אבני החושן חלק א קלד

חיוב שמירה ונראה דע"כ לא כתבו התוס' באומן דהוי ש"ח משום דהי' ש"ש רק משום דאף בלא טעם דתפיס אזוזי כיון שקבל החפץ ח"י ובעה"ב אין יכול לשמרו הרי קיבל השמירה עליו ובאומר טול שלך דאינו רוצה רק להראות דאין תופסו על מעותיו ולכן ש"ח דהי' בלא זה מזה לא סליק נפשי' אבל בעובדא דשומשמי דחוזר מכל המקח ואין נייח לו קבלת המעות סילק עצמו מכל וכל וכ"ש הכא דכל החיוב מפני שקבל עליו שמירתו וכיון דנפטר משמירה ודאי דאף ש"ת אינו וטעם הרמב"ם עיין לקמן ה' מקח וממכר לכן ודאי דהסברא נוטה כהש"ך

ח) אין יכול לכופו להחזיר לו חצי המשכונא. קשה לי בזה דהנה ודאי משמע דהלוה יכול לפרוע לו חצי מעותיו אף במשכונא רק דא"צ להחזיר חצי המשכונא וכן כ' הרשב"א בתשובה הובא בב"י יו"ד סי' קע"ב דיכול לפדות לחצאין רק אין המלוה נגרע מהפירות רק הא דיכול ליתן חצי החוב יליף הרשב"א מהא דבעי בקידושין בבתי ע"ח אי נגאל לחצאין או אין נגאל לחצאין ופירשו הרמב"ן והרשב"א דנגאל לחצאין אין ר"ל שיחזור לו חצי השדה כפרש"י דזה ודאי אינו רק דבעי אי יכול לכופו ליקח חצי המעות ומכאן דייק הרשב"א דבמשכונא ודאי יכול לכופו ליקח חצי המעות דאי במשכונא אין יכול לכופו כ"ש בבתי ע"ח ומאי בעי ע"כ ולפ"ז קשה דא"כ נאמר ג"כ לפי פרש"י דפי' דנגאל לחצאין היינו שיחזור לו חצי השדה נאמר ג"כ דבמשכונא ודאי דצריך להחזיר לו חצי השדה דאם במשכונא א"צ להחזיר חצי השדה א"כ מאי בעי בבתי ע"ת כמ"ש הרשב"א האי ק"ו ועיין ברמב"ם פ"ב מערוכין משמע ג"כ דמפרש כרש"י וא"כ למה סתם הש"ע דאין יכול לפדות חצי המשכונא ונראה דודאי לפי פירוש הרמב"ן והרשב"א דבעי לענין שיתן חצי מעותיו יש שפיר הק"ו דהרי במשכונא אין כאן על הלוה רק חוב והרי בחוב בלי משכונא דפשוט דיוכל ליתן לו חצי מעותיו ואם נאמר דמשכונא א"י לכופו ליקח חצי כ"ש בית בע"ח דלא נתנה התורה רק כח לגאול אבל לא ליקח חצי מעותיו ולהיות שומר עליהם וע"כ דבמשכונא כופהו ולכן בעי בבתי ע"ח אבל לפירוש רש"י דבעי לענין שיחזיר לו חצי שדהו ודאי אין לדמות כלל בית מע"ח למשכונא דבית בע"ח דהגאולה מגזה"כ בעי אי נגאל לחצאין אבל במשכונא דכל הענין הוא כפי שאומדין דעת הלוה והמלוה איך הי' התנאי ביניהם והיינו דכל מי שנוטל משכונא אם ירד אדעתא שיפדה החצי ואין לדמותם כלל ודו"ק ואך מה דמשמע מהש"ע דיכול ליתן חצי מעותיו אף דלרש"י אין ראי' כלל מהתם צ"ל דסובר דלרש"י א"צ ראי' אך זה פשוט מסברא דזה כמו שאר חוב דכופהו לקבל חצי מעותיו

