אבני החושן חלק א קנג

מזויף אה"נ דיהי' נאמן ויהי' כתרי ותרי ואין להקשות הרי יש לו מיגו פשוט דלק"מ דהרי זה הוי מיגו במקום עדים דאנן סהדי ואף דבס"ק א' כתבתי דמהני מיגו היינו מיגו טוב אבל לא להכחיש עדים של השטר וגם דלא הי' לו למכור משום פתחון פה לא שייך כאן דיועיל המיגו להכחיש זה כיון דלא יהי' רק כתרי ותרי אך בלא"ה דרש"י לא נחית לזה רק איירי דידעינן דשטר השני הוא ודאי אמת כגון דנחקיים בקיום יפה לא ע"י דימוי כפי מה שפי' הנתה"מ או באופן אחר וראיתי בס' הפלאה דמדקדק למה במשנה ראשונה דמכר לו שדהו פרש"י שטרך מזויף וגבי כיצד אתה לוה ממני לא פירש רש"י כן וכ' דבמשנה דכיצד אתה לוה ממני יכול הראשון לומר שטרך מזויף כקושיית הנתה"מ אבל בשדה איירי דהשני החזיק שני חזקה ורק מביא השטר להכחיש שטר הראשון שלא יוכל לומר מכרתי קודם שלויתי או השדה שלך הי' וא"כ לא יוכל לומר אדרבה שטרך מזויף דהרי חזקתו מעיד על השטר וגם זה נכון ודו"ק

ה) לא מכרתי לך השדה אלא כדי שיהי' לי ממה לגבות חובי. הסמ"ע ס"ק ד' כ' דלולי טעם זה אין יכול לומר למעות הייתי צריך והוכרחתי למכור דהי' לו למכור לאחר והנתה"מ דחה דבריו דכי אין לו לעשות שום מו"מ עמו ולכן פירש דמה שאמרו חכמים זה הי' פיקח שמכר לו השדה שיוכל למשכנו דאם לא כן הי' צריך לומר תיכף כשקיבל המעות זה אני גובה בחובי ואף דכתבו והדר יהבו זוזי אין השדה נקנה כ"ז שאינו נותן לו המעות וא"כ אף בשעת נתינת המעות תוך כ"ד יכול לחזור מהקנין וא"כ למה לא חזר מיד וע"ז אמרו דזה הי' פיקח שמכר לו השדה ר"ל דרצה למכור השדה וחשש אולי יתרצה הלוקח בביטול המקח אם יתפסנו בתוכו ולכן לא חזר ומה שאמרו כדי שיוכל למשכנו הוא ענין בפ"ע ור"ל ועל דמי החוב אינו דואג שהרי יוכל למשכנו וסיים עוד דלפ"ז אף באתרא דיהבו זוזי והדר כתבו אף במקום שקונין בכסף לחוד דשוב אין הלוקח יכול לבטל המקח א"כ ודאי דלא הי' לו לכתוב השטר עד שיתן לו חובו ובזה ודאי שטר המלוה בטל ע"כ. והנה כל דבריו תמוהים דלפ"ז באתרא דיהבי זוזי והדר כתבו למה בטל שטר המלוה הרי הוצרך לכתוב שטר שלא יבטל הלוקח את המקח ואולי יש איזה ט"ס בדבריו וצריך לומר בדבריו דרק במקום שקונין בכסף לחוד כיון שנתקיים המקח לא הי' ליתן שטר וסובר עוד יותר מהקצה"ח שהבאתי בס"ק ב' וס"ל דהש"ס לא איירי רק במקום שקונין בכסף לחוד וכבר הבאתי דברי הריטב"א שם דכ' להיפוך דבמקום דקונין בכסף לא נתבטל שטר מלוה ואין הדרך לעכב שטר בשביל תוב או כמ"ש שם דהב"ד יכתבו לו שטר וגם דבריו הם היפך כל הפוסקים דפשיט בפי כל דבמקום שנוהגין לכתוב שטר בטל שטר המלוה גם דברי הש"ע דכ' אלא שיוכל למשכנו לא משמע כפרושו דהוא ענין בפ"ע והעיקר כי כל דברי הנתה"מ צ"ע הן לדינא הן בפירוש המשנה דלא שייך כלל לשון זה הי' פיקח על רצונו בקיום המקח עיין בש"מ בדברי כל הקדמונים ומה שהקשה למה לא חור תוך כ"ד באמת כי הוא קושיא גדולה לכאורה אך אולי כיון שקבל הכסף ואינו מחזיר אף תוך כ"ד אין יכול לחזור ואך למה צריך לטעם כדי שיוכל למשכנו ראיתי בש"מ בשם הרמב"ן והרא"ה דבאמת אין זה עיקר הטעם ורק לאלומי טעמא בעלמא קאמר ולא דבעי לה ורק הרשב"א והריטב"א וריד"ט כתבו דעיקר טעם הוא ומה שהקשה הנתה"מ בתחילת דבריו מכר מטלטלין דלא שייך שיוכל למשכנו ומשך תחילה דלא הי' יכול לעכבם על חובו וכי יפסיד חובו ונראה דלדבריהם לא פליגו חכמים ואדמון כלל רק בקרקע כמ"ש הרשב"א דאיבעיא לי' לממסר מודעה להוציא עצמו מתורת עני המוכר קרקעותיו והיינו דאין דרך למכור שדה רק אם דחק למעות אבל במטלטלין לא שייך כלל דלא הי' לו למכור ובשדה כ' הרא"ה דאף אם הי' צריך למעות נגד שניהם החוב והשדה מ"מ אין דרך למכור תחילה קודם שיגבה החוב ואך להרמב"ן והרא"ה הנ"ל י"ל דאף גבי מטלטלין דינא הכי ואין חילוק דכל היכי דאין יכול לתפוס המעות י"ל דכי לא יעשה מו"מ עמו וביכול לתפוס אף במטלטלין הי' לו מתחילה לגבות חובו ודו"ק

