אבני החושן חלק א קמ

המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ואם הם פשעו פטור ואף הסובר דחייב הוא רק מטעם שלא יאכיל הפקדון לאשתו ובניו ואינו חייב מטעם ערב ע"כ והאחרונים תמהו עליו דהתם החיוב הוא מטעם שמירה וכיון דהעמיד גברא בחריקאו אין עליו חיוב שמירה ולי נראה דבריו פשוטים דהרי שנים שקיבלו פקדון ביחד ואחד ימסור לחבירו בודאי אינו חייב מטעם שומר שמסר לשומר דהא דרכו של בעה"ב להפקיד אצלו ועיין תומים ס"ק ג' ומ"מ אם חבירו פשע ודאי דהחצי שהי' מוטל על חבירו חייב מטעם ערב וא"כ איך יעלה על הדעת דעל החצי שמסר לחבירו נעשה ערב והחצי שמסר לו אף חיוב ערבות אין בו ואף שהעמיד גברא בתריקאו והשתא אם נאמר דמה שמסר לו החצי נעשה גם ערב אם ימסור לחבירו ואם ימסור הכל לו וימסור לחבירו אין עליו חיוב מטעם ערב ופשוט דלא גרע מה שמסר הוא עצמו לשומר מאלו מסר בעה"ב לשומר על דעתו וא"כ ע"כ דאין חיוב ערבות בזה ודו"ק

עוד הביא הרמ"א שם ראי' מב"ק (ד' י') ועיין ש"ך ס"ק א' שדחה ראייתו אך נראה קצת להביא ראי' משם דזה לשון הסוגיא והאיכא הכשרתי במקצת נזקו חייב בכל נזקו מסר שורו לחמשה בני אדם ופשע א' מהם ופריך אי דבלאו איהו לא מנטר כולה היזקא עביד והנה פשוט דס"ד דלאו כולה היזקא עביד וחייב בכל וקשה דאף אם נאמר הכשרתי במקצת נזקו אינו משלם כל נזקו מ"מ חייב בכל דהרי הם פטורין והוא הי' ערב על הכל אך יש לדחות גם זה דכיון דהלוה פטור גם הערב פטור עיין סי' מ"ט אך פשוט דהרמ"א שם לא סמך על ראיות אלו לפרש דברי הרמב"ן כמו שפירש שם ולכן כ' כאן בש"ע דנעשין ערבים ורק שם באפטרופסין כ' שנראה לו כן עיי"ש אך לי נראה להביא ראי' לדין זה דאף בפקדון נעשו ערבים זל"ז מב"ק (ד' ק"ח) גבי הא דאמרינן התם ש"ת שטען טענת גניבה בפקדון דממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש ובעי רבינא חומש וכפילא בתרי גברי מאי היכי דמי מסר שורו לשני בני אדם וטענו טענת גנב חד נשבע והודה וחד נשבע ובאו עדים מי אמרינן האי משלם כפילא והאי חומשא א"ד חד ממונא קפיד רחמנא דלא משלם חומש וכפל וה"נ חד ממילא הוא וקשה דמאי חד ממונא הוא הא כל אחד לא נתחייב רק בחצי השור וא"כ מאי שייכות יש לזה עם זה וע"כ דשניהם נעשו ערבים זל"ז וכל אחד הכופר כיון דחבירו כופר ג"כ הוי כמו שכל אחד כפר הכל כיון דחייב בכל שהרי חבירו כפר וזה ראי' ברורה לדעתי (ונשמע דגם בש"ח ערבים הם ולא כהשע"מ שהבאתי בס"ק הקודם) וחפשתי ומצאתי שכבר קדמני בראי' זו בס' ים התלמוד. ובסי' ש"ט כתבתי עוד ראי' לזה עיי"ש

ג) לא יתבע הערב תחילה. הרא"ש חולק ע"ז ודעתו דשנים שלוו כא' נעשין קבלנים ויכול לגבות מאיזה שירצה כל החוב והקשו עליו מהראי' שהביא הרמב"ן דלא הוי קבלנים מהא דבעי פ' השואל שותפין ששאלו ונשאל לאחד מהם מאי כולה שואל בעינן והא ליכא א"ד להאי פלגי' דשיילי' מיהו מפטר ואם איתא דכ"א חייב בכולה הא איכא כולה שואל וכ"ת דליכא כולה שואל כיון דאיכא אחר בהדי' מאי קאמר בהאי פלגא מיהו לפטור ומאן פליג הך פלגא מאידך פלגא ע"כ והקצה"ח מתרץ דהרי כ"א הוי שואל בכילה ומשאיל חצי לחבירו והרי מבואר בהה"מ דשואל בבעלים והשאיל לאחר לא מפטר משום שאילה בבעלים והנתה"מ דחה דבריו דבסי' רצ"א מבואר דהא דחייב במסר לאחר הוא דוקא במיעט בשמירתו עיי"ש ולא ידעתי איך דחה דבריו דהתם דאמר דדוקא מיעט בשמירתו דאל"כ אף שלא בבעלים פטור אבל הרי שפיר שמעינן משם דברשות אחר כלתה שמירה בבעלים דאל"כ אף אם פשע השני יש לו לפטור אכן דברי הקצה"ח בלא"ה הם רק לפלפול בעלמא דהא דאמרינן דכלתה שמירה בבעלים היינו במסר לשני ויצא מרשותו אבל כאן אף דהשני יש לו ג"כ רשות בדבר השאול אבל מ"מ הרי לא יצא מרשותו והוא עומד בענין שבעה"ב השאיל לו ולמה יתחייב. אך ליישב הקושיא מעל הרא"ש נראה בפשיטות דלק"מ וכמו שכ' הרמב"ן עצמו כיון דאיכא אתר בהדי' א"כ לא הוי כולה שואל רק מה שהקשה א"כ מאן פליג הך פלגא וכו' נראה דכונת הש"ס הוא אי בתר גברא אזלינן ואיכא אחר בהדי' אי בתר חפץ אזלינן והוא חצי נשאל לו וכמו דבעי בב"ק (ד' ק"ח) אי בתר גברי או בתר ממונא שהבאתי בס"ק הקודם ודו"ק

