אבני החושן חלק א קמח

פלטה קולמוסו דאם ספיקו של השליש הוי כספיקו דבע"ד כ"ש זה שלא השליש הוי כטענת שמא ומאי מהני מיגו שלו גם בדברי הרשב"א עיין מ"ש בסי' נ"ו כונתו ועיין תומים בשם הרדב"ז דהיכי דשניהם השלישו מהני מיגו ואף דהתוס' כ' דהוי כשניהם מוחזקין אין ראי' דמיגו לא יועיל ועיין קצה"ח דדבר שאין שניהם מוחזקין מהני מיגו נראה דה"ה בזה אך התומים מפקפק קצת בשם הרי"ף וצ"ע

בברי ושמא הביא הש"ך דברי הר"ש מקינון דאמרינן מיגו אף להוציא וראייתו דגבי משארסתני נאנסתי היא נאמר ואמרינן בכתובות (ד' י"ב) ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאיכא מיגו וקשה הא הוי להוציא וע"כ דכיון דהיא טוענת ברי והוא שמא מהני מיגו אף להוציא עיי"ש ולפענ"ד אין זה מוסכם ומקודם נתרץ קישיית התוס' שם בכתובות (ד' י"ב) דר"י אית לי' התם ברי ושמא ברי עדיף ורצה הש"ס לומר דהא דר"י דשמואל הוא דפסק כר"ג דהיא נאמנת ודחי דטעמא דר"ג הוא משום מיגו או משום חזקה. והנה התוס' שם ד"ה רב הונא הקשו על ר"י מב"ק דאית לי' הממע"ה ותי' דבברי גרוע ושמא טוב מודה ר"י דלא אמרינן ברי עדיף ועיין שם בכל המפורשים וביחוד בהפלאה דתי' זה בלא"ה הוא מוכרח והקשו התוס' דהא במשארסתני נאנסתי הברי גרוע והשמא טוב וא"כ מאי ס"ד דטעמא דשמואל הוא משום ברי ושמא ותי' דחוק עיין במפורשים גם בסוף הניחו התוס' עצמם בקושיא ונראה דבלא"ה קשה איך ס"ד דטעמא דר"ג דנאמנת משום ברי והרי לקמן (ד' ל"ו) מביא הש"ס ברייתא דהחרשת ושוטה אין להם ט"ב ומוקי הש"ס דאתיא כר"ג והרי התם היא ג"כ טוענת שמא וביותר קשה דכאן מסיק הש"ס ה"נ מסתברא דאל"כ קשיא הלכתא אהלכתא ולמה לא הביא יותר ראי' מברייתא דלקמן ואך באמת כ' רש"י שם (ד' ל"ו) דהב"ד טוענין עבורה ואך התוס' הקשו דאיך טוענין לה להוציא ואך לרש"י צ"ל דהוא משום חזקת הגוף שלה לכן טוענין עבורה וזה ברור ולפ"ז לרש"י דמהני חזקת הגוף לטעון עבורה וא"כ פשוט דאין לך ברי יותר מזה ואך דא"כ הש"ס דקאמר א"נ ע"כ לא קאמר ר"ג אלא דאיכא חזקה הא גם מעיקרא ידע דטעמא דר"ג משום חזקה דהרי אף טוענת שמא נאמנת ואך פשוט דהש"ס ידע דהוי חזקתה כמו ברי ורק לר"נ דלית לי' ברי עדיף סבר דלא הוי רק כברי וברי ושמא לא מהני להוציא ומשני דחזקה טובה הוא ואף להוציא מהני ופשוט ואך כשבאנו לזה לומר דלס"ד דש"ס ידע נמי דחזקה הוי כברי דאף בחרשת ושוטה מהני ורק דסבר דע"כ ר"ג אית לי' ברי עדיף דחזקה הוי כברי ולפ"ז למאי דמשני ע"כ לא קאמר ר"ג אלא משום מיגו ע"כ דידע נמי טעמא דחזקה דידה וא"כ לק"מ הא הוי מיגו להוציא וא"כ נראה פשוט דלשיטת רש"י לא שמעינן דמיגו להוציא מהני בברי ושמא ודו"ק כי זה ברור

ב) מינו במקום עדים דלא אמרינן. עיין תומים היכי ששני כתות מכחישין זא"ז ויש לבע"ד מיגו ותלה לה בתי' התוס' מה שתי' על הקושיא דלהימני בתראי עיי"ש והנה בממון לא משכחת דין זה דהמוחזק א"צ למיגו כיון דיש עדים כדבריו ולהוציא הרי לא אמרינן מיגו ואף ברי ושמא נראה דלא משכחת לה דהעדים שהן מעידין כדבריו הוי כטענת ברי

