אבני החושן חלק א קכט

ולגרש הרי משמע מהרשב"א דאף מה שיעלה אח"כ ע"כ תוכן דברי הש"ך בקיצור וקשה לי דלפי דברי הש"ך איך מייתי הרשב"א ראי' מהא דכתב לה כ"ז שאת עמי דג"כ הי' יכול לסלקה דשם הרי עכ"פ נתרבה דכ"ז שלא גירשה הרי לא סילק את שעבודה אבל כאן דשמעון טוען שרוצה תיכף לסלקו ושוב לא יתרבה הריבית דהרי כן הי' טענתו והוא במקום העכו"ם עומד כיון דהעכו"ם חייב לו ולכן הי' נראה לכאורה דכונת הרשב"א כהב"ח דהיינו ששמעון טוען דמה שעלה קודם ר"ל קודם שהלויתי אני לעכו"ם זכית בו אבל מה שעלה אח"כ כיון דנתרבה בכל יום א"כ שעבודי קודם והשיב הרשב"א דהעכו"ם נתחייב מיד בכל הקרן והריבית כמו שהבת גובה ממשועבדים אף דחיוב המזונות בכל יום ואף במקום שהי' יכול לסלקה כמו בכותב כ"ז שאת עמי וא"כ כ"ז שלא פדה שמעון המשכון נחתייב לו העכו"ם למפרע הריבית ג"כ ואף דיש ליישב דברי הש"ך דכונת הרשב"א דאם נאמר דיכול לפדותו ולא ישלם הריבית שיעלה אח"כ וע"כ לא נשתעבד עדיין כיון שיכול לסלקו התם נמי איך תגבה ממשועבדים והרי שעבוד הלקוחות קדמו מ"מ סברת הב"ח דשאני הכא דשמעון במקום העכו"ם עומד ושאני בבת דאיגלאי מילתא למפרע ועכ"פ אין קושיא על הב"ח וצ"ע לדינא אך הסברא נראה כהש"ך ועיין לקמן ר"ס קכ"ו

מב) משכונו של עכו"ם ביד ראובן והפקידו ראובן ביד שמעון ומת העכו"ם יש להסתפק אם זכה שמעון. הש"ך ס"ק קס"ג חמה דאין כאן ספק דהרי אף אם הוא בחצר של ראובן ותפסו שמעון זכה בו ע"כ והנה נראה דלא עיין במרדכי שם פ' חזקת הבתים דכ' דאפשר כיון דמונח מכתו של הישראל לא יוכל לזכות ושוב ראיתי בתומים דכ' דספק קלוש הוא דהרי פקע כח ישראל הראשון ואך לפענ"ד יש קצת לעיין לפי מה שכ' המהרי"ט דחצר הנפקד קנוי להמפקיד א"כ הוי כמונח בחצר המפקיד ועיין לקמן סי' קפ"ט שהאריכו כל האחרונים בדברי מהרי"ט ומ"ש שם. ואך התומים הקשה על הש"ך דהא הפקעת הלואה מותר וכן הפקעת פקדון וא"כ כבר זכה ראובן במשכון בהיותו אצלו ולא הבנתי דהרי הש"ך לעיל ס"ק קס"ב הביא דברי הרשב"א דהיתר מחובו שייך לשמעון הרי דלא זכה. שוב ראיתי שהתומים סי' פ"ו הקשה גם על הרשב"א אך דבריו תמוהים בעיני דאיך נאמר כיון דהפקעתו מותר שוב הוי שלו דא"כ עכו"ם שהפקיד חמצו לישראל אף בלא קיבל אחריות יהא נחשב כשלו וע"כ כ"ז שלא הי' דעתו לזכות בו לא הוי שלו וכ"ש במשכון שהי' דעתו לגבות חובו ועיין מה שכתבתי לעיל ס"ק ל"ז דאף הלואה כ"ז שלא הי' דעתו להפקיע לא הוי שלו ובפרט בפקדון דנראה דאף הפקעתו אסור ועיין מ"ש ריש ה' גזילה ומה שכתבתי בס"ק ח'. ושוב ראיתי בנתה"מ כ' ג"כ כמ"ש רק מ"ש ראי' מישראל שהלוה לנכרי על חמצו עיי"ש אין ראי' דשם הרי בכונה אין רוצה לזכות בו דהרי רוצה להשתלם חובו גם ראיתי שכ' דאף דגילה דעתו שגזלו וכבר הפקיע לא נקרא שלו כמ"ש הרא"ם גבי אתרוג הוא רחוק דהרי מ"מ אין אחר יכול לזכות בו ולכן ודאי פשוט כי דברי הש"ך ברורים