ד) שותפין שלוה א' מהם לצורך השותפות וכו'. השע"מ כ' דאף אם בצוויו לוה לצורך השותפות מ"מ אם אומר שלא נתן להשותפות פטור השני כיון דהמלוה לא ידע שלצורך השותפות לוה והוא לא הי' שלית של השותף כיון דשינה בשליחות ואף דתיכף שקבל המעות נגמר השליחות נגד המלוה מ"מ כיון דלא שלחו רק ע"ד שיתן המעות להשותפות נתבטל השליחות מעיקרא עיי"ש. והנה זה צ"ע לכאורה דבסי' קכ"א מבואר דאם מודה המלוה ששלחו לקבל כל החוב אף בלא החזיר למלוה מ"מ נפטר הלוה והרי שם ג"כ לא נגמר השליחות דהרי לא שלחו רק אדעת שיביא לו המעות והלוה ג"כ לא ידע שהמלוה שלחו ואך מ"מ כאן נראה די"ל דכ"ז שלא הביא המעות לשותפות אמרינן בתחילה לא לוה כלל לצורך השותפות ורק בשביל עצמו לוה ושאני בסי' קכ"א דקבל עבור חוב המלוה וכיון דנתן על חוב זה והוא באמת שלחו כבר נפטר וא"כ יש לו מקום לדינא ואך לא מטעמי' ומ"מ היכי דהשליח אמר לו בשם שותפו ששלחו והוא האמין לו והוא מודה ששלחו נראה דנכון עם הש"ך והשע"מ סובר דזה לא הוי כהלוה לשותפות כיון דהמלוה לא ידע ששלחו אף דאמר לו בשם השותף ומהסברא דזה דומה להדין דסי' קכ"א ודו"ק

ה) ראובן תבע משנים וכו' וכפר אחד והודה א' אין עדותו מחייב את חבירו שבועה. השע"מ הביא דהפרישה הקשה הא יש להמודה מגו דהי' כופר והפרישה דחק בזה ולי נראה דאין כאן מיגו שירא דישביעו היסת אבל באומר אנו לוינו מאביך והתובע אינו יודע שפיר המודה נאמן במיגו ע"כ תוכן דברי השע"מ ובחנם כ' על הפרישה דדבריו דחוקים והם אמת לדינא ואף אם התובע טוען שמא הוי ג"כ נוגע והנתה"מ ס"ק י' דברי אמת היתה בפיהו והוא כדברי הפרישה

ו) לוה משנים וכו' ותובע אותו שלא נכתב השטר על שמו יכול לדחותו. השע"מ הקשה מלעיל סי' ס' סעיף ת' דאם הודה לוי לראובן שהוא שליחו יכול ראובן לגבותו ותי' דכאן דהם שותפין גרע דנראה שלא הי' רוצה להתחייב רק לאחד ולכן כ' דאם השותף א' הי' בשעת הלואה ומחמת שלא קפדי אהדדי נכתב על שמו גובה השני והביא ראי' מסי' צ"ג סעיף י"ד בהגהה דשותף שיצא השטר על שמו אינו נאמן בהודאתו שנפרע כיון שמבואר בשטר שהוא ממון השותפות ע"כ ודבריו לא נהירין ומה שהקשה מסי' ס' פשוט דלק"מ דשם איתא שהודה לוי לפני הב"ד שהוא ממון. של ראובן לכן מחויב ליתן לראובן שהוא מוציא את השטר (וכן דייקו האחרונים משם דשטר נקנה באודיתא וע"כ דהוא מטעם זה דהוי כהקנה לו השטר) אבל כאן אף דהלוה יודע שהוא ממון השותפות יכול לומר מה לי בזה הא אח"כ יתבע אותי זה הנכתב ע"ש והב"ד עצמן יחייבו אותי (אמת כי צ"ע לכאורה לשיטת הרמב"ם דלוקח שטר נאמן לענין קנייתו אף במסירה בלי כתיבה י"ל דאם ירצה לפרע לא יתחייב שנית אך מ"מ אין יכולין לכופר לירד בדינא ודיינא כמו הלוה דאין חייב ליתן ללוקח וא"כ גם מסי' צ"ג פשוט דלק"מ דהתם הא מבואר בשטר דהוא ממון השותפות דמי ממש להך דסי' ס' לכן מחייב ליתן לו חלקו

ז) איש ואשתו שלוו חייבת לפרוע החצי מכתובתה. הנחה"מ כ' דאשה שהקשה סחורה אפי' הוא נו"נ בבית