אבני החושן חלק א קז

שוב אינו יכול למחול אף בלא הודיעו רק כונת הרשב"א לענין פרעון שאם יפרע למוכר לא יתחייב לפרוע שנית ללוקח רק אם יודיעו

אך בכונת הר"ן בחי' לקושיית הרמב"ן ראיתי דהתומים הסכים ג"כ להש"ך דלפי דברי אמימר הא דאמר שמואל דיכול למחול היינו בלא נתרצה או לא הודיעו ולפענ"ד הוא דחוק מאוד גם דברי הר"ן לא משמע כן כמבואר לכל מעיין דלפירושם למה הוצרך הר"ן להאריך ולומר דלאו כללא הוא דודאי לא מהני בלא דעתי' הלכך וכו' וגם מה שסיים ולכל מי שתמחה מדעתי הי' לו לומר בקיצור דאמימר ר"ל מרצונו ושמואל איירי בלא נתרצה וגם לשון דהא ודאי משמע דבלא"ה ידעינן דאיירי מדעתי' ומנ"ל זה לכן נראה כונתו דודאי זה פשוט דאמימר לא יסבור דחייב עצמו לכל המוציאו דא"כ למה צריך מעמ"ש ימסור לו החוב בפני עדים או שיכתוב לו שהחוב שלו וע"כ דזה ודאי ידע דמעת"ש הוא רק תקנתא דרבנן ומ"מ בעי טעמא איך קנה ובארתי בחידושי לגיטין (ד' י') גבי הא דאמרינן בערכאות במתנה במאי קנה חספא הוא אף דכל שטר אין כאן עדות ורק אחר דהכשירו חכמים הוי כקבל עליו קא"פ אבל מתנה במאי חל הקנין אף אחר שתקנו וה"נ משני אמימר דאחר דתקנו מעמ"ש הוי כאומר משתעבדנא ושפיר נתחייב בתקנתא דרבנן וזה נראה ג"כ כונת הר"ן דע"כ לא אמרינן דכל חיב נשתעבד לכל דאחי מחמתי' ורק כונתו לכל מי שתקנו חכמים והיינו לכל שתמחה מדעתי' ובמכירת שטרות שלא תקנו חכמים שפיר יכול למחול וכן נראה כונת הרשב"א שהביא הש"ך ס"ק פ"ז דכ' דלא אמרינן נעשה כאומר רק במעמ"ש ודחה דבריו דהרי לא התנו כלל ולמה נחלק ולפמ"ש דברי הרשב"א הם כדברי הר"ן ולפ"ז בראה מדברי הר"ן דלא בעינן שיתרצה גבי מכירת שטרות רק גבי מעמ"ש ודו"ק כי כן נראה ברור ולפי דברי הש"ך יקשה למה בעי כומ"ס וכ' הש"ך דא"כ לא בא מחמתי' הוא דוחק וע"כ כמ"ש. והתומים כ' בדעת הרא"ש שהוא דיעה השני' בש"ע דיכול למחול אף שכ' משתעבדנא לכל דאתי מחמתי' וכ' התומים דאם נתרצה גם הרא"ש מודה והוא היפך דברי הש"ך ואמת כי לכאורה משמע ברא"ש כן דאחר שהביא דברי הראב"ד דא"י למחול וכ' דנראה דלמד כן מדברי אמימר ודחה דאפשר דגם שם יכול למחול ואפי' תימא דבמעמ"ש אין יכול למחול שא"ה דגופו משתעבד ועוד דיש לפרש דאמימר נעשה כאומר פי' כשארצה להשתעבד וכו' הלכך כשנתרצה פקע שעבוד הראשון משא"כ במכירת שטרות לא פקע שעבוד הראשון ע"כ ומזה דייק התומים דבנתרצה אין יכול למחול דהא ע"י ריצוי פקע שעבוד ראשון עיי"ש ותימה לי דא"כ למה סיים הרא"ש משא"כ במכירת שטרות הי' לו לומר מה שאין במכירת שטרות אם לא נתרצה וגם תימה על דבריו דהוא בעצמו הקשה על הש"ך דמה מדמה נעשה כאומר דבעי ריצוי להיכי דכתב לו בפירוש דמשתעבד לכל דאתי מחמתי' ולפי דבריו גם להרא"ש יקשה כן וע"כ נראה דגם כונת הרא"ש כמ"ש דרק במעמ"ש מהני הריצוי דכן תקנו חכמים דמהני וא"כ אין למילף מכירת שטרות או דאדרבה כיון דלא התנה רק דנעשה כאומר וא"כ נתרצה על אופן זה שיפקע שעבוד הגוף מראשון ונשתעבד להשני ולא בהתנו בפירוש דאין כאן גילוי דעת ודו"ק

לב) מכנסת שט"ח לבעלה א"י למחול. הנחה"מ הביא בשם התומים דאם מת הבעל מהני מחילתה למפרע לשיטת הרמ"א באה"ע סי' צ' דבמכרה נכסים חייל מכירתה למפרע והלוקח גובה כשמת הבעל בחיי' ולפענ"ד עדיין יש לעיין בזה דקצת יש לחלק דשם הבעל לא הי' יכול למכור וא"כ מכרה זכות שלה ונתקיים אחר מיתת בעלה אבל כאן הבעל הי' יכול לגבות החוב ולא הי' לה שום זכות אך ודאי בטלה דעתי נגד התומים והנתה"מ וכן כ' ההפלאה בק"א

