אבני החושן חלק א קנב

דעבר ושהה ודוחק לומר דמה דחזינן דשיהה ועבר שיהה ומה דלא חזינן דשיהה לא שיהה ע"כ הרי דגם התוס' ס"ל כיון דבטלה החזקה במקצת בטלה כולו וה"נ בטלה חזקה דאין אדם פורע תו"ז ע"ב וכן מעיין יראה דל"ד כי עוכלא לדנא דהתם ודאי קושיית התוס' הוא קושיא אלימתא כיון דחזינן דהאחת שפסק לו שיהה אם הי' קיצץ שתים לא הי' משהה ושם הרי החזקה הוא על האדם שאין עובר בב"ת וגם השכיר בא לב"ד לצעוק על שכרו אבל חזקה דתו"ז דהוא מטעם או דאין אדם פורע כ"ז שאין חיוב עליו או דבשעת הלואה ידע דיצטרך למעות עד הזמן כמ"ש המפורשים א"כ כל פרוטה ופרוטה יש לה חזקה זו וזה פשוט ובזה גם ראי' שהביא מהמ"ל באמר לו אל תפרעני אלא בעדים דכ' דאם פרע מקצת איתרע החזקה שאין פורע רק בעדים ג"כ אין ראי' דהתם אין הלוה חושש שיתבענו שנית לכן ודאי דהעיקר כהש"ך

עוד הביא בשע"מ דברי המ"ל דכ' דאף הה"מ לא פקפק רק לענין שבועה אבל במלוה ע"פ והמלוה מודה שנפרט קצת לא נאמר דשוב אין כאן חזקה דתו"ז ויהי' הלוה נאמן והשע"מ השיג עליו וכ' דאין חילוק ורק הא דפוגם שטרו דגובה ולא אמרינן איתרע החזקה דשטרו בידי' מאי בעי הוא משום דיש לו מיגו דלא הי' פוגם ורק לענין השבועה כתבו התוס' דמיגו בדדמי הוא אבל כיון דכבר נשבע וידעינן דדייק שפיר מהני המיגו ולא הוי מיגו להוציא כיון דיש שטר ע"כ וכל דבריו לא נהירין מ"ש דלא הוי מיגו להוציא כיון דיש שטר אין נכון דהרי כל טעם מה דמהני שטר הוא משום חזקה דשטרא בידי' מאי בעי אבל כאן דאיתרע החזקה לפי מ"ש א"כ השטר לא מהני להמיגו ועיקר דבריו שכ' דרק משום מיגו נאמן הוא ג"כ תימה דפוגם ודאי גובה אף במקום דלית לי' מיגו כגון שפרע בפני עדים אף דלא יחד עדים וכן אמרינן דבראו עדים הפרעון דאין יכול לטעון סיטראי ומ"מ לא נאמר דאיתרע כל שטרותיו וראי' שלו יראה כל מעיין דאינו ראי' לכן לא חששתי להביאה והעיקר כהמ"ל

ה) אא"כ טען הלוה השבע לי. הטעם דבהשבע לי צריך לשבע כ' הסמ"ע משום דאיתרע קצת החזקה של אין אדם פורע תו"ז אך כ' דאין זה ברמב"ם גם הש"ך ס"ק ג' תמה אנה מצא המחבר זה ונראה להביא ראי' לדברי המחבר דהנה כבר הקשיתי בסי' נ"ד במאי דאמר הש"ס דפעמים ניחא לי' ללוה דלפגום שטרו וקשה דמי מותה בידו לטעון השבע לי וכתבתי דלכן פי' הרמב"ם דהיינו שיצא קול על שטרו שהוא פרוע ולא זיילי נכסי אכן הרשב"ם שפי' דיצטרך לשבע קשה ולפי דברי המחבר ניחא דנ"מ תו"ז דאין יכול לטעון השבע לי אכן אי יפגום שטרו יוכל לטעון השבע לי אף חו"ז ואם נחליט כן וגם הטעם שכ' הסמ"ע נוכל גם ליישב קושיית הש"ך ס"ק ד' דהקשה מאי מהני ללוה דלפגום שטרו הא יוכל המלוה לכתוב הפרעון ביני שיטי ואז אין כאן שבועת פוגם ולפי הנ"ל ניחא דאין הלוה רוצה דוקא בשבועת פוגם רק נחותי' דיטען השבע לי חו"ז ולפ"ז גם אם יכתוב הפרעון ביני שיטי יצטרך לשבע דהרי מ"מ איתרע החזקה דאין אדם פורע תו"ז ודו"ק

ו) כתוב בו פרעון ביני שיטי לא חשוב כפוגם. הש"ך כ' דדוקא בידיעת הלוה דאל"כ קשה מב"ב וכונתו בארתי בס"ק הקודם דמי מהני נחותי' דלפגום שטרו הא יכול המלוה לכתוב פרעון ביני שיטי ובהגהות א"ב כ' דעיין בפרישה סי' נ"ג ויראה דאין מקום לראי' זו ור"ל דשם כ' הפרישה דפעמים אין שטרו בידו לכתוב ביני שיטי, התומים הקשה על הש"ך דמ"מ מאי נחותי' הא תיכף כשיפרע לו יכתוב הפרעון בידיעת הלוה ולא מתרץ הש"ך כלום עיי"ש ולי נראה דדברי הפרישה הם מותאמים עם הש"ך דאל"כ אין הבנה לדבריו דכי לעולם לא יהי' השטר בידו והרי כשיבוא לגבות בו בב"ד הא ודאי יהי' בידו וא"כ קודם שיבוא לב"ד יכתוב ביני שיטי אכן כונת הפרישה כהש"ך דצריך דוקא ידיעת הלוה וא"כ אילי בשעת פרעון כשהלוה עמו אין שטרו בידו ולפ"ז גם קושיית התומים לק"מ וכבר תירצה הפרישה דכשיפרע לא יהי' השטר בידו ודו"ק

