אבני שיש חלק א ק

המובהקים חלקם בחיים ומשי"ח ומצאת כי תדרשנו אצל נכדו הר' מסעוד הדר היום בפאם יע"א החותם פה צפרו ט"ו במרחשון שנת תפלתי תקדמ"ך לפ"ק וקיים

שאול ישועה אביטבול סל"ט

סימן ס"ז

נדרשתי לחוות דעתי בענין לאה ודינה בתה שמתו במגפה ולא נודע איזו מהנה מתה תחילה קרובי הבת אומרים האם מתה תחילה והבת יורשת את אמה להנחיל לקרוביה ואחיה של האם אומר שהבת מתה תחילה ואח"ך מתה האם ולו מגעת ירושת אחותו

והשבתי שהדין עם אחיה לרשת הכל דמדינא מעמידין הנכסים בהיכא דהוו קיימי בחזקת האם והוא יורשה ודאי משא"כ יורשי הבת מי יימר שזכתה בנכסי האם שיבואו לירש אותן ואחר שהדבר ספק אין מוציאין מספק מחזקתן שהיו בחזקת האם בחייה כדפסק מר"ן בסי' ר"פ סעיף י' יע"ש והוא פשוט והפשרה שעשו בשביל שחכמי אותו הכפר לא פסקו להם את הדין הוייא פשרה בטעות ומה גם שהוציאו מודעה על הפשרה ועל ביטול המודעה ועוד יש טעות אחרת שקרובי הבת הראו לאחיה נכסים מועטים ועל כן נתפשר ואחר הפשרה נתגלה שהנכסים מרובים ודאי דאין כאן חלות לאותה פשרה מכל צד ולראיה חתמתי במרחשון משנת הארץ וכ"ל אש"ר ב"ה לפ"ק וקיים

שאול ישועה אביטבול סל"ט

סימן ס"ח

מה שכתבתי בענין שוכר שהעמיד בעל הקרקע לממשכן כדי שישאר דר בביתו ומת השוכר וחייב מוהר"א מונסונייגו בנו אחריו ורבני פאס מוהר"ר אליהו הצרפתי ומוהר"ר מתתיה סירירו פטרוהו משום דלהתירא בעלמא הוקם וכמ"ש בפסק הרבנים מוהר"ר יעב"ץ ומוהר"ר שב"א וכתבו שמן התקנה כל שהעמיד השוכר יותר משווי המדור שנתבטל וכו' ותמהו עליהם שמן התקנה הפקיעו היתר על שווי המדור. וזה מה שכתבתי

הרב מוהר"ר אפרים מונסונייגו שפסק לחייב כהה"ר סעדיה הנז' אלמלא ראה דברי רבותיו מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ומוהר"ר שב"א זלה"ה היה שותה בצמא את דבריהם ולא היה מורה נגד סברתם לחייב השוכר עצמו וכ"ש בנו אחריו ואע"ג דלטעם דיהיב הלבוש בהתיר אפסקה אחר הוא משום שבעל הבית פורע ביד השוכר והשוכר פורע להממשכן דהו"ל כאומר הילך ד' זוזי ואוזפיה מנה לראובן שלא בא מיד לוה למלוה כבר השיגו הט"ז בסי' קע"ב ס"ק ז' דדין זה אינו אלא בשאר משכונות דאין כאן שום רבית דאפי' בהלואה גמו' שרי לומר הילך ד' זוזי ואוזפיה וכו' ונראה הטעם כמ"ש הב"י סי' קס"ד דכיון דאפסקה אחר תו לא מוכחא מילתא דאדעתא דהכי אוזפיה ולפי טעם זה איכא למימר דמצי בעל הבית לפרוע ביד הממשכן עצמו והפסקת השוכר אינה אלא לסברת האוסרים במשכנתא דסורא שיחזור המלוה להשכירה לשוכר מטעם שכתב הב"י שם בשם הרשב"א ובשם הנ"י משום דאיגלאי מילתא למפרע שע"ד כן הלוהו יע"ש והיכא דאפסיקה אחר תו לא מוכחא מילתא אבל ליש מתירין מתירין אפי' בלא הפסיקה אחר כמ"ש מר"ן בסי' קע"ב ס"ב ואחר שכן אפי' נימא דאין שום חיוב על השוכר ועיקר חיובא על הב"ה לפרוע ליד המלוה אין כאן לתא דרבית דהפסקה אינה אלא לאוכוחי שלא ע"ד כן הלוהו ודו"ק

