אבני שיש חלק א צא

כל החובות וז"ל כל החובות פי' בין בשטר בין בעפ"י ואפי' לא נמצא להם טלטל כלל אלא קרקע יפרעו החובות אפי' שבעפ"י מן הקרקע עפ"י שבועתו עכ"ל ודברי הרב נאמנו מאד ומי כמוהו בקי בחדרי התקנות וכוונת הרב להוציא מדין הרא"ש כלל נ"ה סי' ו' ומדברי מורם בהגה סי' קי"ח ס"ח שכתבו שנאמן הבעל לומר כמה חייב מגו דאי בעי היה כופר ואומר שלא הניחה כ"כ וסיים הרב חלקת מחוקק וז"ל ולפ"ז אם אין לבעל מגו וכו' צריך הבעל לברר יע"ש שדברי הרא"ש אמורים במקום שיש תקנה לחלוק הבעל עם יורשי האשה ואין מפורש בתקנה מה יהיה משפט החובות שעליו ונסתפק השואל בענין זה שהבעל אומר לפרוע חובותיו מראש ממון והמותר יחלוק כפי התקנה והיורש אומר שיחלוק כל הממון הנמצא בשעת מיתה והוא יפרע חובותיו והשיב הרא"ש שלא יחלוק הבעל עם יורשי האשה אלא ממון שימצא לבעל אחר שיפרע כל חובותיו שהוא חייב בין בשטר בין בעפ"י מטעם שאם לא ינכו לו מה שהוא חייב יצא נקי מנכסיו ולא באו מתקני התקנה ליפות כח חלק יורשי האשה מכח חלק הנשאר לבעל שהוא יורש אשתו מן התורה יע"ש וסיים בה אלא ודאי כך היתה עיקר התקנה שישבע כמה יש לו וינכה באותה שבועה כמה הוא חייב במגו דאי בעי וכו' הרי שלך לפניך שבתקנה לא פורש מה יהיה מהחיבות אלא שהרא"ש דן את הדין לפרוע החובות מראש ממון וא"כ לדידן דפירשו מתקני התקנה להוציא החובות מראש ממון לטפויי אתו אפי' בהיכא דליכא מגו כגון בקרקע הבעל נאמן בשבועתו אפי' בהיכא דלית ליה מגו דהיינו בקרקע אפי' מלוה ע"פ ודו"ק

ומה גם דאיכא למימר דגם בדין שדן הרא"ש אינו מוכרח לומר שאם אין לבעל מגו דאינו נאמן כמו שסיים בה הרב חלקת מחוקק דהיכא דליכא מגו לא מהימן דאית לן למימר בדברי הרא"ש דלאו דוקא דה"ה בהיכא דליכא מגו ומטעמא קמא שכתב הרא"ש שאם לא ינכו לו חובותיו יצא נקי מנכסיו וכו' ולא כתב טעמא בתרא דנאמן במגו אלא לצניף בעלמא דבאותו נדון איכא נמי מגו וה"ה בהיכא דליתיה למגו ודו"ק

והשתא דאתינא להכי נימא דהורדה נמי לא בעי דכבר הורדוהו מן השמים וזכוהו בירושת אשתו אלא דאריה דתקנתא הוא דרביע עליה ליתן ליורשיה המחצית במה שימצא לו ולה והתקנה אמרה שאין להם שליטה אלא אחר פריעת החובות וכל דהחובות יתירים על העזבון נתפרדה חבילה ולא נשאר להם מה לחלוק והבעל עומד בשלו במה שזכתה לו תורה וכ"ש שכבר עמד בדין היורש עם הבעל ותבע ממנו ירושת אחותו לחלוק עמו כפי התקנה וטען שיש עליו חובות יותר וסדר פנקס העזבון ונשבע ואחרי כן חזר וניעור היורש לתבוע שיתן לו חלקו בעזבון וכשיבואו ב"ח יפרע חלקו ובזה לא זכה בדינו לפני הרב הנז' ולא השליט אלא לבעל על העזבון קרקע וטלטל וא"כ אין לך הורדה גדולה מזו שעפ"י ב"ד ירד והחזיק הקונה י"ב שנים מה נשאר עוד ליורש לערער ושתיקתו יפה מדבורו וצור ישראל יצילינו משגיאות החו"פ צפרו באור ליום א' ה' לאדר הא' שנת אש"ר אנ"י אחזה לי לפ"ק וקיים

שאול ישועה סל"ט

וראיתי להר"פ שהביא דברי הרב חזה התנופה דאפי' כשאין כל חובותיו מבוררים ע"י עדים ויש לו קרקעות גלויים לכל דליכא מגו אפ"ה הבעל נאמן ויהיב טעמא למילתא דאל"כ לפעמים ישאר הבעל שהוא יורש העיקרי מן התורה ערום מכל והיורשים מלאים מכל הנכסים עכ"ל, וא"כ לפי דברים הללו כך הוא מפרש הרב חזה התנופה בלשון הרא"ש שהוא א' מתלמידיו וקצור תשובותיו כמ"ש הרב אזולאי בכלליו יע"ש

