אבני החושן חלק א יב

התחלה ביום ואין מקום לדברי הקצה"ח לשיטת התוס' אכן נראה דאף לרש"י אין הגמר בלילה רק משום דהתתלה הי' ביום אבל אם אין התחלה הגמר נקרא התחלה ונראה ראי' לזה משלשה שנכנסו לבקר החולה בלילה דאין עושין והרי שם א"צ התתלה ומעצמן נעשין ביום דיינים ומ"מ אין דנין בלילה וקושית הנתה"מ עליו ל"ק דאף העיטוף הוי התחלה

ו) עברו ודנו בלילה דיניהם דין. הנה תמהו ע"ז דהרי ר"א סובר דחלצה בלילה פסולה משום דחליצה כדין הרי דאף דיעבד אין דיניהם דין ועיין תומים מתרץ דבחליצה כתיב ככה דהוי עכובא והנה כבר נשמע זה בין החיים וכבר מתרץ כן היש"ש הובא בקרבן נתנאל פ' מצות חליצה עיי"ש. אכן בתוס' ריש שבועות העדות מבואר דככה דחליצה לא קאי לעכב רק מה דכתיבי גבי חליצה אבל לא מה דילפינן מדין דהא כתבו שם דאין לומר דהא דאמר לה ר"ג בתי עמודי משום דכתיב ועמד ואמר דאם ועמד משמע עמידה א"כ הוי עכובא דכתיב ככה ולמה תנן בין עומד בין יושב אלא אמר לה לעמוד משום דחליצה הוי כדין הרי אף דצריך לעמוד משום דהוי כדין לא מעכב עיי"ש

סימן ו

א) אין הדיינים יושבין לדין בדין פחות מש"פ. עיין ש''ך ס"ק א' דלפי דעת הרמב"ם גבי תבעו ב' מחטין דאף בפחות מש"פ נשבעין ה"נ צריכין לדון אף בפחות מש"פ ועיין תומים בשם הרשב"א דבכל דבר שהוא בעין אף בדבר מאכל צריכין לדון עיי"ש ולכאורה הוא מוכרח מסברא דהרי קידשה בתמרה אף בפחות מש"פ חוששין לקידושין וא"כ איך נאמר דלא ידונו ואפשר הוא יקדש בו אשה ואם אינו שלו אין לחוש לקידושין וא"כ צריכין לדון לידע של מי הוא ואך י"ל דאם הדין דאין ב"ד נזקקין שוב ממילא הוי יאוש וביד האשה יהי' ש"ר אך יש סוברין דמ"מ אינה מקודשת מכ"ש בלא ידעה שהוא גזול וא"כ צריכין לדון ועיין בשע"מ צידד אי שייך כלל מצות השבה בפחות מש"פ ועיין חידושי ה' קידושין ולקמן בחידושי ה' גזילה

ב) גומרין דינם אף בפחות מש"פ. והרא"ש חולק ועיין סמ"ע והנה נראה דהרמב"ם והרא"ש לשיטתייהו אזלו ולהרמב"ם מוכרח דגומרין הדין אף בפחות מש"פ דהא הש"ך כ' דלהרמב"ם ע"כ בכלים דנין אף בפחות מש"פ דאל"כ איך משכחת שביעה בשני מחטין דאין בהם ש"פ ואכתי קשה מחט שמודה ה"ד אי בישנה בעין הא הוי הילך וע"כ דאינו בעין והרי השיווי אינו כלי ודוחק לומר דעל מחט שכפר יש חשיבות לדון עליו וע"כ כיון דהתחילו לדון על כלי גומרין אף על השיווי דאינו ש"פ: סימן ז

א) וגר דן את חבירו הגר. הקצה"ח כ' בשם הגהות מרדכי פ' מצות חלילה דדוקא בלא כפי' ותימה בעיני דבקידושין גבי הא דתנן אין בודקין משוטרי הרבים קאמר ורמינהו הכל כשרים לדון דיני ממונות וחד לאתויי ממזר וחד לאתויי גר וצריכי עיי"ש ובנדה (ד' נ') וא"כ אי גר איירי בלא כפי' אף ממזר איירי בלא כפי' וא"כ מאי פריך הא לשון משוטרי רבים משמע בכפי' איירי וא"כ משמע הא דגר דן איירי אף בכפי' ועיינתי בהגהות מרדכי שם ונראה דשם לענין ישראל איירי וז"ל גר פסול אפי' לחליצת בני גרים ובממון כשר לדון בלא כפי' עיין תוס' פ' מ"ח ע"כ והקצה"ח הבין דמאי דאמר ובממון כשר קאי אלעיל לענין לדון גר אך נראה פשוט מדסיים עיין תוס' סמך על מ"ש התוס' דבלא כפי' מותר לדון לישראל וקיצר בזה

