אבני החושן חלק א קמד

היכי דאין הודאתו מספיק שיכול לטעון משטה שוב אין זה הודאה לחייבו בחיוב חדש ועיין קצה"ח לקמן בסי' זה ועיין מ"ש בסי' ס' וכן במקור דין זה בריש פ' הנושא אמרינן אי דלא אמר א"ע מ"ט דר"ל ולשיטת הרמב"ם לא איירי כלל בטוען משטה ומ"מ פריך בפשיטות מ"ט דר"ל ואין להאריך במה שנראה מכל המקומות להיפוך ולשיטות שאר פוסקים הרי בחיוב חדש אף א"ע לא מהני ומ"מ כ' הסמ"ע דצריך לשבע שכונתו הי' להשטות. שוב מצאתי שהשע"מ השיג ג"כ על התומים ומה שהקשה התומים פשוט דלק"מ דכל היכי דאינו נאמן אף שבועה לא מהני ולכן כיון דיש להוכיח מהודאתו דשקר נשבע לא מהימן לכן צריך ג"כ לשבע שכונתו להשטות וה"ה אם אומר שאין כונתו להשטות רק שרצה להתחייב ועתה חוזר ג"כ נאמן ונשבע שהוא כדבריו וזה ברור ופשוט

ב) מי שאמר לחתנו העשיר תלמוד עם בנך. מ"ש הקצה"ח דיש בו חיוב שכירות לולי טעם דמשטה ואם לא הי' כונתו להשטות חייב יפה השיגו בנתה"מ דזה דמי כמו עשה לך סוכה ואין כאן שכירות ודבריו נכונים ופשוטים ומ"ש דבהג"מ משמע דיש בו חיוב שכירות מדכ' טענת משטה אינו נראה דהא כ' בעני דחייב מטעם נדר ושם הרי הי' השאלה דרצה לחזור ולא כיוון להשטות ומ"מ הוכרח לטעם נדר גם מ"ש התומים דכש"ך משמע דלולי טעם דמשטה דומה לשכירות והשיג עליו ופשוט דגם הש"ך כונתו כן אך מה דפטור מטעם דהוא מחויב בעצמו לעשות קורא השטאה ואך מה דמשמע מדברי הנחה"מ דאף בעני אין שום חיוב עליו רק מטעם נדר ובמת אין היורשים מחויבים לשלם והולך בשיטת החתומים וחולק על מ"ש הש"ך ס"ק ה' דלאו דוקא עני ורק דוקא בעני דחייב מטעם נדר והיינו שאף עני חייב ללמד עם בנו ולפענ"ד הנכון עם הש"ך דמלשון רמ"א והמרדכי לא משמע דהוא מטעם נדר וגם הרי ביו"ד סי' רמ"ה דבחיוב ללמוד עם בנו ולהשכיר לו מלמד מחלק בין מקרא לגמר' וע"כ דאיירי באינו עני דבעני אף בעצמו אינו מחויב ללמוד עם בנו גמר' כיון דמוכרת לטפל בפרנסתו וא"כ הוי כשוכר מלמד גם מבואר ביו"ד גבי הוא ללמוד ובנו ללמוד מי קודם הרי דיש אופנים דאין חיוב עליו ללמוד עם בנו ונראה דודאי עני הרי מוטל על הציבור לפרנסו וזה שהטעהו לא נטל מהציבור וא"כ ודאי דחייב מטעם שכירות ומ"ש בהג"מ מטעם נדר נ"מ דאף אם פסק לו יותר משכירתו חייב מטעם נדר כן נלפע"ד

ג) או שתקו וכו'. הוא מדברי המרדכי באשה שצותה לבנה ליתן לפלוני ז' זקוקים מנכסי' והבן שחק ופסק דהוי הודאה והכל תמהו דלקמן סעיף ז' מבואר דשתיקה לא הוי הודאה והב"ח כ' דהרי כל טענת הבן הוא מחמת שלא נשבעה על כתובתה ובמחילת השבועה שתיקה כהודאה והתומים תמה דשם לא נזכר מטעם מחילה וגם בל"ז צ"ע אי במחילת השבועה שתיקה כהודאה ואין זו סברא אכן לפענ"ד דברי הב"ח נכונים בסברא דר"ל כיון דהבן לא תבע השבועה ודאי הודה על הממון דאל"כ לקתה מדת הדין דאפשר אם הי' אומר לה הרי עדיין לא נשבעת היתה תיכף נשבעת דבשלומא היכי דלא נתבטל השטר ע"י שתיקתו י"ל דשתיקה לאו הודאה אבל כאן דע"י שתיקתו נתבטל השטר מטעם דאין מוריש שבועה לבניו וא"כ למה שתק וע"כ דנתרצה ליתן ומחל השבועה או שידע שתתברר שיש לה ז' זקוקים ודו"ק. ובנחה"מ ראיתי דבר תימה שכ' לתרץ קושיא הנ"ל דלכן הוי כאן שתיקה כהודאה משום דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי דבב"מ אמרינן דבהקדישה כיון דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט הוי כתקפה ודבריו תמוהין דכי עדיף זה המקבל מתנה מהשכ"מ מן השכ"מ עצמו דהוא שלו ואיך יהי' מה שאמר כאלו מסר אם עדיין אינו שלו וגם בהקדישה שם לא אמרינן שתיקה כהודאה וגם מה דבעי הש"ס הוא רק בשנים אוחזין אבל וכי יעלה על הדעת דמה שהוא ביד חבירו יועיל דברי שכ"מ והקדש גם לפי מ"ש לקמן סי' קל"ח דרק לענין איסור קבעי גם הנתה"מ שם כ' דרק משום דדינא כל דאלים גבר מהני הקדישה ואין להאריך. גם בהגהות א"ב ראיתי דבר תמי' שסובר דמה שכ' הש"ך וגם שם דוקא באשה ומקילי כתובה קאי על דברי המרדכי ולכן הקשה דהמרדכי לא כ' דהז' זקוקים הם שלה מחמת הכתובה וגם הקשה על הטו"ז דכ' דשאני כאן שמגיע לה מחמת הכתובה. והנה דברי הש"ך קאי על הש"ס שהביא בנתן לה חלק בין הבנים וגם על הטו"ז לק"מ דמ"ש המרדכי בין שמעיסתה קמצה ר"ל אף אם לא מחל השבועה מכתובתה אולי יש לה ז' זקוקים מעיסתה כמ"ש הב"ח וכמו שפרשתי

