אבני החושן חלק א קיב

לישנא קלילא נקט כיון דאחר שתקנו חכמים דנגד שטר אין יכול לטעון החזרתי נקט סתם שטר אבל מדאורייתא צריך לומר בשטר שיש בו נאמנות ולא רצה להאריך ולהסוברין בסי' ל"ט דבשעבוד מפורש מודה הי' אפשר קצת לומר דאיירי בשעבוד מפורש אך זה טעות דבפקדון לא מהני שעבוד מפורש אך י"ל כנ"ל דכתב בו נאמנות והרי לשיטת הרמב"ם דכל שטר אינו מועיל מהתורה צ"ל ג"כ דלאו דוקא נקט שטר רק בהתנה אל תחזיר אלא בעדים ודו"ק

ד) הודה בחליו. הש"ך ס"ק כ"ז והעתיקו הנתה"מ בחידושים כ' דבמצאו כתוב בפנקסו שטר זה אינו פרוע הוי כמו הודה בחליו ונראה פשוט דהיינו דכתב בפנקסו דרך צוואה דאל"כ אכתי לא עדיף מגוף הכת"י דשמא שכחו למחוק ועיין לקמן סי' ק"מ במקומות שנהגו לכתוב שמו דמהני חזקת האחר ובהרבה מקומות בזה או דידוע דלא פרע אחר זמן הנכתב בפנקס וקמ"ל דכתיבה בפנקס הוי הודאה ועיין לקמן סי' פ"א וכן כונת הש"ך מ"ש שעדיין חייב לו: מ"ש הנחה"מ ס"ק י"א עיין מ"ש סי' ע' ס"ק ד'

ה) ראובן הוציא פסק על יורשי שמעון שאביהם נתחייב לו שבועה וכו' פטורים. מסתימת הלשון תשו' הרא"ש וט"ו משמע דאף בנתחייב אביהם ש"ד ולא נשבע פטורים היורשים וכן מבואר במהרי"ק הביאו הקצה"ח והנתה"מ כ' דבשבועה דאורייתא אם כבר פסקו הב"ד שישבע חייבין היורשין לשלם ולא נהירא והוא נגד כל הפוסקים הנ"ל וכן ראיית מהרי"ק הוא ראי' נכונה מדאמרינן בפ' המפקיד אמר אביהם הריני משלם ואמרו בנים אין אנו משלמין מי אמרינן מהדר קהדר בי' וכו' הרי דאף באמר הריני משלם יכולין לחזור וכ"ש בלא אמר ואף שהקצה"ח דחה ראי' זו דאף דאין יכולין לחזור מ"מ מדאטריחו אותו לב"ד לא מקני להו כפילא הנה פשוט דראיות מהרי"ק הוא ע"פ שיטת התוס' פ' הדיינים דדייקו מדאמרינן מהדר קהדר משמע דיכול לחזור והרי היורשים אין יכולין לחזור כיון דנתחייב אביהם שבועה ומ"מ אמרינן מהדר קא הדרי אלא ע"כ דהם מפורשים דאף הם יכולין לחזור ואף דעכ"פ הי' על אביהם שבועה שלא פשע ואף דהיכי דנתחייב ש"ד יורדין לנכסיו היינו באינו רוצה לשבע וכן היכי דאמרינן מתוך שא"י לשבע משלם דאמר לי' ש"ד יש לי עליך או השבע או שלם היינו דאינו יכול לפטור עצמו בולא כלום אבל ברצה לשבע לא אמרינן דיש עליו חיוב ממון ואדרבה הרי כ' התוס' בב"מ דחשוד רק מתקנה שכנגדו נשבע כיון דהוא רוצה לשבע וכן ראיתי כאן בהגהות א"ב ושוב מצאתי כן בשע"מ לקמן סי' פ"ז כ' כמ"ש וכן מצאתי בס' מקצוע בתורה שהי' פשוט בעיניו דפטורים ועוד יותר דמפרש סעיף הקודם דבטוענים היורשים שמא מזויף קאי אף אנידוהו ומת בנדויו ורק יכול להיות שנדוהו על שהי' מודה במקצת ולא רצה לשבע וכשמת פטורים לכן נראה הדין ברור כמ"ש ועיין מ"ש עוד בסי' ע"ב ס"ק י"א

סימן ע

א) אסור להלות בלא עדים. משמע דבהלוה בעדים אף בלא התנה שיפרענו בעדים וא"כ נאמן לומר פרעתי מ"מ אין איסור וכן מוכת בתשו' מהרשד"ם סי' כ"ג דכ' שהשומר שהלוה מעות של המפקיד ע"י כח"י הוי פשיעות משום דיכול לומר פרעתי ואף דמלוה בעדים אין איסור ולא חשו לטענת פרעתי מ"מ פשיעות הוי וכן משמע מהש"ך ס"ק ב' ואך העולם מקשין מדאמרינן בשבועות גבי הך מ''ד דסובר המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ופריך והא הכא כיון דתבעו בעדים כמאן דאוזפי' בעדים דמי וקתני פטור ומשני ה"מ היכי דמעיקרא אוזפי' בעדים דלא הימני' הכא הא הימני' מעיקרא וקשה מנ"ל דלא הימני' דילמא להכי אוזפי' בעדים משום דאסור להלות בלא עדים ואם הוי אמרינן דתיקון האיסור אינו רק באופן דלא יהי' נאמן לומר פרעתי ניחא אבל לפמ"ש קשה אכן נראה דלק"מ דמ"ד צריך לפורעו בעדים אינו נאמן שפרעו רק היכי דידעינן ודאי דהימני' כגון הלוהו בלא עדים כלל אבל הלוהו בעדים כיון דרק י"ל דלא הימני' שוב אין מדרך הלוה לפרוע בלא עדים להוציא נפשי' מחשד ונראה הטעם דאין איסור בעדים משום דלא חשו רק לשכחה ובפרעון אין דרך לשכות ולסבור שפרעו אבל לא חשו לומר דלא ילוה לאיש מהימן מטעם שמא יכפור ובודאי לאיש דאינו מוחזק לנאמן לעולם אסור כדאמרינן בריש שבועות הדיינים דקאי בסורו נא שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן עיי"ש ברש"י