ובענין התקנה שכתבו רבני פאם יע"א דאשתמיטתיה למוהר"ר אפרים ז"ל אינה התקנה ש"ש שכ"ל טו"ב ולא ש"ש מגדי"ו שהעתיקו חכמי מקנאס יע"א דההיא אינה אלא להפקיע הנוסף על שווי הקרקע אלא תקנה אחרת היתה כשקרא תגר הרב הגדול מוההריב"ע זלה"ה על משכונות הבעלי בתים ושלח לחכמי המדינות והסכימו עמו רבני מקנאם מוהר"ר משה טולידאנו זלה"ה ומוהר"ר חביב אחיו זלה"ה ומוהר"ר משה ברדוגו זלה"ה ושוב שלח עוד לרבני מקנאס יע"א הסכמת מוהר"ר חסדאי אלמושנינו זלה"ה וז"ל קבלתי תשו' ה"ה הדו"מ כמוהר"ר חסדאי אלמושנינו וגם ראיתי את הלח'ש וארשת שפתיו ילכו ולא ייעפו והנה היא כרוכה תוך זו וחזרו ושלחו לו רבני מקנאם הנז' וז"ל אשע"ך כל אשר תמצא ידך בכחך לעשות הננו גם אנחנו מחזיקים בסברתיה דמר כי היא הנכונה והישרה מצות השם ב"ה ובכן אם יראה בעיני מעכ"ת לתקן המעוות ולהסיר המכשול יכתוב ויחתום הסכמה בנויה על קו היושר ואנחנו נבא אחר כת"ר ומלאנו את דבריו ונסיר מעל צוארינו אשמה ונשלוח ספרים ליד חכמי הקהלות והשומע ישמע והחדל יחדל כי כאשר נעשה מה שמוטל עלינו לא תשאר עלינו אשמה וההסכמה תהיה על העתיד ולא על מה שעבר כתקנת קדמונינו נ"ן. וזה מה שכתבו חכמי צפרו יע"א זלה"ה, בהיות אמת באלו השנים שעברו מקרוב בזמן שנתנו ב"ד של פאם יע"א וב"ד של מקנאם יע"א מוזרות בענייני המש' ושכירותם ותקנו מה שתקנו עשינו אנחנו פה על פי אותה תקנה וכל מי שהיתה בידו שום משכונה ושוכר פטרנו השוכרים ונשארו המלוים נהנים ע"י עצמם במש' ברב או במעט או דרים בהם מלבד מש' יתומים ועד כען נוהג אותו ענין הנז' ולראית האמת ח"פ שנת התפ"ב ליצי' וקיים וחתמו חתימתם

גם ראינו מה ששלח מוהר"ר ישועה ן' חמו זלה"ה וז"ל שמאותו זמן שכתבו ב"ד שבמקנאם יע"א עם בית דינכם הצדק מוזרות כלבנה בענין המשכונות ותקנתם מה שתקנתם ושלחתי אחר נוסח התקנה והרי הוא אצלי כלל דבריהם מיד האדון ונוסחא כולה מיד מוה"ר חביב זלה"ה מאותו זמן בטלנו מי שהיה לו שיכר אלא המלוה ישכור על ידו ברב או במעט או ידור בשלו והרבה מהם החליטו המכר כדי שיוכלו להשכיר מהקונה שלא רצו לצאת מדירתם והשיב הרב וז"ל ולזה אני אומר אמת דמטעם מה שיצא מבינינו בימי החכם זצ"ל כמוהר"ר חביב לית דין ולית דיין דהשכירות נעקר ובטל מן העולם אחר שעמדו על זה רבו חכמי התקנות ועוד דכבר נעשה מעשה פה פאם ומקנאם ומח"ק וגם נתייאשו מזה בעלי המשכונות והשכירו מקומם על ידם אין לזוז ממנו אעפ"י שהמציאו ראיות על זה כפי הדין להחזיק ידי בעל המשכונה. ע"כ וחתום על זה הרב המובהק מוהריב"ע זלה"ה ומוהר"ר אברהם אבן דנאן זלה"ה ועוד מצינו ששלח מוהר"ר ישועה הנז' זלה"ה לרבני פאם יע"א בענין זה וז"ל ועוד שמענו שתקנו כת"ר עם חכמי מקנאם יע"א בענין המש' ששום איש או אשה שימשכנו שום קרקע שיטפל בעל המש' בשלו ולא ישאר בעל הקרקע דר ע"י שוכר מלבד היתו' ע"כ. והשיבוהו וז"ל ולענין המשכונות של בעלי בתים הכתובות מקדמת דנא במש' ושוכר מה שכבר גבו גבו ומה שעדיין לא גבו כשבאים