ואך מ"מ אכתוב דרך פלפול מה שחדשתי בזה והוכחתי דאף לשיטת הרא"ם הוי שלו דהנה בפסחים (ד' ה' ע"ב) איתא יכול יקבל פקדונות וכו' אין לי אלא בנכרי שלא כבשתו עובר בקבל ממנו פקדון נכרי שכבשתו מנין וכו' ופריך כלפי לייא עיי"ש ולכאורה תימה דמאי פריך כלפי לייא דהא שפיר י"ל דנכרי שלא כבשתו כיון דחייב באחריות עובר אבל נכרי שכבשתו והוא תחת ידו דאף בקבל אחריות מ"מ פטור אם נאבד דהא הפקעת הלואה מותר ומאי פריך (ואף לפי מ"ש דהפקעת הלואה כ"ז שלא פקע לא זכה כלל מ"מ דכמו שכ' הרמב"ם דאף אחריות אלם הוי אחריות לעבור עליו א"כ אין תימה דיש סברא להיפוך דאם הישראל אלם לא מיקרי אחריות ועכ"פ לס"ד דלא יקשה כלפי לייא ואף להחולקין על הרמב"ם ובפרט הפקעת הלואה דהרי חיוב אחריות הוא רק כמו הלואה ומותר מהדין א"כ לא הוי אחריות גמור) אך י"ל דלק"מ דאיך נימא כיון דהישראל אלים לא הוי אחריות ואין עובר עליו אדרבה כיון דאלים ויכול להפקיע א"כ החמץ בעצמו הוי שלו וכ"ש דעובר ושפיר פריך אכן לפי מ"ש הנחה"מ דלשיטת הרא"ם לא מיקרי לכם הדרא קושייתינו לדוכחא דהחמץ עצמו ודאי לא נקרא שלו אף דיכול להפקיע אבל חיוב אחריות דהוי רק הלואה ולא מיקרי חיוב לא הוי אחריות ומאי פריך וע"כ צ"ל דאף דגזל עכו"ם לא מיקרי לכם אבל פקדון אם יכול להפקיע מיקרי שלו ממש והוי החמץ שלו ולא כהנחה"מ ואך לפ"ז יהי' מוכת מכאן דהפקעת פקדון דמי ממש להפקעת הלואה דאם נאמר הפקעת פקדון אסור והפקעת הלואה מותר וא"כ אין אחריות בנכרי שכבשתו כיון דלא הוי רק הלואה אבל החמץ עצמו דהוא פקדון לא הוי שלו וא"כ הדרא הקושיא לדוכתי' אלא ודאי דגם הפקעת פקדון מותר ואם נחשוב דאין זה אחריות אף החמץ נקרא. שלו אכן כ"ז לפלפולא בעלמא והפקעת פקדון ודאי דאסור ואך פשוט דאף אחריות בנכרי שכבשתו מיקרי אחריות גמור ולא כמו שהבאתי בשם התומים דאין נקרא חיוב כלל וכ"ז ברור ועיין לקמן מ"ש סי' קכ"ח

מג) ונגנב המשכון וכו' ישבע המלוה שלא בא בזמן שקבע לו ופטור. והנה אם המלוה א"י אם נגנב קודם זמן שקבע או אח"כ רצה הקצה"ח לומר דהוי א''י אם פרעתיך רק אח"כ כ' דלפי מ"ש בסי' שד"מ דאף שאלה חצי יום ושכרה חצי יום וא"י אימת נאנס פטור ה"נ פטור ע"כ וכונתו דשם הביא דברי הרשב"א בזרק לו חובו ספק קרוב לו ספק קרוב למלוה פטור ולא הוי א"י אם פרעתי כיון דהספק לפנינו וה"נ כיון דיש להסתפק אימת נגנב הוי כספק לפנינו ואין חיוב בא"י אם פרעתי רק באין רגלים לדבר עיי"ש ולא הבנתי כלל מה קאמר דמה מהני מה דנעשה אח"כ ש"ח עליו וכי עדיף מה שהוא תחת ידו בפטור אונסין מאלו החזירו ליד בעלים ואם הי' טוען א"י אם החזרתיו לך אחר שפרעת לי חייב והשתא דטוען א"י אם יצא ליד ש"ח פטור והרי אם הבהמה מתה לפנינו והשואל טוען א"י אם החזרתי לך ואצלך מתה חייב וה"נ למה עדיף ודינו של הרשב"א שאני דאנו יודעין שיצא המעות מידו אל המלוה רק אין ידוע אם בא ליד המלוה ואך יש לעיין בזה לפי מ"ש לעיל ס"ק ל"ב דיש חזקה שנאבד אח"כ ה"נ י"ל דפטור מה"ט וכן י"ל גבי שאלה חצי יום וכו' וראיתי כי כבר דברו התוס' בזה הובא בקצה"ח .שם אך לא עיינתי בזה

מד) אבל למ"ד ש"ח לא מחייב אלא בפשיעה. הש"ך ס"ק קס"ח פקפק בזה די"ל דכמו דהוי כפירש שיפסיד חובו ה"נ אף צריך להחזיר והקצה"ח כ' דזה דמי לנגנב קצת מהמשכון ויש עדיין בנשאר כדי חובו דאינו מפסיד ויש לדחות דהתם דלא קבל כל המשכון רק נגד חובו וכיון דיש בו עדיין למה יפסיד אבל בנאבד הכל הרי ע"ד כן קבל להפסיד כפי שלוה אך הש"ך עצמו לא השיג על הש"ע

מה) ונשרף המשכון ביד העכו"ם פטור שמעון. התומים כ' דאם א"י שנשרף רק על פיו של העכו"ם ולהסוברין דאם חשוד טוען נאנסו חייב לשלם וה"נ העכו"ם חשוד וחייב לשלם א"כ חייב שמעון לשלם לראובן מדר"נ ע"כ וצ"ע בזה דהא קיי"ל דלא אמרינן משעת שאלה חייב באונסין ורק מעת שנשרף אז חייב העכו"ם לראובן והרי אז כבר נפטר שמעון ואין כאן שעבודא דר"נ ואך הנתה"מ כ' דיש לחוש שמא הוא עדיין בידו וא"כ לא נפטר שמעון כלל מחובו וגם זה צ"ע בעיני דמ"מ קודם שכפר העכו"ם לא נתחייב ואחר שכפר כבר נפטר וגם י"ל דהוי שמעון א"י אם נתחייבתי

מו) פטור שמעון לשלם לראובן. עיין ש"ך ס"ק ק"ע לשון מהר"ם והשע"מ הקשה כיון דשמעון נהנה