ט) וה"ה אם הגיע הזמן א"צ לקבל הפרעון בפרוטרוט השע"מ צידד אם קבל בפרוטרוט אם הוי רק כפקדון כיון דאין יכול לכופו ואם נאנסו ברשות הלוה נאנסו וצריך לפרוע פעם אחרת וסיים דצ"ע לדינא והנה בעצמו הבין חולשת ספיקתו דודאי כיון דקבלו הוי פרעון אך הי' קשה לו דמצינו בע"ע דאם נתן לו חצי מעותיו ואח"כ איכסף ואינו שוה רק החצי אמרינן דחצי שנתן הוי פקדון כיון דאינו נגאל לחצאין ויהיב לי' נהילא ונפיק הרי דכיון דאינו מחויב לקבל הוי פקדון אצל בעה"ב וה"נ כן בהגיע הזמן הלואה ואח"כ דחה זה דהתם גזה"כ הוא דאינו נגאל לחצאין לכן לא הוי פרעון כלל ורק הקשה דא"כ איך יליף הרשב"א משם דבמשכונא אין יכול לכופו להחזיר לו חצי השדה שא"ה דגזה"כ הוא עיי"ש. והנה מה שהביא משם דאמרינן דהוי פקדון פשוט דלק"מ דאין הכונה כלל דהוי פקדון ממש אף לענין שאם נאנסו יהי' ההפסד על העבד רק ר"ל דלא הוי פרעון והוא כהלואה ואפשר דבדיוק נקט פקדון דכיון דהלואה אינו קונה ה"נ י"ל דאין יכול לפדות עצמו בהם ופשוט דאף אם כבר הוציא בעה"ב המעות כיון דלשם גאולה ניתן לו יצא לחירות וכמו דמצינו במקדש לאחר שלשים דאמרינן הנך זוזי לאו למלוה דמי ומקודשת אף בנתעכלו המעות ואף דשם אמרינן ג"כ לאו כפקדון דמי שם ר"ל דאין זה כפקדון שהוציא רק כפקדון שישנו בעין וא"כ לק"מ. אך מ"מ יען כי גם דברי השע"מ אמת דהתם גזה"כ וא"כ קשה מה שהקשה דאיך יליף הרשב"א משם דין דמשכונא ואך לפענ"ד אין דברי הרשב"א ענין לכאן ואך דברי הרשב"א בלא"ה הם מקושי הבנה כאשר חמה עליהם השע"מ לכן אעתיק דברי הרשב"א ואפרשם להראות כי דבריו ברורים ודבריו מובא בב"י יו"ד סי' קע"ב וז"ל כ' הרשב"א בתשו' שהמשכון יכול לפדות לחצאין מדבעי בקידושין וכו' (העתקתי דבריו ס"ק הקודם) ומ"מ כל שגואל לחצאין המלוה אוכל פירות של כל המשכונא ואנו רואין המעות כאלו הם פקדון וראי' מקידושין (ד' כ') אמר אביי עבד עברי נגאל לחצאין משכחת לחומרא וכו' ואם איתא דאם פורע חצי החוב הלוה אוכל חצי המשכונא אף כשח"ל דאין נגאל לחצאין ה"מ שאין העבד יכול לכוף את רבו ליקח חצי המעות אבל אי איתרצי בעה"ב ונגאל חציו וה"ז עובד את רבו יום אחד ונמצא זה פרעון גמור והאיך אמר אביי שהם פקדון אלא ע"כ שאף ע"פ שגואל לחצאין עדיין אינו יוצא מכלל שעבודו ולפיכך אנו רואין המעות כאלו הם פקדון עד שיפרע הכל עכ"ל ותמה השע"מ דהרי הא דאמר אביי שהם פקדון היינו אי אינו גואל לחצאין ואיך דייק הרשב"א במשכונא דאף דגואל לחצאין ויכול לכופו לקבל בפרעון הוי כפקדון ואוכל הפירות עוד חמה עליו דהא הרשב"א בחידושיו דשם בעבד איירי שקבל המעות בסתם דאם קבל בפירוש לפרעון ודאי דהוי פרעון ואיך כ' כאן ונמצא זה פרעון גמור והאיך אמר אביי דהוי פקדון והרי התם דקבלו בסתם ואינו נגאל לכן אין זה פרעון גם על חידושי הרשב"א חמה דשם ג"כ דייק דבמשכונא אוכל כל הפירות ואיך דייק משם כיון דכבר כ' דשם נתן בסתם ואינו פרעון כלל וכ' השע"מ דמ"מ מוכח מדברי תשו' הרשב"א דאף חיך הזמן דיכול לכופו לקבל בפרוטרוט מ"מ הוי פקדון ע"ש ולי נראה דברי הרשב"א הם כפשטן ואישתמט להשע"מ דהרשב"א אינו מפרש כרש"י הא דאין נגאל לחצאין דאין חל הגאולה רק מפרש דאינו יכול לכוף בעה"ב לקבל חצי המעות וזה שכ' הרשב"א בתשו' הנ"ל דאף את"ל שאינו נגאל לחצאין היינו שאין יכול לכופו לקבל חצי אבל אם קבל הרי נתרצה שיהא חציו פדוי וא"כ עובד אח רבו יום אחד וכונתו דאם נאמר כן דחציו פדוי דהא מזה לא איירי קרא וא"כ יכול להיות דאף בנתן בסתם חציו פדוי וא"כ הוי פרעון גמור ואיך אמר אביי דהוי פקדון אלא ע"כ דאף שגואל לחצאין ר"ל בין אם הדין שגואל לחצאין בין אם נתרצה לקבל חצי אין יוצא מכלל שעבודו (והיינו דסובר הרשב"א דאף אם נגאל לחצאין היינו דיכול לכופו לקבל ממילא חצי פדוי אף דהרב עובד עמו בכל שעבודו) ולכן אמר אביי שהם פקדון וא"כ ממילא אף במשכונא שיכול לכופו לקבל מ"מ אוכל כל הפירות דהא מזה לא איירי קרא גבי עבד אי אוכל כל הפירות או לא רק אם יכופו לקבל חצי וא"כ משכונא דמי לשם וזה שהתחיל ואמר דאם במשכונא אוכל חצי השדה ה"ה בעבד ודו"ק

י) המלוה את חבירו על המטבע ונפסל אם יכול להוציאו במדינה אחרת ויש לו דרך לאותו מדינה נותן לו מטבע שהלוהו. הש"ך ס"ק כ"א כ' וז"ל וכ"ש כשסוחרי אותה מדינה מצויים כאן כ"כ הסמ"ק וכ"כ מהרש"ל ע"כ ובס"ק כ"ה כ' דאם אין המלכיות מקפידות כלל אף אם אין לו דרך לאותה מדינה נותן לו מטבע שהלוהו וכ' מהרש"ל דהיינו דוקא כשסוחרי אותה מדינה מצויים כאן ע"כ והוא תימה דכאן כ' דאף אם מקפידים קצת ור"ל דרק שאין מחפשים אם סוחרי אותה מדינה מצויים כאן נותן לו מטבע זו והוא כ"ש מיש לו דרך וא"כ אין שום עדיפות באין