הרא"ש כ' דלא אמרינן מיגו נגד עדים פסולין ומה שהקשה התומים אות י"ת מתרץ הקצה"ח אך התומים הקשה עוד שם מהא דאמרינן לעיל סי' כ"ח דבנותנין חרם על עדות אין החרם חל על הקרובים וקשה דהא מהני עדותן לפסול מיגו והנה כבר כתבתי כמה פעמים בשם הירושלמי דאף דלפעמים מהני עדותן אין עליהם שם עדות לחייב קרבן וה"נ י"ל דאין החרם רק על עדים ואף דגם עליהם יש מצוה מטעם השבת אבידה מ"מ אין חרם רק על עדים אם לא שאמרו בפירוש. והתומים הקשה עוד על תשו'. הרא"ש דשם הי' המעשה שעשה שטר וקנין לפני קרובים וטען שהי' ממעות שחוק והשטר נתן להשטות ולכן עשאו בפני קרובים וכ' הרא"ש דאין זה טענה דקנין מסלק טענת השטאה ואף דיש לו מיגו דלהד"ם אין אומרים מיגו נגד עדים פסולין והקשה התומים הא יש לו מיגו דפרעתי שאין עדים מכחישין אותו בזה ולא בשטר זה חזקה דשטרא בידי' מאי בעי ע"כ ולפענ"ד לק"מ דהרי בלא"ה בטענת משטה לא מהני מיגו אם הי' הדבר באופן דלא שייך משטה כגון שהודה שהי' עדים ואמר אתם עדי שוב אין יכול לטעון השטאה אף דיש לו מיגו וה"נ כיון דהי' קנין דמסלק השטאה מאי מהני בזה מיגו אך ע"כ צ"ל דלא תימא דשם גרע כמו שטען הנתבע דבמתכוין עשה השטר לפני פסולין לזה כ' כיון דאינו יכול לטעון להד"ם שוב מסלק גם טענה זו אבל מיגו דפרעתי בלא"ה לא מהני לענין השטאה ויותר נראה בכונת הרא"ש דאם הי' יכול לטעון להד"ם אין זה קנין ושטר כלל ואינו מסלק טענת משטה אבל כיון דאינו יכול להכחיש העדים והוי שטר ממילא מיגו דפרעתי לא מהני לטענת משטה ודו"ק. עוד הקשה התומים הא הוי מפי כתבם והנה אפשר שהי' העדים לפנינו אך בלא"ה נראה דמפי כתבם לא גרע משאר פסול דלא מהני מיגו נגד פסולין ולא ידעתי למה דתה זה והנחה"מ כ' דלא קאמר הרא"ש רק בשטר דאית לי' קלא והמיגו הוי נגד הקול ולא הבנתי דשטר פסול הא ודאי דלית לי' קלא והרי בשטר פסול אינו גובה ממשעבדי ואף ביש עדים אחרים ואף אם בשעה שחתמו לא ידעו כלל שהם פסולין וחוץ מזה נראה דמיגו נגד קול דלא אמרינן היינו בקול מפורסם ומה שאמרו שטר יש לו קול אין זה מפורסם רק דהי' יכול לחקור ולא רציתי להאריך בביטול סברא זו כי נראה שדברי הרא"ש הם כפשוטן גם עוד יש פוסקים שכתבו דלא אמרינן מיגו נגד עדים פסולין

ג) בענין מיגו מממון לממון אחר דכ' הש"ך דלפי דברי המרדכי אין יכול לעכב חפץ חבירו נגד מה שחבירו חייב לו עיין מ"ש התומים בזה בסי' קל"ח ס"ק ג'

ד) עיין תומים אות ל"ד בענין מ"ש הרא"ש בעובדא דאחד טען ליורשים שמגיע לו מאביהם מנה ונתנו לו ב' יורשים מנה מעזבון אביהם ואח"כ בא יורש השלישי ותובע שיחזיר לו השליש כי נתנו לו שלא ע"פ דין וכ' הרא"ש דאף דיש לו מיגו דהחזיר לו מ"מ אינו נאמן שאביהם חייב לו כי הא לפי דבריו מגיע לו ומסתמא לא החזיר והתומים הבין כי זה הוא הדין המוזכר ברמ"א סי' ע"ב סעיף י"ת דאם טען טענה שלפי הדין אין ראוי להחזיר אינו נאמן שהחזיר ויען כי התומים פקפק על דין דשם לכן דחה גם דין זה ולדעתי נראה לחלק דשם דידע בעצמו ששקר הוא יכול להיות שהחזיר אבל כאן למה החזיר כיון דעדיין טוען שמגיע לו וגם שייך מי יימר דמחייבי לי' רבנן ואין שייך מיגו דאם לקח שלא כדין צריך להחזיר גם לשאר יורשים

ה) מיגו בשני עדים. עיין כנה"ג אות מ"ט כ' וז"ל מיגו בשני עדים לא אמרינן דלא אמרינן מיגו רק במי שאינו נאמן בדבריו הר"ן וכ' התומים דזה הוא כמ"ש התוס' דמיגו לא מהני יותר משני עדים והנה הכנה"ג לא ציין מקום של הר"ן ולפי הנראה לי כונתו כמו שכ' הרמב"ן דכל עד הצריך מיגו אינו עד וכמו עד הצריך שבועה עיין ריש האיש מקדש דצריך שיהא נאמן בלא שבועה רק בדבריו לבד ושכחתי כעת מקומו של הרמב"ן וכן פרשתי דברי התוס' כתובות (ד' כ"ה ע"ב) ד"ה הרי שאמר בני זה וכהן הוא דהקשו דיהא נאמן במיגו שלא הי' אומר שהוא בנו ותי' דלדבריו קרוב הוא ואין עדות לקרוב והקשה בגליון הש"ס הא הקשו דיהא נאמן מטעם מיגו ולפמ"ש כונתם דבדבר הצריך עדות לא מהני מיגו לעשותו עד עיי"ש

מיגו דאי בעי שחקו אמרינן אף בשנים. עיין תומים אות