אבני שיש חלק א צז

אומר ואין דברים ולראיה חתמתי במרחשון ש' ה' אלפים וה' מאות וששים ושלש ליצי' וקיים

שאול ישועה אביטבול ס"ט

הן היום עמדו לפני לדי"ן הר' משה אלחייאני הנז"ל תובע להר' אברהם ן' נאני הנ"ל ולהר' יוסף בנו מחמת שבא מימון הקונה הנ"ל ותבע ממנו להפיץ ולהדיח מעליו ערעורי האב ובנו הנז' באמרו ששלחו אליו לבא לעמוד עמהם בדין על ענין החצר הנ"ל מכח האחריות שקבל עליו משה האפוטרופוס הנז' לסלק כל עורר וכו' ובכן שלח מעשה ב"ד להאב ובנו הנז' לכפר תאמזאזית ובאו ועמדו לפני לדין וחזר יוסף הנז' לטעון טענתו הנ"ל להראות לו העדים שהעידו על המכר הנז' שמא ימצא להם צד קורבא לפוסלם ונומיתי לו כיון שפירשו חכמי העיר מקבלי עדות העדים הנז' שאין להם קורבא חזר וטען שמא יהיו חוזרים בעדותן ונומיתי לו מה תועלת בחזרתן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ובשלמא אם לא היתה עדותן להחזיק דצריכים להעיד בפני בע"ד יש תועלת בחזרתם דקי"ל במעיד שלא בפני בע"ד דחוזר ומגיד בפניו אבל הכא בנ"ד שהעידו להחזיק היורשים במה שהוחזק ביד מורישם דקי"ל בסי' כ"ח ס' י"ח דלא אמרו אין מקבלים עדים שלא בפני בע"ד אלא בתובע שמביא עדים על תביעתו אבל המביא עדים לפטור את עצמו מקבלין יע"ש וא"כ בנ"ד דלפטור עצמן וקבלו שלא בפני בע"ד א"צ לחזור ולהעיד בפניו וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ועוד יש טענה הנשמעת בפי משה הנז' שאין העדים יכולים להגיד בפני יוסף הנז' כההיא דכתב מורם שם בהגה סעיף ט"ו שכל שהעדים יריאים להגיד בפניו מקבלין שלא בפניו אלא שאין אנו צריכים לטענה זו דכיון דלפטור מסהדי מקבלין שלא בפניו אפי' אינם יראים והר' אברהם אביו טען דאף אם יתקיים המכר שמוכר בנו הנז' הוי כמוכר דבר שאינו שלו ונומיתי לו שכבר נתחייב שאין לו חזרה על היורשים דטענינן להו כנז"ל ואם יש לו תביעה עם בנו יתבענו וטען עוד שיש לו עדים שהוא הרשה ליוסף הנז' להשכיר לו החצר הנז' וגם יש לו עדי מחאה ונומיתי לו לכשיביא העדים אז נראה מה שיחייב הדין ע"פ עדותם ולראיה ביד משה הנז' חתמתי בט"ו באדר התקס"ג ליצי' וקיים

שאול ישועה אביטבול ס"ט

סי' ס"ד

בענין ראובן דמכר נכסיו לעלות לא"י ונמנע ממנו הדרך וחזר למקומו וישב ב' שנים ויותר ולא דבר מאומה ואדרבה ב' עדים העידו שהערוהו להחזיר ואמר שאינו חפץ שכבר קנה במקום אחר ויש שלמדו מתשו' רשב"א שהביא מרן בב"י במסכ"ג דאפי' לזמן מרובה חוזר והשיגום אחרים בטוב טעם, וזה מה שכתבתי אני