ו) אם הלוה מכר קרקע למלוה. הש"ך השיג על דין זה ודחה דין זה מהלכה דאין זה סברא כלל דהא הי' ירא שלא ימכור לו כלל והתומים והנתה"מ כתבו טעם לזה דלא הי' לו ליקח שעבודו כיון דאחריות הלואתו על קרקע זו ע"כ. והנה לפ"ז לא הי' צריך המחבר לומר אחר שהגיע זמן פרעון שטרו דאפי' קודם הזמן שייך סברא זו דלא הי' לו לוקח שעבודו וא"כ עדיין דברי המחבר אינו מיושב ואך כל הסברא הוא חידוש בעיני דכי אם המלוה יוציא שני שטרות על לוה אחד והלוה אין לו רק קרקע נגד שטר אחד למה הלוה לו עוד וע"כ דשטר אחד פסול כיון דלא הי' עוד קרקע למה הלוה לו הרי לא נותן זה להאמר וא"כ מה לי הלוה לו אף דידע שלא יהי' קרקע נגד החוב או קנה שדהו והנה הגד"ת כ' סברא זו וכ' דדוקא אם אין להלוה קרקע אחרת לכן לא הי' לו לקנות לגרוע שעבוד שלו והתומים כ' דאין לחלק דאף דיש לו עוד קרקע שמא חייב להרבה ב"ת והנה בש"מ גבי זה מכר לו שדהו כדי שיוכל למשכנו כ' דאף אם יש לו עוד שדות מ"מ שמא חייב עוד וזה כדברי התומים אכן כאן בקנה שדה של לוה אם לא נאמר כהג"ת יקשה יותר מה שהקשיתי ולכן לדינא הי' נראה כהש"ך דאין לחדש במה שלא מצינו סברא זו בש"ס לולי שאיני כדאי ודו"ק

ז) אלו חייב הייתי לך לא הי' לך ללות ממני. קצת חימה בעיני דהרי מבואר במס' מכות אומדין כמה אדם רוצה ליתן שיהי' בידו אלף זוז ונותנן לאחר עשר שנים וכן מבואר לעיל סי' ע"ג דכפירת הזמן חשוב כממון א"כ יכול לומר דלכן לוה ממנו שהוא יגבה מיד וחבירו לא יגבה עד עשר שנים ואולי דאין זה סברא דלאו בשופטני עסקינן וכמ"ש הש"ך ס"ק ז' ולפי מ"ש התומים על מ"ש הסמ"ע ס"ק ט"ו דנקט עשר שנים אף דמשתעבד זמן ארוך להיות עבד לוה והקשה התומים וכי אין הברירה ביד הלוה לפרוע תוך הזמן ותי' דע"כ איירי דנעשה הלואה לטובת המלוה עיי"ש וא"כ יש ליישב קצת ולומר דלא נעשה כלל לטובת הלוה ודוחק וצ"ע וגם מ"ש הסמ"ע ס"ק ח' דלא שייך כאן דלא ירצה לפרוע דא"כ גם לא ילוה לו א"כ קשה ביומא דמשלם זמנו למה לא תבעו ואם הי' ירא שידחהו דעדיין אינו מחויב א"כ גם לא ילוה. שוב ראיתי שהנתה"מ הרגיש קצת מזה ואין בדבריו די ביאור וצ"ע

ח) ויש מי שאומר דל"ש באתרא דיהבי זוזי. הש"ך ס"ק י' תמה דאיך אפשר מי שיאמר כן דהרי אמרו חכמים זה גובה וזה גובה ולא אוקמי ביומא דמשלם זמני' רק לרב ששת והאחרונים נדחקי בזה ואישתמט להו דברי הש"מ בשם הרמ"ה כ' בהדיא דמה דפריך בש"ס ה"ד הוא בין לר"נ בין לר"ש ולד"ה אוקמינן ביומא דמשלם זמני'

ט) וי"א וכו' ואם הוא באתרא דכתבו שטרא והדר יהבי זוזי א"י לומר הי' לך לפרוע מחובך וכו' אפי' הי' ביום אחרון. הקצה"ח ס"ק ג' הקשה כיון דבאתרא דכתבו שטרא אין יכול לומר הי' לך לתובעו כ"ש ביומא דמשלם זמני' דלא יכול לתובעו מאי אהני דיהבי זוזי מקודם דודאי לא הי' יכול לחובטו וא"כ מאי קאמר אדמון אלו חייב הייתי לך וכו' ולק"מ והי' נראה קצת דלא קאמר הרמב"ן דלא שייך הי' לך לתבעו דאילו באמת תבע ולא שילם אבל ביומא דשלים זמני' עדיין לא תבעו והי' לו להמתין עד מחר אך זה דוחק דלא רצה לשלם לכן ביקש הלוני אך נראה בפשוט דלא קאמר הרמב"ן רק בראה שהגיע הזמן ולא נתן לכן