אבני שיש חלק א צט

יכול לומר למוכר סלק נזקך כנ"ל וזה כמה שנים משדנתי בין כהה"ר מסעוד בכהה"ר י"ט בן הרוש שמכר בית א' בחצירו למכלוף בן חמו והיה מוכר האלעט'ר בבית ששייר לעצמו לכל בני העיר ב"ב ושאב"ב ועכ"ז זכה בדינו ולא יכול הקונה לעכב עליו והסכימו הרבנים חלקם בחיים ומשיי"ח נר"ו ומצאת כי תדרשנו אצל מסעוד נכדו הדר בפאס יע"א החותם פה צפרו יע"א במרחשון שנת תקדמ"ך לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן ס"ו

שאלה ראובן היתה לו חצר א' כולה שלו והיה עושה בה מלאכתו ואח"ך מכר מחציתה לשמעון ונשאר ראובן עושה שם מלאכתו בבית כאשר בתחילה ועכשו עמד שמעון לעכב עליו מצד רבוי הנכנסים והיוצאים וראובן משיב אני לא מכרתי לך מתחילה רק אדעתא דהכי שהרי קודם המקח ידעת כל זה ואדעתא דהכי קנית ואם לאו הרי המכר בטל ואחזיר לך דמי המקח יורינו מ"צ הדין עם מי

? תשובה שבוע שעבר נשאלתי על זה בחצר אפרים בן יששכר והשבתי דאינו יכול לעכב עליו דהו"ל כזוכה מן ההפקר סי' קנ"ה בהגה ס' ל"ו שהקודם זכה אף אבק ועשן שדומה להם הנכנסים והיוצאים וכ"ש זה שזכה בשלו והשני כשקנה ע"ד כן קנה ומעשים בכל יום בקונה בית בחצר שיש בה ב"ה הי"ג האם יכול לעכב שלא יכנסו בני בה"כ וא"צ לומר לו הרי המכר בטל דבע"כ צריך לקבל כיון שידע תחילה ונ"ל זה פשוט ונדרשתי לחתום עליו וח"פ בכסלו ח"ן לפמ"ה ושו"ב וקיים

רפאל ברדוגו ס"ט

הדין דין אמת דלא מצי הלוקח לעכב בנזק שהחזיק בו המוכר וכעין ראי' בסי' קע"ג סס"ג ונ"ל שזה פשוט

הצעיר יקותיאל ברדוגו סי"ט

דבר פשוט וברור שאין הקונה יכול לעכב על המוכר לעשות מה שהיה עושה בחצר קודם מכירה ואדעתא דהכי נחית וקנה דאל"כ הי"ל להתנות עליו בשעת הקנין שלא יעשה מלאכה ומעשים בכל יום כיוצא בזה ולית דימחו ביד המוכר ויימר ליה מה עבדת בשלהי תשרי תקס"ד לפ"ק וקיים

