אבני החושן חלק א קי

הוא דוחק ולי נראה דכונת הר"ן הוא רק בקרקע שאין שוה ומטעם שאין בו אונאה וכבר ידוע שיטת הרא"ש וטור לקמן סי' קי"ד וקט"ו דאם הקרקע אינו שוה אין יכול המלוה לומר לדידי שוה לי ורק הלוקח מסלק להב"ח בשיווי הקרקע וא"כ בכה"ג אין שייך לומר דשוה כל החוב משום אין אונאה לקרקעות דהא הלוקח לא יתן רק מה ששוה ודו"ק ודרך פלפול י"ל דאף אם הר"ן לא יסבור כהרא"ש וטור ורק המלוה יכול לומר לדידי שוה לי אך הרי כתבו הטעם דהוא משום רווחא דלוה דיפטור מכל החוב אבל כאן דיפטור הלוה משום דשביעית תשמט א"כ שפיר כ' דלא הוי כגבוי ודו"ק. עוד הקשה התומים לשיטת רש"י דהטעם משום מילתא דשכיח א"כ אף אם אין קרקע בזמן כתיבת פרוזבול מ"מ אם הי' לו קרקע בעת הלואה שוב הוי שכיח ולמה לא יכתבו הבין בשיטת רש"י דר"ל דלא שכיח שילוה באין לו קרקע והנה לפ"ז יותר הי' לו להקשות דמה מהני דיזכה לו המלוה הקרקע הא לא הי' לו בשעת הלואה אכן עיין לשונו של רש"י שכ' וז"ל דלא תקנו אלא בזמן שהחוב הוא כשאר שטרות דנגבין מהקרקע ע"ז פירש הסמ"ע דמסתמא נגבין דודאי מלוה על קרקע אבל תקנת פרוזבול העיקר מה שנגבה עתה

י) נאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי ואבד. הב"י כ' דאף אם הלוה מכחישו בברי נאמן והשע"מ הביא פוסקים דרק בטוען שמא והקשה למה לי לטעם חזקה ולמה יש אומרים דאין נאמן הא הוי הלוה א"י אם פרעתיך ולק"מ דהא הא דא"י אם פרעתיך חייב מטעם דחזקה דלא נעשה הפרעון כמ"ש הש"ך דאף ספק פרעון קודם הלואה חייב אף דאין שם חזקת חיוב וא"כ כאן אדרבה חזקה שלא נעשה הפרוזבול דכל דבר שהוא בקום ועשה חזקה דלא נעשה ובלא"ה בספק דלא הו"ל למידע אין הדבר ברור אם הלוה חייב עיין לקמן סי' ע"ה וקצרתי

יא) פרוזבול הי' לי ואבד. התומים והשע"מ הקשו על הא דמבואר בש"ס הטעם דלא שביק היתרא ואכל איסורא והא ביו"ד סי' קמ"ט גבי ריבית אמרינן דלא מהני חזקה זו רק להחזיק ולא להוציא והנה נראה דסברו דחזקה זו היינו דבעת שבא לגבות אמרינן מסתמא הי' לו פרוזבול דאל"כ לא הי' גובה באיסור ולפי דעתם יש להקשות ביותר למה ביתומים טענינן להו דהי' לאביהם פרוזבול דילמא באמת לא עשה ולא הי' גובה וחוץ מזה אין כלל מהסברא דלא הי' גובה באיסור דמה יוכל עכשיו לעשות אם לא הי' לו פרוזבול או ששכח לעשות ודוחק לומר מסתמא כיון דרוצה עכשיו לגבות חזקה דלא שכח אך נראה פשוט דודאי כל אדם בהול על ממונו ומסתמא אינו רוצה להפסיד ועושה פרוזבול ואך מה דאמר בש"ם חזקה לא שביק היתרא היינו דאיך יתקנו רבנן דנאמן א"כ יסמוך ע"ז ולא יעשה פרוזבול לזה אמרו שודאי יעשה דחזקה וכו' אבל גבי ריבית דאינו בידו שחבירו ילוה בריבית דרך היתר ורק במה שכבר לקח דחזינן דחבירו נתרצה ליתן לו א"כ הי' בידו ליקח דרך היתר, כיון דהוא רוצה ליתן אמרינן ג"כ חזקה לא שביק היתרא אבל במה שלא לקח בזה אין ראי' דהי' יכול לעשות בהיתר דשמא לא נתרצה הלוה ליתן לו לכן לא מהני להוציא

ובזה נראה ג"כ לתרץ מ"ש הסמ"ע ס"ק נ"ה דבאומר הי' תנאי בינינו שלא תשמט שביעית דצריך מיגו משום דאין בידו והקשו עליו וכי אין בידו שלא ילוה רק בתנאי ונראה דהנה מבואר בסעיף ל"ח דלוקח שטר שעברה עליו שמיטה טוענין לו שהי' להמוכר פרוזבול או תנאי ובלקח קודם שמיטה מפסיד שלא עשה פרוזבול ולמה לא אמרינן ג"כ דעשה המוכר תנאי או פרוזבול וע"כ דאין דרכו של מלוה לעשות פרוזבול רק בהגיע קרוב לשמיטה אז ורואה חובו נשמט בהול על ממונו ועושה פרוזבול אבל כ"ז שלא הגיע שעת השמיטה סובר אולי יפרע לו וא"כ אז אין בידו להתנות ומה שהלוה אז הי' סבור שיפרענו קודם ולכן כ' הסמ''ע דצריך מיגו אכן הכה"ג השיג בלא"ה. על הסמ"ע נהי דאין בידו להתנות הא בידו לעשות פרוזבול וא"כ ודאי דהתנה אך עיין בשע"מ מה שתי' דברי הש"ע למה צריך מיגו ועיין ס"ק שאח"ז

