעמים ולא שייך טעמו של הנתה"מ עיי"ש ולפ"ז יש לי עיון גם במ"ש מהריט"ץ דאף אם שמעון גבר אלים וידוע שאף אם יתן לוי לראובן יכוף אותו שמעון ליתן לו פעם שנית מ"מ חייב ליתן לראובן ואין לראובן בזה מה ששמעון יגזול ממנו והשע"מ הקשה ממה שפסק הרמ"א בסוף הסימן גבי פקדון של נכרי דא"צ ליתן למלוה של הנכרי ומחלק השע"מ בין הלואה לפקדון משום דבפקדון אף אם אנסו העכו"ם להביא הפקדון של חבירו פטור השומר ואני לא אבין דבריו נהי דפטור היינו אם כבר נתנו להגזלן אבל וכי יעלה על הדעת שאם יבואו הבעלים ליטול פקדונם שיוכל השומר לומר לא אתן לך כי יודע שעכו"ם יבוא אח"כ עליו ויצטרך ליתן לו וע"כ דמ"ש הגהות מיימו' דאין מחויב למסור נפשו וליתן למלוה הוא משום דאדעתא דהכי לא נתחייב וא"כ ה"ה בהלואה וצ"ע

ט) מי שיש בידו פקדון של עכו"ם. התומים כ' דבהלואה אם ישראל הלוה מעכו"ם כיון דהפקעת הלואה מותר ואם הי' העכו"ם תובעו לדין פטור בב"ד של ישראל א"כ א"צ הלוה ליתן למלוה של העכו"ם ע"כ והנה התומים סי' ע"ב כ' דאף בפקדון הפקעתו מותר וא"כ הרמ"א דכ' כאן דבפקדון שייך שעבודא דר"נ א"כ ה"ה בהלואה ועיקר הדבר אין נ"ל דאף דהפקעת הלואה מותר מ"מ כ"ז שלא נפקע ודאי חייב. שוב ראיתי כן בנחה"מ לעיל ר"ס ע"ו ואם תבעו בב"ד של ישראל ודאי דהב"ד מחייבין אותו וראי' ברורה לזה מהא דתרי דידעו סהדותא לעכו"ם ואזלו ומסהדי בערכאות אם אמת הוא אין חייבין וכ' הש"מ דאף ב"ד של ישראל היו מחייבין אותו וצ"ל דאף דמותר להפקיע מ"מ אם סמך על הב"ד אין מפקיעין ממנו כמו דאמרינן בקידושין גבי עבד עברי הנמכר לעכו"ם אי אתה רשאי לבוא עליו בעקיפין עיי"ש בתוס' אף למ"ד גזל עכו"ם מותר מ"מ כיון דסמך עליו אין לגזלו ובסמך אהימנותא דב"ד אין להטות עליו הדין וכבר כתבתי בסי' ע"ב ראי' דכ"ז שלא נפקע הוי חיוב גמור מהא דעכו"ם שהלוה לישראל על חמצו דלאביי אף בלא הרהינו אין הישראל עובר עליו ועיין מ"ש שם ובסי' צ"ה ובריש ה' גזילה ועיין תומים סי' צ"ז ס''ק כ"ג וגם העיקר כמ"ש הקצה"ח סי' קכ"ח דהשיג על התומים בפקדון וכ' דגם הפקעת הלואה אינו מותר רק היכי דיוכל לומר ליורש נתתי לאביך או אבי לא השאיר כלום שאפרע חובו. סימן פז