ע"ה יהודה בן עטר ס"ט נאם שמואל בן זמרה ס"ט

וזה מה שכתבתי אנא זעירא מילתא דסברא היא שהדין עם ראובן לעשות מלאכתו בביתו מדין קדימה שקדם והיה עושה שם מלאכתו בהיות כל החצר שלו ולא היה אדם מוחה דבשלו הוא עושה דין הוא שאין כח לשמעון הקונה ממנו למונעו שהרי כבר הוכר וידע בשעה שקנה שראובן עושה שם מלאכתו עם רבוי הנכנסים והיוצאים וכיון דאמרינן מסתמא אדעתא דהכי נכנס וקנה תו לא מצי לעכב על המוכר מלעשות מלאכתו דדוקא היכא דעמד א' משותפי החצר ונעשה אומן מחדש והחזיק באומנותו מחמת ששתקו ולא מיחו בו בזה הוא דאמרינן דמאומנותו אינם יכולים למונעו אפי' יש בה קול הפטיש וכו' אבל לגבי הנכנסים והיוצאים אפי' שתקו ולא מיחו בו יכולים לעכב עליו ולומר אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים וכו' משום דהזיק זה כמו העשן והאבק שאין להם חזקה דיכולים להשיב על שתיקתם סבורים היינו שיכולים אנו לקבל ועכשו אין אנו יכולים לקבל כמו שפסק מר"ן בסי' קנ"ו ס"א וס"ב וס"ד ועיין שם בסמ"ע מ"מ אין הדברים אמורים אלא בהיכא שנעשה אומן כדמשמע מס"א שכתב שבקש לעשות אומן וכו' ובס"ב דנקט סתם חנות שבחצר הרי סיים מאחר שהחזיק לעשות כן ובס"ד כתב שנעשה אומן מבואר שמכח שתיקתן הוא שהחזיק ויכולים למונעו מהנכנסים והיוצאים בטענה שסבורים אנו שיכולים לקבל וכו' אבל בנ"ד דלא מכח שתיקתן קא זכי אלא מכח קדימה שקדמה להם אומנותו עם הנכנסים והיוצאים והמה ראו וידעו והכירו בזה ובאו וקנו ממנו מסתמא אדעתא דהכי קנו ותו לא מצי למונעו בשום טענה דטענת סבורים היינו מהנייא על השתיקה אבל הכא בנ"ד אם טוענים סבורים היינו שיכולים אנו לקבל ולכך קנינו ועכשו אין יכולים לקבל א"כ בטלו המקח מעיקרו בטענתם ומה גם שטענת אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים לא שייכא בזמנינו זה במקומות מושבותינו דאין שום אדם ישן ביום דנימא דאינו יכול לישן מקול הנכנסים ביום, ובלילה שהוא עידן שינה אין שם נכנסים ויוצאים והראיה שהביא מוהר"ר רפאל ברדוגו מסי' קנ"ה סל"ו בהג"ה שכתב מיהו אם זכו שניהם מן ההפקר כל הקודם זכה אינה ראיה דהפקר שאני וכמו שחילק הריב"ש שהוא מרה דהאי שמעתא בין מכר להפקר משום דמוכר בעין יפה מוכר וההיא דהריב"ש פסקה מרן סוף סי' קנ"ד ובסי' קנ"ד סעיף כ"ח פסק דרשאי אותו שזכה. בחצר לבנות בפני החלונות הפתוחים מהבית ששייר המוכר לעצמו מטעם דמוכר בעין יפה מוכר וכשמכר לזה. החצר הוי כמוכרו לו לעשות בו כל חפציו ואינו יכול למונעו מלבנות נגד חלונותיו אעפ"י שמאפיל עליו וכי היכי דלא תיקשי לן דברי מרן אהדדי מוכרחים לחלק כמו שחילק הריב"ש ונוקי חדא במכר וחדא בהפקר ומ"מ בנ"ד אף במכר מהנייא קדימתו דאיתא בב"י דאע"ג שאין המוכר יכול לעכבו מלבנות נגד חלונותיו מ"מ אינו יכול לומר למוכר סתום חלונותיך אעפ"י שיש בהם היזק ראיה וכתב מרן הקדוש בבדק הבית שזה דעת כל הפוסקים דאין צריך המוכר לסתום חלונותיו זולת הרא"ש לבדו ופי' גם דברי הרמב"ם כדעת הפוסקים יע"ש באורך. ובנ"ד שלא מכר ראובן לשמעון מקום מסויים בחצירו רק מכר לו מחצית החצר כמות שהיא לא שייך לבנות בשלו כדי למנוע חבירו מלעשות שם מלאכתו ברבוי הנכנסים וכו' דאין חלקו מבורר לבנות בשלו לסלק נזקו דלכל הפוסקים אינו יכול לומר למוכר סלק נזקך כנ"ל

, איברא דכשיבואו לחלוק החצר ולברר כל א' חלקו דקי"ל הרי הם כלקוחות זה מזה כדאיתא בסי' קע"ג ס"ג דכיון דחלקו לא נשאר לא' מהם זכות בחלק חבירו אעפ"י שהיה מקודם יע"ש והיא הראיה שהביא אחיו הגדול מוהר"ר יקותיאל ז"ל דמשמע דאינם יכולים לעכב עליו קודם חלוקה כדכתי' ואחר שחלקו מצי ראובן להתנות על שמעון להניחו לעשות מלאכתו ולא ימנענו ודברים ברורים הם וזה כמה שנים שדנתי בין כהה"ר מסעוד בה"ר י"ט בן הרוש שמכר בית א' בחצירו להר' מכלוף בן חמו והיה מוכר בהבית ששייר לעצמו האלטע"ר, לכל בני העיר ב"ב ושאב"ב ועכ"ז זכה בדינו מכח קדימה והסכימו בזה הרבנים