לג) וה"ה אם היתה משכנות קרקע וירד הלוקח והחזיק בה שאינו יכול למחול ויש מי שחולק בזו. עיין תומים הקשה לשיטת יש מי שחולק דאמרינן בגמ' יכיר למה לי הא אי בעי מיתב לי' במתנה והרי אפשר דיש לאב מלוה ביד אחרים דאי אפשר להקנות במתנה אך הש"ס פריך לפי מה דקיי"ל דבכור אינו נוטל פ"ש במלוה ופשטא דקרא בבכור איירי אך קשה הא משכנתא באתרא דלא מסלקי בכור ניטל פ"ש ואין יכול להקנות וא"כ מבעיא יכיר להכי ולכן למד התומים מזה דאף היש מי שחולק מודה במשכנתא באתרא דלא מסלקי דאין יכול למחול ע"כ ותימה לי על דבריו דהא היש מי שחולק דאף במשכנתא יכול למחול הוא שיטת הראב"ד והרי לקמן סי' רע"ח הובא דעת הראב"ד דבמשכנתא אף באתרא דמסלקי בכור נוטל פ"ש וא"כ לעולם הדרא קושייתו לדוכתא דאיצטרך יכיר למשכנתא באתרא דמסלקי ולכאורה נראה דלהראב"ד דאית לי' מכירת שטרות דאורייתא לא קשה כלל קושיית התומים דאף שטר יכול ליתן במחנה אכן הרי כתבתי דאף אחין יכולין למחול א"כ איצטרך יכיר שלא יוכלו למחול חלקו של בכור ועוד כה"ג דנתן לו האב במתנה ודאי דיכול למחול אך עיקר קושיית התומים נראה דלק"מ דבלא"ה הקשו להרמב"ם דאינו יכול לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב א"כ איצטריך יכיר לדבר שאינו קצוב עיין סי' ס' ותי' הכ"מ דהרי יכול להתחייב עצמו בהודאתו כמה ועיין לעיל בקצה"ח סי' ס' דהא דמשני בנכסים שנפלו לו אח"כ היינו דזה אינו יכול לשעבד וא"כ ה"נ יכול להודות שחייב לו כך וכך וממילא ישתעבד החוב מדר"נ ובפרט לפי המבואר בסי' ס' דחוב נקנה באודיתא א"כ פשט דלק"מ דהרי יכול להודות שחוב זה הוא של בן הזה ויכיר למה לי ואף דשם כ' הקצה"ח דהודאה לא מהני רק אחר דתקין רבנן שחוב יכולין להקנות בכומ"ס אף הודאה מהני אבל מדאורייתא דאין יכולין להקנות שטר אף אודיתא לא מהני חוץ דמ"מ לא קשה על הראב"ד דאיהו סובר מכירת שטרות דאורייתא ושפיר יכולין להקנות באודיתא ומסתברא דמ"מ אין יכולין למחול אך בלא"ה דברי הקצה"ח תמוהים בשלמא אם הי' רק הודאה דכבר הקנה לו החוב בעינן שיהי' באפשר להקנות ועיין סי' ס' אבל הודאה דאיירי הש"ע בסי' ס' הוא שהודה שחוב זה שהלוה הי' ממעות של אותו פלוני א"כ שטר זה שלו ואין זה ענין לכומ"ס אך אכתי יש להקשות דמשכחת אופן שחוב זה הי' קודם שנולד בן זה ולא משכחת הודאה כה"ג ובזה צריך תי' הא' ודו"ק

לד) כשמוחל המוכר או יורשיו צריכין לשלם. הקצה"ח צידד אם לא מחל כל החוב רק סילק עצמו מקרקע אחת אם צריך לשלם והביא דהמ"ל הביא תשו' הרא"ש דא"צ לשלם וכ' המ"ל הטעם משום דלא נעשה ההיזק מיד ודחה הקצה"ח דבריו ורק כ' סברא חדשה דאין יכול לסלק עצמו מקרקע דהרי מכר שעבוד נכסי ורק שעבוד הגוף נשאר אצלו והא דנתבאר בתשו' הרא"ש ובריטב"א דיכול לסלק עצמו מקרקע אחת הריטב"א י"ל דסובר דהטעם שיכול למחול משום דמכירת שטרות דרבנן וכן צ"ל בהרא"ש דאזיל לשיטת הרמב"ם דמכירת שטרות דרבנן ולכן יכול לסלק עצמו גם מקרקע אחת. וכ' דטעמו דהרא"ש דא"צ לשלם הוא משום דהוי גורם דגורם דדיבור לא הוי רק גורם ומזיק שעבוד לא הוי רק גורם וא"כ בהזיק בדיבור השעבוד לא הוי רק גורם דגורם ומתרץ בזה קושיית הרא"ש פ"ק דב"מ דהקשה מאי מיגו הוא דיכולה למחול הא יראה למחול דתצטרך לשלם הכל ותי' דלענין שלא יצטרך הבעל לשלם זה אף בלא הודאתה פטור שמא השובר אמת ורק בקרקע המיוחד לכתובתה בזה לא הוי רק גורם דגורם ע"כ תוכן דבריו. ואפתח במה דסיים הנה כבר כתבתי בס"ק כ"א דלהטו"ו דאין הבעל צריך לשלם ל"ק קושיית הרא"ש עיי"ש אך לחלק בין שדה מיוחדת לכתובה דזה אין הבעל מוחזק לא אבין דא"כ אף מחילה לא מהני עיין מ"ש בס"ק כ"ט ואך עיקר התמי' לי דהרי שעבוד הגוף אינו נמכר רק שעבוד נכסים וא"כ לדבריו איך משכחת דמוחל חייב לשלם הא לא הזיק רק השעבוד ונראה כונת