אבני החושן חלק א יא

קרע כסותי ע"מ לפטור מ"מ אסור לקרוע

ג) אין דנין בלילה בתחילת דין אבל וכו' גומרין בלילה הרמב"ם ה' סנהדרין פ"ג כ' דכתיב כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לנגעין מה נגעים ביום אף ריבים ביום והנה בש"ס פליגו בזה ר"מ ורבנן דר"מ יליף מהיקשא דריבים לנגעין ורבנן ילפי מוהי' ביום הנחילו את בניו וכבר כ' הכ"מ דלכן סובר כר"מ משום דהש"ס פריך ור"מ האי ביום הנחילו מאי עביד לי' ומשני מבעיא לי' להא דשלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין וכיון דאנן קיי"ל כהך דינא דשלשה שנכנסו לבקר וכו' וא"כ ע"כ קרא דביום הנחילו אתא לדין זה וע"כ הא דאין דנין בלילה מהיקשא דכל ריב וכל נגע אתיא אכן זה אשר תמהו על הרמב"ם דבסנהדרין (ד' ל"ד) אמרינן מתניתין דקתני דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה אתיא דלא כר"מ דר"מ דיליף מהיקש אף גמר דין ביום דוקא ות"ק דיליף מביום הנחילו גמר דין בלילה וא"כ כיון דהרמב"ם יליף מהיקשא למה פסק דגימרין בלילה וכבר עמדו בזה הרבה ולא העלו דבר ברור. ונראה לתרץ בדבר נכון דהנה הא דגמ"ד בלילה יליף רבא מדרמי קראי כתיב והי' ביום הנחילו משמע ביום אין בלילה לא וכתיב ושפטו את העם בכל עת ומשני כאן לתחילת דין כאן לגמ"ד ולפ"ז קשה נהי דרבא נקט קרא דוהי' ביום הנחילו דמני' יליף ת"ק דיני ממונות ביום מ"מ גם לר"מ יכול לרמי קראי כתיב כל ריב וכו' דמקיש ריבים לנגעין דדוקא ביום וכתיב ושפטו את העם בכל עת ונחרץ ג"כ כאן לתחילת דין כאן לגמ"ד ולמה אמרו דמתני' דגומרין בלילה לא אתיא כר"מ והוא תימה גדולה וכבר הקשו כן המפורשים ולא תירצו דבר המתקבל על הלב. ונראה בזה דהנה במועד קטן (ד' ח') אמר רבא דהא דאין רואין הנגעין במועד ילפינן מוביום הראות בו יש יום שאתה רואה ויש יום שאין אתה רואה והא דאין רואין הנגעים בלילה ילפינן מכנגע נראה לי בבית לי ולא לאורי והקשו התוס' דא"כ איך יחיישב סוגיא דסנהדרין דרבא אמר דלר"מ אף גמר דין ביום ובשלמא אי יליף מוביום הראות י"ל דנוכל לאוקמי בגמר דין אבל כנגע נראה לי משמע תחילת דין ע"כ והניחו בקושיא. וליישב קושיית התוס' נראה דהנה התוס' שם בתחילת הדיבור הקשו דכאן יליף רבא דאין רואין הנגעים בלילה מכנגע נראה לי ושם בסנהדרין מייתי קרא דוביום הראות ותירצו דדרך הש"ס להביא דרשה הפשוטה יותר והיינו דאי לאו הקרא כנגע נראה לי הוי ילפינן דאין רואין בלילה מוביום הראות אך כיון דכתיב כנגע דאין רואין בלילה אייתר ביום הראות דאין רואין ביו"ט ועפ"ז נתרץ קושיא הנ"ל של התוס' אך נתרץ אגב גם קושיא זו ונאמר דבדקדוק נקט הש"ס בסנהדרין וביום הראות דאין רואין בלילה דהנה שם במו"ק בהמשנה פליגו ר"מ וחכמים דר"מ אומר רואין הנגעים במועד להקל ולא להחמיר וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר ובגמר' שם בהא דאין רואין הנגעים במועד יליף ר' יהודא מוביום הראות דיש יום שאין אתה רואה ורבי יליף מק"ו דאמר קרא ופינו את הבית אם ממתינין לדבר הרשות כ"ש לדבר מצוה ע"כ ולפ"ז נראה פשוט דר"מ דסובר רואין הנגעים להקל ע"כ דסובר כרבי דאם נאמר דילפינן מקרא דוביום הראות יש יום שאין אתה רואה ע"כ דאין רואין כלל ולמה נאמר דרואין להקל וע"כ דסובר כמו רבי דיליף מק"ו דאם ממתינין לדבר הרשות כ"ש לדבר מצוה וזה פשוט ולפ"ז נראה דא"צ למ"ש התוס' דבסנהדרין נקט דרשה הפשוטה רק שם דאזיל אליבא דר"מ ולדידי' דיליף מק"ו שפיר יליף הא דאין רואין הנגעים בלילה מוביום הראות ורק רבא דאזיל לדברי רבנן דאין רואין הנגעים אפי' להקל ויליף מוביום הראות ע"כ הא דאין רואין בלילה ילפינן מכנגע נראה וזה נכון להמדקדק ואך לפ"ז תקשה לר"מ למה לי קרא דכנגע נראה לי וביום הראות אך נראה דתרווייהו צריכי דהנה ודאי אי מקשינן ריבים לנגעים ובריבים כבר אמר רבא דרמי קראי אהדדי ומושפטו העם בכל עת יש ללמוד דגומרין בלילה וכיון דאין היקש למחצה הוי אמרינן אף נגעים גמר דינם בלילה וקרא דוביום הראות הוי מוקי לתחילת ראיית הנגעים וכיון דיש גם קרא כנגע נראה לי לתחילת ראייה ממילא קרא וביום הראות אתיא לגמר ולפ"ז מיושב קושיית התוס' שהקשו הא מכנגע נראה משמע תחילת דין פשוט דלק"מ דהרי בסנהדרין באמת נקט קרא וביום הראות וקאי לר"מ ואיכא תרי קראי כנ"ל וילפינן אף גמר דאינו רק ביום ומעתה מה מאוד נכין דברי הש"ס דקאמר מתני' דדיני ממונות גומרין בלילה דלא כר"מ ול"ק מה שהקשינו דלדידי' נמי נילף דגומרין בלילה מקרא דושפטו העם בכל עת דהרי כבר כתבנו דאין היקש למחצה ובנגעים יש תרי קראי לומר דאף הגמר ביום וע"כ גם גמר דין ביום וקרא דושפטו אתא לרבות יום המעונן וזה פשוט. ולפ"ז מיושב דברי הרמב"ם דהרי אנן קיי"ל כחכמים דאין רואין הנגעים ביו"ט לא להקל ולא להחמיר ויליף מוביום הראות ואין כאן רק חד קרא וממילא לא מוקמינן כנגע נראה לי רק לתחילת ראי' וא"כ שפיר יליף כרבא מקרא דושפטו העם דגומרין בלילה אף דיליף ריבים מנגעים כמו שהקשינו בתחילה וזה נכון. ואל תשיבני מהא דכ' הרמב"ם דאין רואין במועד דכתיב ופינו את הבית וק"ו שנותנין זמן לדבר מצוה פשוט דלק"מ דכבר אמרו בגמר' דלרבי צריך תרי קראי חד לגופי' וחד לביתו ורק לר"מ ע"כ דסבר מה לי טומאה דגופי' כמ"ש בנמרא שם דהרי כבר כתבנו דמאן דיליף מוביום הראות סובר דאין רואין כלל אף להקל ורק אנן אף דילפינן מופינו את הבית מ"מ כיון דקרא דוביום הראות אתא דאף להקל אין רואין ה"ה קרא דביתו ור"מ דסובר רואין להקל סובר דהכל ילפינן מופינו ומה לי טומאה דגופי' או דביתו כמו לר"י דיליף הכל מקרא דוביום ודו"ק כי הכל נכון