יב) וכן אם אמר המלוה תנאי הי' בינינו וכו' נאמן במיגו עיין שע"מ הביא דברי הרמב"ן והרשב"א דנאמן משום דלא שביק היתרא וא"צ מיגו והקשה ת"ק במשנה כתובות (ד' פ"ט) דס"ל דאין נאמן לומר פרוזבול הי' לי משום ריעותא דאין בידו הפרוזבול וכן לרשב"ג קודם הסכנה למה אינו נאמן פרוזבול במיגו דתנאי דהרי אף דבפרוזבול איכא ריעותא דאינו בידו בתנאי אין כאן ריעותא ולהימן במיגו והניח בקושיא ולא ידעתי מה קשיא לי' דאף דמקודם כ' השע"מ לשיטת הרמב"ם דקשה עליו דהרכיב שני הטעמים דמשעת הסכנה האמינוהו מטעם לא שביק היתרא ולמה הוצרך לשני טעמים ומתרץ דחזקה דלא שביק לא מהני משום ריעותא דאין בידו הפרוזבול ומשעת הסכנה סמכו אחזקה לכן כ' השע"מ דיש ריעותא דאין הפרוזבול בידו אכן להרמב"ן והרשב"א ודאי דפירשו כפשוטו דמשמע בגמר' דהמשנה לא סוברת כר"נ דנאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי ור"נ סבר כהאי תנא ותנאי הוא וא"כ המשנה סוברת דאף בלא שום ריעותא אינו נאמן ולא מהני כלל הך חזקה להוציא ודו"ק ותראה כי דברי כנים ופשוטים ועיין ס"ק שאח"ז שדברי הרמב"ם ג"כ מתפרשים באופן אחר

יג) במיגו דפרוזבול הי' לי. כבר הבאתי בס"ק הקודם דהשע"מ הקשה למה הרכיב הרמב"ם שני טעמים דלא שביק היתרא ושעת הסכנה וכ' דאיכא ריעותא במה שאין בידו הפרוזבול וקשה דעדיין לא תי' כלום דהגמר' פריך על ר"נ דאמר נאמן משום חזקה דלא שביק ממתני' דאינו נאמן ולמה לא אמר דר"נ נמי מטעם שעת הסכנה האמינוהו משום חזקה זו דכן מוכרח לדעת הרמב"ם ולמה הוצרך לומר תנאי הוא ור"נ כי האי תנא והוא קושיא גדולה וז"ל הגמר' אמר ר"נ נאמן אדם וכו' כי אתי לקמי' דרב א''ל שמא פרוזבול הי' לך ואבד מיתיבי וכן בע"ח שהוציא שטר ואין עמו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו תנאי הוא וא"כ איך הביא הרמב"ם הך דר"נ להמשנה ואם צריכין זה לזה אין קושיא לר"נ. ולתרץ זה אעתיק דברי הרמב"ם ומה שקשה עוד בדבריו דשם בפ"ט מה' שמיטה ה' כ"ד כ' וז"ל אם אמר הי' לי ואבד נאמן שמשעת הסכנה ואילך ב"ת גובה שלא בפרוזבול ולא עוד אלא כשיביא לתבוע אומרים לנתבע שלם לו ואם טען הנתבע אי' פרוזבול שלו אומרים לתובע הי' לך פרוזבול אמר הן נאמן ע"כ ושם בה' כ"ו טען התובע הקפת חנות הוא שאינה נשמטת נאמן שאם ירצה יאמר פרוזבול הי' לי ואבד דחזקה דלא שבק היתרא וכו' ע"כ וקשה למה בה' כ"ד כ' הטעם דשעת הסכנה ובה' כ"ז כ' הטעם דלא שבק היתרא הלא דבר הוא. עוד הקשו עליו מנ"ל להרמב"ם דאומרים לנתבע שלם ורק כשטוען פרוזבול אז אומרים שמא פרוזבול הי' לך (ועיין תומים) ונראה דהא יש להקשות בגמר' דמה חידש ר"נ דנאמן לומר פרוזבול הי' לי הא רב שהי' עוד מקודם ר"נ אמר ביותר דאף טוענין לו שמא פרוזבול הי' לך ואבד ולמה הוצרך הך דר"נ ונראה דרב לאו מטעם חזקה דלא שביק היתרא אמר דפותחין לו דהך חזקה לא מהני לפחות לו רק משום דרב אמר הלכה כרשב"ג וכולה רשב"ג הוא וחסירא מחסרא ובמשנה קתני סתם גובה שלא בפרוזבול משמע אף דלא טען ולכן אחר מימרא דר"נ דאמר נאמן מטעם חזקה ואז אין פותחין לו הביא דרב קאמר דאף פותחין לו ולכן פריך על ר"נ ממתני' דמבואר דלולי הסכנה אינו נאמן והוצרך לומר דר"נ תנאי היא כן סוגיית הש"ס לפענ"ד ולפ"ז גם דברי הרמב"ם יתישבו דקשה לו דלמה פתח רב לתובע שמא פרוזבול הי'