שוב הובא לידי פסק המזכים להיורש הנז' ושם נאמר שלא עשה אברהם הלוי הנז' שומא ע"י שמאים אלא ע"י עצמו שעשה שומא לטלטל גו"ו ולקרקע דו"ו והוסיף בשביל חומר השבועה או"ו בצירוף הכל הוי חו"ו ונשבע שיש לו חובות שעולים לסך טו"ו וכתבו כיון דלא היתה שומא ולא הורדה במאי קנה אברהם הלוי חלק היורש והוי מכירתו לזולת כמו' מה שאינו שלו ונסתייעו מדברי מר"ן בסי' ק"ג ס' ח' אם ירד מלוה לנכסי לוה בלא ברשות ב"ד אינו כלום וכל הפירות שאכל מנכין לו מחובו וכתב הבאר היטב וה"ה אם מכר לאחר מנכין לו הפירות שאכל הלוקח ולא דמי אפי' כאוכלא לדנא דהכא ירד המלוה לקנות מחדש קרקע שאין לו בו זכיה ולא שום חלק אבל הכא שכבר קרקע זה בחזקת הבעל והיורש אלא שצריכים לפרוע החובות מכיון שנסתלק היורש שלא לפרוע החובות זכה הלה בחלק היורש בחזקה כההיא דכתב מר"ן בסי' קנ"ז ס"ב וז"ל וכן אם הלך זה בעצמו והחזיק בחלקו וכו' אעפ"י שלא קנו מידם אין א' מהם יכול לחזור והוא לשון הרמב"ם פ' ב' מה' שכינים ופי' בו הה"מ במ"ש בעצמו שלא אמר א' לחבירו לך חזק וקני וגם החזיקו זה שלא בפני זה אפ"ה מהני החזקה אעפ"י דלא מהני במכר דעלמא שאני הכא דאין כאן אלא בירור חלקים לבד וע"ש בסמ"ע וכתב הלבוש וז"ל אעפ"י שנשאר קנין קרקע בחזקה צריך שיאמר לו לך חזק וקני ובפניו ה"מ בדבר שאין לו חלק בו אלא בקנין זה שצריך זה להקנותו לו מדעתו לכך צריך שיהיה בפניו ומדעתו שיאמר לו לך חזק וקני אבל הכא שכבר קרקע זה היא בחזקת שניהם מועלת חזקה מדעתו שלא בפניו ואפי' לא אמר לו לך חזק וקני רק שנתרצה כבר קנה יע"ש ה"נ בנ"ד שנתרצה באותה שומא ששם הבעל עצמו שהרי כשלא זכה בדין ליטול כלום מהעזבון רק הבעל יפרע החובות ולא טען בב"ד שלא נתרצה באותה שומא אלא יעמיד שמאים וכו' אמינא ודאי נתרצה בשומת הבעל והלך הבעל בעצמו והחזיק בקרקעות ובטלטל לצורך פירעון החובות דקנה בחזקה זו ומה גם בהצטרף עמה מה שמכר לזולת וראה היורש ושתק דזה ודאי הוכחה שסלק עצמו מאותו קרקע וכמ"ש מורם בסי' קמ"ו ס"י בהגה וז"ל אבל מי שלקח קרקע מן האשה ומכרה בפרסים מוקמינן הקרקע בחזקת הלוקח דאלו לא הוי הקרקעות של האשה לא היו מניחים היורשים לאשה למכרם בחזקה בפרסום וכן כל כיוצא בזה יע"ש ע"כ נמ"ך

סימן ס"ב

בהיות אמת שכבר נדונו כה"ר אהרן אפרייאט והר' אהרן הכהן לפני החכם השלם הדו"מ רב רחומאי כמוה"ר שאול סירירו י"א אודות גוף השתי עליות בהאלפוקי אשר בחצר הנק' ע"ש כסוס שאחת עמוסה על הבית הא' לשמאל הנכנס לחצר הנז' וא' עמוסה על האלסטוואן שעם היות שכללות האלפוקי הנז' קנאו. אהרן הכהן מהגויים בעלי החצר הנז' בלתי בנוי והוא עמד ובנה ושכלל עליותיו זה יותר משבע שנים והוא נהנה מפירותיו עכ"ז זכהו החכם הנז' לכהר"א הנז' בגוף השתי עליות הנז' מחמת שהוציא ב' שטרי ק"ע הא' טופס מק"ע וז"ן טופס והעתקת