א) אם הוא מודה במקצת. הקצה"ח ס"ק א' צידד בראובן שתבע לשמעון שתי פרות שאולות מסרתי לך והוא מודה בשתיהן ושתיהן קיימות רק טוען שאחת הוא בשאלה ואחת בשכירות אצלי ואח"כ נאנסו שתיהן אם חייב אח"כ שבועת התורה והיינו דאף דכ' הר"ן דאם בתחילה יצאה הודאה בפטור שוב אין כאן שבועת מודה במקצת מ"מ כאן לא יצאה הודאה בפטור דהא אמרינן בב"ק (ד' ק"ה) אמר רבה שורי גנבת והוא אומר ש"ח אני עליו ונשבע חייב קרבן שבועת הפקדון לפי שפוטר עצמו מגניבה ואבידה אלמא אף דעכשיו הם בעין מ"מ כיון דיש נ"מ לענין חיוב שמירה הוי כפירת ממון וה"נ כיון דיש נ"מ זו דאותה השכורה פטור מאונסין הוי כפירת ממון רק מ"מ כ"ז שהן קיימות אינו נשבע לפי מ"ש הש"ך בסי' ע"ג דבאומר ה' ימים עד הזמן ולוה אומר עשרה דצריך להמתין ה' ימים ואח"כ ישבע שאינו חייב רק חמשים וגם כאן כ"ז שלא נאנסו עדיין לא הגיע זמנם כן תוכן דבריו והרבה תמיהות יש לי בדבריו חדא דלמה דן על פרה השכורה דהוי כפירת ממון ולמה לא דן על השאולה דהוי הילך וא"כ ודאי יצאה הודאתו בפטור ושנית לפי מה שפסקו האחרונים בסי' ע"ג כהטו"ז דחייב תיכף לשבע עיין תומים שם וכי יצטרך ג"כ כאן לשבע והרי אין לך כפירת דברים יותר מזה והרי שם בב"ק מחלק רבא ואמר דאם נותנו לו מיד אינו חייב קרבן שבועה ורק אם עומדת באגם דלאו הילך הוא דדילמא אדמייתי לה מיגנב עיי"ש והרי במודה במקצת פסקינן דאף בעומדת באגם הוי הילך וגם פשוט דאם בא לדמותו לשם א"כ הרי התם אף אם באמת לא נגנבה חייב קרבן שבועה ולמה יפטור כאן ושם בש"מ מביא המחלוקת של הראב"ד והרז"ה דהראב"ד דייק משם דבקיימא באגם לאו הילך הוא והרז"ה מפרש דשם הטענה אם יש עליו חיוב שמירה וא"כ ע"כ כיון דקיי"ל דהוי הילך מוכרת לפרש כהרז"ה א"כ גם כאן יצטרך תיכף לשבע דזה טוען דעל פרה אחת אין עליו חיוב שמירת שואל רק של שוכר וא"כ ישבע מיד ואין זה ענין להך דהר"ן דיצאה בפטור גם לא להך דסי' ע"ג ועוד תימה דהא יש לו מיגו דכופר הכל דלא שייך אשתמוטי ולא אין אדם מעיז וא"כ ודאי אין כאן חיוב מודה במקצת גם לא הבנתי דהרי סותר דברי עצמו דלפי דבריו דנקרא תיכף כפירת ממון איך מדמה לה לדברי הש"ך בסי' ע"ג דשם טעמו של הש"ך דעכשיו אינו מגיע לו כלום רק שם לא שייך יצאה בפטור כמובן להמעיין גם מ"ש בס"ק ד' דמדברי הש"ך דכ' דאף דיש לו משכון לא הוי הילך משום דאם יאבד או יגנב ישלם לו מעותיו יש ראי' למ"ש דהוי כפירה כיון דאם יאנס עיי"ש פשוט דאין זה דומה כלל דשם אדרבה כונת הש"ך דהמשכון אינו של המלוה ואי דהוא מוחזק במשכון מ"מ אינו מוחזק בממון דעדיין של לוה הוא דהא אף אם יאבד יצטרך לשלם ומיקרי הודאה במה שיצטרך לשלם אבל לא דיהי' כפירה כיון דיפטר אם יגנב. כלל הדברים שלא ראיתי שום מקום לדבריו ואך בעיקר הענין נראה דשם בב"ק לענין שבועת הפקדון ועיקר הקרבן משום השבועה ואף דלא חייבה תורה קרבן רק בכפירת ממון מ"מ כיון דיש רק איזה נ"מ בממון חייב קרבן וכמו עד מיתה אף דעיקר ביאתו לינשא והכתובה הוא רק כמו גורם דנוטלת ממדרש כתובה מ"מ חייב קרבן שבועת העדות כיון דיש רק צד ממון אבל במודה במקצת ודאי דבעינן כפירה מעליא וכתבתי עוד מזה במ"א א"כ אין לדמות כלל הך דב"ק לכאן ודו"ק

מ"ש הקצה"ח לחלק בין גנב דנשתעבדו נכסיו לבין שומר דעדיין לא נשתעבד נראה קצת דממקומו הוא מוכרע דלמה יתתייב משום דילמא מיגנב וכן פסק הרמב"ם והרי לא הוי רק גורם אלא ע"כ דעיקר חיוב הקרבן הוא משום שעבוד נכסיו דכפר ואף דכתבתי בשם הרז"ה דכפירתו הוא חיוב השמירה פשוט דזה דגופו מחויב בשמירה אין ע"ז חיוב שבועה ולא עדיף מקרקע רק ע"כ דהוא על מה שנשתעבד נכסיו

ב) חייב שבועת התורה. התומים הביא דברי הר"ן דכ' בתבעו נ' דהלואה ונ' דחבלה והוא כופר הכל אף דנשבע על החבלה ונוטל מ"מ לא הוי מודה במקצת משום דעדיין לא נשבע והקשה הא אף במודה בנ' דחבלה לא הוי מודה במקצת כיון דלא הי' יכול לכפור ולק"מ דהא הא דאינו יכול לכפור והנחבל נאמן בשבועה הוא ביש עדים שנכנס שלם ויצא חבול וא"כ לא גרע מהעדאת עדים שחייב שבועה דהרי הא דאינו נאמן משום העדים הוא ועיין מ"ש עוד לקמן ס"ק ח'

ג) ואמר לו הילך. נראה דאם מודה לו בפקדון שהוא ת"י בשאלה ואומר שעדיין לא כלה זמן השאלה וא"כ א"צ ליתן לו עדיין מ"מ נקרא הילך וראי' ממה דפריך בב"מ (ד' ה') מהא דתני רמי ב"ח שלש פרות וכו' והא