ד) מי שהתנה עם בחור ללמוד עם בן חבירו בפני אבי הבן וכו'. מבואר דוקא בפני אבי הבן ויותר מבואר ביו"ד סי' רמ''ח לחלק בין אשתו דלא בעי בפניו ואחר דוקא בפניו וקצת קשה לי דלקמן סי' של"ה כ' הרמ"א דיעה ראשונה בסתם דבלמד עם בנו חייב לשלם ואף דהש"ך שם הסכים להיש חולקין היינו כמ"ש שם דבמודר הנאה מבואר בנדרים דלומד עם בנו (לפי פירוש הרא"ש שם לאו ראי' הוא) וא"כ לאו הנאה הוא היינו דוקא בלומד בעצמו דהוי כפורע חובו ש"ח אבל אם אחר שכרו על הוצאות אבי הבן כמבואר ביו"ד באשה ששכרה על הוצאות בעלה וא"כ כיון דהבטיחהו לשלם לו א"כ לא פורע חובו ש"ת הוא דאדעתא דשכירות למד עמו וא"כ אף שלא בפניו למה לא יתחייב ועוד דדין דכאן הוא מהמרדכי וגם דיעה הראשונה בסי' של"ה הוא מהמרדכי וא"כ לכאורה סוחר עצמו והי' נראה קצת לומר דכאן קמ"ל דאף בלא למד עדיין אין אבי הבן יכול לחזור כמו שוכר פועל אך מהש"ך יו"ד משמע דבכבר למד איירי עתה בהעתקה לא עיינתי אם נוכל לפרש כאן באופן דאין האב חייב לשכור לו מלמד עיין ס"ק ב' לכן לולי שהי' בפניו ובלמד מעצמו ודאי פטור וצ"ע

ה) ואע"פ שאין התובע עמו. בש"ך ס"ק כ' כתב דא"ע ודאי מהני אף שלא בפני התובע והקצה"ח כ' דאשתמט להש"ך דברי התוס' ב"ק (ד' ק"ח) ד"ה תבעו שומר דבעי הש"ס אם הודאת הגנב בפני השומר פוטרו מקנס והקשו התוס' דמשמע בפני אחר לא מהני הודאה וקשה דא"כ למה לא בעי לענין קרן אי הוי הודאה לפני שומר ועיין מה שתירצו המבואר בדבריהם דהודאה לפני אחר לא מהני (הנה לפי מה שפי' הפ"י שם לק"מ אך דבריו שם דחוקים) אף דהודאה לפני ב"ד הוי כא"ע עיי"ש. והנה כבר כתבתי בסי' פ' דנראה דהא דבפני ב"ד הוי כא"ע היינו דוקא כשתובעין אותו וה"נ דוקא כשהי' הבע"ד לפני הב"ד דאז הב"ד מחייבין אותו א"י לטעון משטה אבל בפני אחר אין להב"ד לחייב אותו לא הוי הודאה אבל א"ע דמסלק טענת השטאה שפיר כ' הש"ך דאין חילוק בין אחר או בפני בע"ד והרי מצינו כן דאף הסוברים דבלא תביעה לא שייך השטאה מ"מ כ' הש"ך לקמן ס"ק ס"ג דבפני אחר צריך דוקא א"ע. ובזה יש ליישב גם מה דהקשה הקצה"ח מהך דר"ג משמע דהי' שלא בפני טבי עבדו ומ"מ מהני אף בקנס ולפי הנ"ל י"ל דדרך הודאה הוי כא"ע לכן מהני אף בקנס ועוד יש לחלק בין עבד לשאר קנס כיון דעבד אף אם ירצה למחול לא מהני ויוצא לחרות מגזה"כ אין צריך בפניו והוא נכון בסברא ולקמן סי' ח"כ כתבתי עוד ליישב קושיא זו בדבר נכון. ומה שכתבתי דבר"ג דהי' דרך הודאה מהני אף דהרבה פוסקים שהביא הש"ך כתבו דדרך הודאה שלא בפניו לא מהני היינו היכי דשייך טענת שלא להשביע ובר"ג ודאי אין שייך השבעה ופשוט

ו) הודאה בפני ע"א. הש"ך הביא דברי בעל המאור דס"ל דהודאה בפני אחד לא מהני והא דקיי"ל הודאה אחר הודאה מצטרפין היינו דמ"מ הם שנים