אבני החושן חלק א קלז

הילך הוא וגם כיון דכבר כפר א"כ כיון דחייב לו יכול נגד הכפירה לטעון יש לך בידי וא"כ אין כאן כפירה אם יש חוב יותר מהכפירה ואם החוב פחות מהכפירה הרי כבר נאמן בעה"ב לטעון יש בידך כנגדו וא"כ שפיר ע"ז דנאנסו יכול לטעון להד"ם ופריך רבא לרמב"ח לשיטתו ואך בתוס' ב"ק (ד' ק"ז) ד"ה עירוב פרשיות משמע דקושיא דרבא לא אזיל אליבא מאן דבעי שלש פרות

ו) אבל אתה מחלתו לי. השע"מ הקשה דכאן נאמן מחילה במיגו ולקמן סי' ע"ו סעיף י"א מבואר בש"ך וטו"ז בשם המרדכי בראובן שפטר חובות של שמעון שותפו דאף ביש לו מיגו אין נאמן דברשות שמעון פער דאין אדם מפסיד חובותיו תנם ולי נראה דיש חילוק בזה דשם איירי באופן שאין לו שום הנאה לשמעון במה שפטרם דהרי המרדכי יליף זה משורי הרגת והלה אומר אתה אמרת להורגו וע"כ דגם זה איירי בהיזק גמור וכן משמע לשון שפטר חובות וכו' אבל מחילה דהוי כמתנה ודאי דלא שייך אנן סהדי דאין שום אדם נותן מתנה לחבירו ומיגו עכ"פ מהני ולדינא גם דברי השע"מ עולים כן. שוב מצאתי בנתה"מ לקמן סי' קע"ו כ"כ

ז) או נחתו לי במתנה. עיין ש"ך ס"ק כ"ב דנחת אינו נאמן אלא במיגו יפה תמה השע"מ דלעיל סי' נ"ח מבואר דנאמן נתת במתנה אף בלא מיגו ורק הרמב"ן כ' היכי דחייב אין דרך ליתן מתנה וקודם יפרע החוב וכן תמה על מ"ש הש"ך דבמכרת לי צריך מיגו והרי מבואר דבדברים שאין עשוין להשאיל לקוח הוי טענה טובה אכן כונת הש"ך דכאן דאומר אמת הי' לך בידי והיינו שבא לידו תחילה בפקדון ואח"כ מכר או נתן בזה ודאי אין נאמן רק במיגו

ח) איני יודע אם הלויתני פטור. השע"מ צידד ביודע שקיבל ממנו מעות ואינו זוכר עתה אם במתנה או בהלואה אי הוי כאיני יודע אם נתחייבתי והביא ראי' ממציאה שאינו יודע אם נתייאשו הבעלים דחייב להחזיר וכן באומר לחבירו אכול עמי דצריך לשלם וכן ממ"ש הבעה"ת במאן דאוזיף זוזי ואשכח בהו טופיינא בדבר שאין הדעת טועה דפסק הבעה"ת דוקא בשתק ולא תבע נהלי' פטור אבל תבעו חייב להחזיר דאיהו ברי ואיהו שמא ואף החולק לא פליג רק משום דבכדי שאין טועה ודאי למתנה יהבי' משמע דאם אינו יודע חייב ולכן תמה על מהרשד"ם שלא כ' כן עיי"ש ולפענ"ד ודאי דברי מהרשד"ם נכונים דבכל הראיות שהביא תיכף בשעה שבא לזכות בהם הוא ספק ולכן מספק אין יכול לזכות בשל חבירו אבל כאן דטוען איני זוכר עתה אם במתנה או בהלואה ובשעה שקבל הי' זוכר א"כ דמי ממש לא"י אם נתחייבתי ועיין לקמן סי' ע"ט בקבל מעות בסתם

ט) יודע אני שהלויתני וכו' ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו חייב לשלם. עיין קצה"ח במ"ש הש"ך בספק פרעון קודם הלואה ג"כ חייב וכ' דאף אם המלוה טוען בחוב הראשין שמא חייב הלוה משום זה גובה וזה גובה ועיין נתה"מ חולק עליו דיכול לעשותו לפרעון אך לי נראה די"ל מטעם אחר דחייב דכבר קם דינא ועיין ש"ך סי' רס"ח דאף בלא באו עדיין לפני ב"ד ואף דשם יש חילוקים והרבה חולקין היינו משום דהוי ודאי גזל אבל כאן דדילמא אמת הוא כבר קם דינא וצ"ע

י) ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו חייב. הנתה"מ כ' דבלא הו"ל למידע פטור ולפענ"ד צ"ע ויש לי ראי' ברורה להיפך דהרי בריש פ' כל הנשבעין דאמר בעה"ב טרוד בפועליו לכן ישבע השכיר ופריך ליתיב לי' בלא שבועה ופירשו התוס' משום דבעה"ב הוי א''י אם פרעתיך והרי שם בעה"ב טוען ברי שפרע רק אנן אמרינן דטרוד א"כ הרי רק דאמרינן דלא הוי לי' למידע ומ"מ חייב ואף דבחידושי שם כתבתי דשאני התם כיון דהבעה"ב טוען ברי הוי ברי של פועל ברי טוב כ"ז אינו רק לפלפול בעלמא דאין העיקר משום ברי טוב וגם שם מבואר דלא הוי העזה דהכל יודעין דערוד א"כ אף שם אין הברי של פועל טוב וכן ראיתי בתומים ס"ק ח' כ' ג"כ דאף בלא הו"ל למידע חייב רק בס"ק כ"ב מצאתי דדייק מדברי התוס' שבועות היפך ממ"ש והמעיין יראה כי כל דבריו הם רק לפלפול ופשטות הש"ס משמע כמו שכתבתי גם סברת הנתה"מ לא אבין דאם הטעם דבהו"ל למידע חיישינן דמשקר א"כ להימן במיגו ואף שהנחה"מ ס"ק ז' מתרץ זה כל מעיין יראה איך דבריו דחוקים גם אין סברא לחייבו משום דהו"ל למידע וגם מנ"ל זה דמשמע עיקר הטעם דחייב בא"י אם פרעתי משום חזקת חיוב וא"כ אף בלא הוי לי' למידע חייב והנתה"מ בעצמו לעיל סי' נ"ד כ' דאף בלא הו"ל למידע חייב

יא) חייב לשלם. הנה בפרע ומצא מטבע מזויפת והלוה אינו יודע כ' מהרשד"ם הובא בש"ך סי' רל"ב דחייב דהוי א"י אם פרעתי והטו"ז כאן כ' דכבר יצא מחזקת חיוב וצ"ע דהא לעיל סי' נ"ט בהחזיר לו משום דהוי שייפא וסומקא דלא נתבטל השטר כ' הה"מ משום דאם הוי ירע לא הי' מקבלם לא חשוב פרעון אך י"ל כונת הטו"ז דלכן פטור משום דמסתמא המלוה מדקדק ועכ"פ הוי דררא דממונא דאף בא"י אם פרעתי פטור ולפ"ז י"ל דאין כאן מחלוקת כלל דמהרשד"ם איירי בהנתבע מודה דהמלוה לא עיין בהם כמו שמשמע שם מלשונו דא"ל למה לא בררת אותם ובכה"ג ודאי דחייב

יב) ואין התובע צריך לשבע. השע"מ חידש דבטוען המלוה מנה הלויתי לך ופרעת לי חמשים והלוה אומר שמא פרעתי לך הכל דצריך המלוה לשבע דמפרע לא דייק והוי כפוגם שטרו דכ"ז דלא נשבע הוי כטוען שמא וכפוגם שטרו וכן בטוען הלוה פרעתיך חמשים וחמשים א"י והמלוה אומר שלא נפרע כלום צריך לשבע עיי"ש שהאריך ואין כדאי לבנות בנינים אשר לא שערו אבותינו וכבר כ' כעין זה בסי' ע"א והשגתי עליו מדברי ס' מקצוע בתורה שלא מצינו בש"ס רק בע"א מעיד על שטר וכן כאן לא מצינו רק בפוגם שטרו וטוען הלוה ברי וגם כתבתי דרק נגד שטר שיש להלוה ג"כ מיגו לטעון השבע לי עיין לקמן סי' פ"ד ובלא"ה נראה דזה דמי למי שיש לו ב' שטרות דפרע א' דלא הוו פוגם

יג) ואם חזר ואמר נזכרתי שפרעתיך נאמן. הקצה"ח הקשה דמ"ש מעדים דאמרו אין אנו זוכרים דאין יכולין לחזיר ולהעיד רק באומרים איני זוכר עתה ולק"מ דהרי ע"כ החילוק בין אומרים שאין זוכרים כלל לאומרים שאין זוכרים עתה הוא משום דרחוק הדבר שלא יהי' נשאר בלבו שום זכר ובאומר איני זוכר עתה משמע שיש לו איזה ספק אם ראה העדות וא"כ הכא בטוען א"י אם פרעתי ע"כ דאומר שקצת דומה לו שפרע דאם אין לו שום זכר של פרעון הוי כמודה שלא פרע וא"כ הוי כמו התם שאומר איני זוכר עתה ודו"ק

יד) לא תובעו אדם. עיין ש"ך ס"ק למ"ד דאף אם המלוה אומר ברי לי שלא פרעת לי רק איני זוכר מהלואה הוי ג"כ לא תבעו ופטור והתומים חולק עליו ועיין נחה"מ והנה בירושלמי סוף ב"ק הביאו התומים ס"ק י"ט איתא וז"ל גזלתיך וכו' והחזרתי לך והלה אומר א"י ר' ירמי' סבר חייב להעמיד לו מהדין ר' יוסי סבר מימר עוד הוא לצאת י"ש ע"כ. והנה מ"ש והחזרתי לך כבר פי' התומים דהוא בלשון שאלה או אפשר דצ"ל וא"י אם החזרתי אך מ"מ כל המפורשים לא פירשו כראוי דברי הירושלמי ולי נראה דמה דאמר והלה אומר א"י קאי על מה דאמר גזלתיך וע"ז משיב שא"י משום גזילה או הלואה אבל זאת יודע שלא החזיר לו ובזה פליגו ר' ירמי' ור"י וא"כ הוא מחלוקת בירושלמי

טו) טענו חטפת חפץ ויש לו ע"א. עיין ש"ך ס"ק מ"ג הביא מה שהקשו התוס' דרב ושמואל אף דלית