סימן פה

א) ושמעון הוציא שטר שראובן מכר לו שדהו. הש"ך ס"ק א' כ' דוקא כשמברר בעדים או שטר אבל בלא"ה אף דמודה ראובן שמוכר לו שדהו נאמן במיגו דלא מכרתי ואך לכאורה קשה דהא הוי מיגו להוציא כ' האורים דבמקום שטר אמרינן מיגו אף להוציא ולכאורה משמע מלשון הוציא שטר דקאי גם אסיפא בטוען מזויף להי"א דאף במזויף איתרע שטרא ומ"מ דוקא שטר אבל מודה לא מהני והתם לא שייך דבשטרא מעליא אמרינן מיגו אף דהתם על גוף דנין דשמא אינו שטר ואפשר דכאן מהני מיגו אף להוציא דהרי לא איתרע שטרא רק משום אומדנא אלו חייב הייתי לך וכו' וכיון דיש מיגו יש אומדנא להיפך ג"כ דהאמת אתו ובפרט לפי מ"ש הפנים מאירות דמהני תפיסה דהאומדנא לא מהני רק להחזיק א"כ אין אומדנא זו עדיף ממיגו ואוקי המיגו נגד האומדנא ועומד השטר במקומו גם לפי מ"ש בהגהות א"ב דלכן לא הוי מיגו במקום עדים דכל הריעותא הוא למה מכרת שיהי' פתחון פה עליך וכשיש מיגו ישפוט השומע דאמת כדבריו וא"כ הסברא דאף דהמיגו הוי להוציא מהני הכא ודו"ק

ב) במקום שנוהגין שמי שקונה נותן מעות ואח"כ כותבין לו שטר. הקצה"ח הביא דברי האורים דאם הוא במקום שקונין בכסף לחוד כיון שלא הי' אפשר לו לחזור מהמכירה לא הפסיד שטרו והקצה"ח השיג עליו דמ"מ הי' לו לעכב שלא יכתוב שטר ודחה ראיותיו (והנה אמת מה שהביא האו"ח ראי' מהמרדכי והג"א לא הבנתי ואולי מביא רק ראי' דאין יכול לחזור) אכן כדברי האורים מבואר בריטב"א הובא שם בש"מ וז"ל באתרא דיהבי זוזי והדר כתבו שטרא וא"ת והא קרקע נקנית בכסף וכיון דקביל זוזי זכה הלה ומה יוכל זה למשכנו במעות וי"ל במקום דכותבין שטר דכסף לחוד אין קונה ע"כ הרי מפורש כדברי האו"ת גם מ"ש הקצה"ח דיכול למחות בשטר לא ברירא לי דהא ילך עם העדים לב"ד ויכתבו לו שטר

גם מה שפי' הקצה"ח דמה שכ' המרדכי וראי' מדברי חכמים וכו' ר"ל דלא תימא כיון דהוא עצמו מכר לו ס"ד דלא יוכל למשכנו ע"ז הביא ראי' מחכמים עיי"ש ובמחכ"ת לא כוון האמת בדברי המרדכי דמה ס"ד כיון דהוא מכר יפסיד חובו רק כונת המרדכי כיון דלא הי' כונתו למכור יכול לתפוס המעות ולא חל המקח ע"ז מביא ראי' מחכמים דהמקח קיים ואישתמט לבעל הקצה"ח דברי הרמ"א בסי' ק"ץ שהביא דברי המרדכי ופירש כמ"ש ועיין מ"ש ס"ק ה'

ב) ונאמן הלוה לומר פרעתי. הנתה"מ ס"ק א' כ' דהלוה א"צ אפי' לשבע והשע"מ לא כ"כ והביא מדברי בעה"ת דצריך לשבע היסת וכן עיקר

ד) ואם אמר מזויף י"א שהוא באמן. הנחה"מ הקשה מנ"ל דשטר הראשון מזויף דילמא השני מזויף ומתרץ דשטר השני הוי כאלו כת שני' אומרת בפנינו הודה המלוה ששטרו מזויף ואין כאן הכחשה בין העדים דהרי אין אומרין שלא לוה ורק הוי כמחילה ותימה בעיני דא"כ אף באין אומר יוכל לטעון ממה שמכרת לי השדה מוכח דמחלת לי וכי יהי' זה טענה וגם כבר כתבתי בס"ק הקודם דצריך ג"כ לשבע וע"כ דאין כאן מחילה ועוד הרי הנתה"מ כ' כאן ובחידושים דמה דנאמן מזויף הוא רק כשנתקיים ע"י דימוי ואי דאין זה הכחשה יהא נאמן מטעם הודאה ומחילה ואף אם ניישב כ"ז בדוחק מ"מ פשוט דאין הלוה בא רק להוכיח דשטרו מזייף ולפענ"ד נראה פשוט דודאי אם יטעון שטרך