ד) בלילה. הסמ"ע ס"ק ז' כ' דאם שלחו אחריו ובא דנין אותו דהא קיבל עליו והב"ת כ' דלא הוי קבלה רק בבאו מעצמם דבשלחו אחריו הא הי' מוכרח לבוא וטעם הסמ"ע נראה דסובר כיון דלא צריך לשמוע אל הזמנה זו מיקרי קיבל עליו וכבא בעצמו והנה השע"מ הקשה דהרי גבי שלשה שנכנסו לבקר את החולה דרצו עושין דין אמרינן דוקא ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין והרי קבלו אותן עיי"ש דהעלה דאף דלא נאמר כהכנה"ג דלכל קבלה צריך קבלה בפירוש מ"מ לדון בלילה צריך קבלה בפירוש וחולק על הסמ"ע והב"ת עיי"ש ולדעתי לק"מ וחלילה לנו לדחות דברי הסמ"ע והב"ח דשם נראה דאף קבלה בפירוש לא מהני כיון דהדין נגד היתומים ויתבאר זה אי"ה לקמן סי' רנ"ג עיי"ש מ"ש ואך אף אם נאמר קבלה בפירוש מהני גם שם כבר ביארו שם כיון די"ל דלא רצה רק שיכתבו וכיון דלכתחילה אין להם להיות דיינים בלילה אמרינן דלא הי' כונתו רק לעשותן עדים כמבואר שם וחוץ מזה י"ל כיון דאח"כ צריך לקבל עדות ע"ז בעצמו אם קיבל עליו א"כ אין עד נעשה דיין ולא מהני קבלה בפירוש

ה) וי"א שאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין. הסמ"ע ס"ק ח' מפקפק בזה מהא דקבלו עדות בלילה בסי' כ"ת והקצה"ת מתרץ כיון דהגמ"ד כשר בלילה א"כ ע"כ דיעבד מהני כמו אם לא הי' כלל מו"מ דהא המו"מ אין בו דבר שיפסול ע"כ. והנה הי' אפשר לומר דזה תלוי בהחילוק בין רש"י להתוס' עיין סמ"ע ס"ק ז' הביא דבריהם דרש"י כ' דעיקר הגמר ומ"מ אמרינן גומרין בלילה ה"ה הכא אף דהתחלה אין כאן כשר אבל התוס' דסוברין דעיקר הוא ההתחלה ורק הגמר נטפל להתחלה וא"כ ודאי אף דיעבד דאין כאן התחלה פסול דאין הגמר כשר רק משום דהי'