דברים ברורים הם דשתיקה כזה הויא מחילה דבחזרתו למקומו ולא תבע להחזיר קרקעו בודאי אחליה לתנאיה ונשאר הקרקע ביד הלוקח מכור בלא תנאי דקי"ל דהמוכר כדי לעלות לא"י אם נמנע ולא עלה או לא נסתייע לעלות הרי המכר בטל משום דהוי כמוכר על תנאי דבחזרתו ישוב לאחוזתו כדפסק הרמב"ם פ' י"א והש"ע ס' ר"ז ומזה למדו הפוסקים דהשתא דחשבינן ליה כמוכר על תנאי וקי"ל בסי' קע"ה המוכר על תנאי אין בעל המצר יכול לסלקו ה"נ במוכר לעלות לא"י דהוי כמוכר על תנאי דלית ביה דדב"מ עד שיגיע למחוז חפצו ויתישב שם ולא נשאר מונע אז בא בעל המצר ומסלק ללוקח עיין גינת ורדים חלק ח"מ כלל ו' סי' ח' וא"כ בנ"ד דלא תבע בחזרתו שהוא הזמן שרשאי להחזיר את שלו ושתק ולא החזיר הרי אחליה לתנאיה וכענין ההטבה שעושים לזמן קצוב שהגיע הזמן ולא החזיר את שלו שוב אינו מחזיר וההיא דהרשב"א לאו בהכי מיירי אחר חזרה אלא לענין אם נתעכב מללכת ועדיין טורח ומבקש ללכת והא לך לשון הרשב"א בשלימות בתשובות שנדפסו בלוורנו שנת זי"ת רענ"ן סי' קפ"ו וז"ל מה שאמרו בפ' אלמנה נזונת והלכתא זבין ולא אצטריכו ליה זוזי הדר זביני עד כמה הדרי הלעולם או אותו יום המכר או עד יומא דשוקא

תשובה דבר זה כבר ידעת שהוא דוקא במגלה דעתו בשעת המכר שהוא מוכר מפני שהוא צריך למעות לענין כן וכן להכין לו צדה לדרך שהוא רוצה לעלות לא"י או לספק בהם צרכי רפואתו כשהוא חולה וכיוצא בזה ואעפ"י שלא התנה הרי הוא כאלו התנה שעל תנאי כן הוא מוכר וכדאיתא בקידושין פ' האיש מקדש והילכך לא יום א' ולא יומים אלא כל שעבר אותו הענין ולא נזדמן לו לעשותו או שלא הוצרכו לו לכך אפי' לשנה או לשנתים חוזר בו שהרי גלוי דעתו כאן בתנאי גמור וכל שבתנאי גמור חוזר בגילוי דעתי נמי חוזר שהרי אמרו שם ההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל סליק ולא איתדר ליה אמר רבא כל דסליק אדעתא למיתדר הוא והא איתדר אלמא אפי' לזמן מרובה הוא לפי מה שהוא הענין וזה ברור עכ"ל, הרי דהשאלה היתה אם לעולם הדרי או אותו יום המכר או עד דיומא דשוקא דהיינו שלא קנה הדבר שבשבילו מכר אם נאמר לעולם חוזר או יום המכר וכו' ודכוותה גבי העולה לא"י כ"ז שהוא טורח לעלות ודברים ברורים הם והאריכות בהם יגיעת בשר ומה גם דאיכא עדים שהעירוהו להחזיר ואמר שאין רצונו להחזיר הרי מחל בפי' ועיין מהרימ"ט סי' ק"ל וקי"ד וסי' מ"ה בענין שתיקה דהויא כמחילה בכמה אנפי וכ"ש בנ"ד שהקונה ממנו הוא הר"ד בן דו"ח וכשבא הודיעו אם רצונו לפדות וכשלא חפץ לפדות אז מכר לזולת ומה יענה על מעשה כזה דבראותו מוכר לזולת ולא מיחה אין לך מחילה גדולה מזו החו' פה צפרו יע"א בז' במרחשון שנת וק"ם הבית אשר לא חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו וקיים

שאול ישועה אביטבול סל"ט

סימן ס"ה

בענין ריב שבין הר' בנימין בן סמחון ובין אלמנת כהר"ר בנימין לכרייף במה שמכרה מחצית החצר הנק' ע"ש אסיך מימון וטען עליה על הבית שדרה בו שתתן חצי השכירות כפי מה ששוה הבית והיא אמרה התניתי עליך שאהא דרה בבית הזה לעולם ואתה תטול שכירות הבית שכנגדו אע"פ שאין שכירותם שוה ופסק להם מוהרש"ם נר"ו שאין בדבריה כלום מההיא דסי' פ"ב סי"ב דהיכא דכתב בשטר בלי שום שיור אין הלוה נאמן וחזר וטען עליה שלא לעשות אומנות הרגילה לעשות בהבית הנז' שמרבה עליו הנכנסים והיוצאים והשיבה שגם זה התנית עליו ועוד כיון שהיתה רגילה לעשות שם