ב) אמר פרעתיך בפני פו"פ וכו' שצריך לברר הרמב"ם כ' דצריך לברר דבריו כדי לפטור מהשבועה וקשה דאם כל ההבאת העדים הוא כדי לפטור משבועה למה צריך להביא שניהם אף אם יביא ע"א עד מסייע פוטר ובדוחק יש לפרש כמו דאמרינן ר"פ כל הנשבעין המפקיד אצל חבירו בשטר צריך לפורעו בעדים כדי לפטור משבועה ופירש"י דר"ל עדות המועיל והיינו עד אחד אף דלשון להביאם דוחק לפרש קצת. שוב ראיתי בשע"מ כ' דלהרמב"ם דא"צ להביאם רק כדי לפטור משבועה ניחא שצריך להביא שניהם שמא יכחישו זא"ז ויצטרך לשבע אבל להשיטה דבהכחישוהו הוחזק כפרן קשה למה צריך להביא שניהם כיון שאחד יאמר כדבריו שוב אף אם אחד יכחישו לא הוחזק כפרן ע"כ וכל דבריו תמוהים דאיך שייך לחוש שמא יכחישוהו ולכן יביאם ועוד אדרבה להרמב"ם די בע"א כמ"ש ועוד יותר נראה דלהרמב"ם אף אם יכחישוהו אחד יפטור משבועה כיון דמפרש מילתא דלא רמיא עלי' לאו אדעתי' היינו דלא רמיא על העדים עיין ש"ך ס"ק ו' וא"כ האחד שהכחישו אמרינן דהוא משום דלאו אדעתי' והשני לעולם פוטרו וגם הסוברין דהוחזק כפרן י"ל דמודים דצריך להביאם לפטר משבועה וא"כ לפי דברי השע"מ גם לדידהו צריך להביא שניהם דאם יכחישו זא"ז יצטרך לשבע אנן אין מקום כלל לדבריו ודו"ק

ג) אל תפרעני אלא בעדים. עיין ש"ך ס"ק ט' דהר"ן כ' אף אם מיחה הלוה ואך הרבה חולקין ע"ז ובהתרה בו בפני ב"ד סיים בצ"ע וגם האחרונים פקפקו בטעם הדבר וכתבו דבפני ב"ד היינו ע"י פס"ד עיין תומים וקצה"ח וכן הש"ך סיים וז"ל וגם זה יש לדחות דאיך יכול להכריחו לקבל תנאו בע"כ ע"ש ולפענ"ד צ"ע בזה דלקמן סי' ע"ג כתבו הב"ח והע"ש דיכול לכוף הלוה ליתן לו שטר ומהנראה שגם הש"ך והטו"ז הסכימו עמהם והוא משום דלא שדי זוזי בכדי ובתחלת הלואה הי' דעתו דכשירצה יתן לו שטר וכן בסי' נ"ג הבאתי תשו' הרמב''ם דיכול לכופו ליתן לו שטר בערכאות שיהי' בטוח יותר וא"כ גם הסמ"ע החולק לקמן סי' ע"ג על הע"ש י"ל דרק לענין שטר דגובה ממשעבדי וזיילי נכסי חולק עליו אבל תנאי שיפרע בעדים שיהי' בטוח יותר למה לא יוכל לכופו וכי גרע משטר וצע"ג בעיני

ד) ואם אמר פרעתיך בפני פו"פ והלכו למדה"י נאמן. עיין שע"מ דה"ה דטענינן ליתומים שמא אם הי' תי הי' מברר שפרע ועיין עוד שם כ' צ"ע בשטר עיסקא דידן דאין המלוה נאמן לומר שהפסיד מהקרן רק באם יברר בעדים כתיקון מור"ם אם טענינן ליתמי שמא אם הי' חי הי' מברר שהפסיד ולפענ"ד פשוט דצריכין היורשים לשלם ול"מ לשיטת הסוברין דתיקון מור"ם הי' דהמלוה מיקרי מוחזק לכן צריך דוקא לברר בעדים א"כ פשיטא דכמו דאין טוענין ליתומים להוציא ה"נ לא טענינן להו שהי' הפסד וחייבין לשלם וכן סיים השע"מ עצמו וכ' דאפשר דכך היא התקנה לשלם כ"ז שלא יברר והנה לא ראה שכבר הוא פלוגתא בין האחרונים אך אף הסוברין דהלוה מיקרי מוחזק מ"מ דבריו.