והנה הקצה"ת העלה דאף סומא באחת מעיניו פסול מדאורייתא אף לדיני ממונות ואף בנסתמא אחר הסמיכה וכן כל הפסולין כגון ממזר פסולין מהתורה הנה מ"ש דאף נסתמא אחר הסמיכה פסול לא ידעתי מנין לו ואך על עיקר הדין קשה מהך דקידושין הנ"ל דמשמע דממזר כשר מדאורייתא לדון בכפי' וגם מ"ש דלדון ישראל פסול אף בלא כפי' דכן מוכרח דאם לדון חבירו גר היינו בלא כפי' א"כ ע"כ לישראל אף בלא כפי' אסור ולפענ"ד נראה דאף להסוברין דתרתי לרעותא יכול לחזור מ"מ גר אין בו רעותא כלל אף לדון ישראל אף דאסור בכפי' מ"מ הרי כתבו התוס' דאין שייך שררות רק בכפי' וא"כ בלא כפי' כיון דאין בו שררה אין כאן רעותא וכבר הארכתי בזה בחידושי לאה"ע סי' קס"ט ליישב שם קושיית הישועות יעקב ולא רציתי להאריך ולכופלו וגם בסומא דבריו הם נגד כל הפוסקים ועיין רשב"א יבמות (ד' ק"א) ואמת שהביא ראי' גדולה מהרמב"ם פ' ד' מה' סנהדרין דכ' דאין סומכין אלא א"כ ראוי לכל הדברים וכיון דסומא וגר וממזר פסולין לד"נ ומדאורייתא אף בד"מ בעינן סמוכין ממילא פסול אף לד"מ, והנה הוא ודאי קושיא גדולה וצע"ג לישבה אך ודאי מכל הפוסקים משמע ודאי דכשר מדאורייתא גם הכ"מ ה' ת' כ' שם דלא ידע מאין הוציא הרמב"ם דבעינן ראוי לכל הדברים ואולי הוא רק שנהגו סילסול בעצמן ומ"מ מש"ס קידושין משמע דרק בירושלים נהגו סילסול זה עיי"ש (ד' ע"ו) וברש"י שם ד''ה משוטרי הרבים דפי' דיינים שאינם ממנין כ"ג וע"ז פריך הא גר וממזר נמי כשר ומשמע דאף בזמן שהיו סמוכין מ"מ היו סומכין גר וממזר לד"מ חוץ מירושלים: ב) כל אחד מהם סומא באחת מעיניו כשר. הסמ"ע כ' הטעם בשם הרי"ף והרא"ש דכיון דגמ"ד כשר לילה וסומא באחת מעיניו חזי טפי לכן כשר אף לכתחילה וקשה לי דא"כ במו"ק (ד' ה') דקאמר לכל מראה עיני הכהן ממעט סומא באחת מעיניו ופריך אלא ביום ולא בלילה מנ"ל ולפי דבריהם דסומא עדיף מלילה למה. לי מיעוט על לילה הא מכ"ש נפקא מסומא שוב מצאתי בבר"י דיבר בזה ומפלפל הרבה לפי דברי הסמ"ע לעיל סי' ה' דכ' דכשמדליק נרות אפשר דכשר וצ"ע

עוד כ' הסמ"ע דר"מ דיליף ריבים מנגעים ודאי אף סומא בא' מעיניו פסול וקשה לי דבסנהדרין (ד' פ"ז) דטרח למצוא פלוגתא בדיני ממונות שיהי' הזקן ממרא מחולק עם ב"ד הגדול שיהי' זדונו כרת וקאמר. דפליגו בפלוגתא דשמואל ור' אבוהו לענין שנים שדנו ולר"א דאין דיניהם דין והוציאו ממון וקידש בו אשה דהוי מקדש בגזל עיי"ש ולמה הוצרך לאוקמי בפלוגתא דאמוראים ולא קאמר דפליגו בפלוגתא דר"מ וחכמים לענין סומא שדן ועיין תומים סי' ה' הקשה כעין קושיא זו והי' נראה קצת מכאן ראו' להש"ך דדיעבד דינו דין אף בסומא בשתי עיניו וא"כ פשוט דלר"מ ג"כ כשר בדיעבד דלא גרע לר"מ באחת מעיניו מלדידן בב' עיניו וא"כ אין כאן גזל ואך לדברי הקצה"ח שהבאתי ס"ק הקודם דמדאורייתא ודאי סומא אינו סמוך דאין ראוי לכל דבר ניחא דליכא לפרש דפליגו בסומא ואך נראה דהנה בלא"ה הי' תימה בעיני דהרי הי' יכול לאוקמי בכל מה דמצינו פלוגתא בד"מ ולחד מ"ד הוי גזל ובזכרוני שכבר ראיתי באיזה ספר שהקשה כן ונראה לתרץ כ"ז דהא זקן ממרא אינו חייב רק כשחזר לעירו ודן כסברתו וכיון דבדיני ממונות בעינן שלשה לכן פריך הש"ס היכי משכחת בד"מ דהא אם דן הי' עוד שנים עמו ואין חיוב מיתה בזקן ממרא רק כשדן בעצמו ולא עם אחרים ולכן מוקי דחלק עליהם בפלוגתא דשמואל ור"א וסבר הזקן ממרא כשמואל דכשר אף באחד ושייך בו דחזר ודן יחידי וא"כ ניחא הכל ואין להקשות דא"כ מברייתא זו משמע דאין הלכה: כשמואל דסוגיא זו הוא