אבני שיש חלק א צ

להוציא מידו

והנה בפסק שהבאתי לעיל מהרב הגדול יעב"ץ סיים בו וז"ל גם כשהקרקע היה של ישראל מתחילה ונמכר לגוי מלבד שכתבתי בעין יפה הוא משייר הא קי"ל דגוי אינו קונה אלא בשטר עם נתינת הכסף ובזמן הזה אין ישראל מוכר לגוי על הרוב אלא בעד חוב קדום ואינו קנין וגם לגבי ישראל אינו מועיל אלא בק"ס וגבי גוי לא שייך קנין סודר ונמצא שכל מה שקונים מישראל אינו קנין כלל והמכר שמוכר ישראל לגוי אינו אלא למראית העין לבד, כללו של דבר שלעולם הכל של בעל החזקה ואין כח של נכרי כלום וממילא יכול הישראל בעל החזקה ליאסור על אחרים ואין לטעות לדמות זה לדין ב' שותפים בחצר דדבר זה אינו תלוי בחכמה אלא בידיעת עניני החזקה יע"ש פשוט הוא שדבר זה לא אמרו הרב אלא לסניף בעלמא לנדון דידיה שהיה קוריטו"ר משמש להגוי בעל גוף החצר ונהנה ממנו ולא רצה ליתן שכירות לבעל החזקה ועמד בעל החזקה ואסר עליו כל אופני הנאה ותועלת דתמטייה לקוריטו"ר הנ"ז בהחצר הנ"ז והקוריטו"ר לא השגיח באמרו לחלק הגוי אני נכנס כההיא דאיתא בי"ד סי' רכ"ו בחצר השותפין שאין בה דין חלוקה דלא חל הנדר [דהוי כאוסר על חבירו כיון דיש לחבירו דריסת רגל בכל החצר] ומותרין ליכנס בו בין אם הדירו זל"ז או שהדיר א' מהם לא' מן השוק וכו' והוא נכנס לצורך השות' יע"ש והרב כתב לאיסור על הקוריטו"ר מטעם שבעלי החזקה עיקר וכאלו הכל שלו מטעם דנכסי נכרי הרי הם כמדבר ובעל החזקה הוא הזוכה כמ"ש לעיל והוסיף גם את זו לסניף דמעיקרא אין קנין הגוי כלום ועדיין הוא ברשות המוכר מטעם דרוב קניינם מחמת חוב

אבל קושטא דמילתא קי"ל דינא דמלכותא דינא ולא בעינן שיהא תחילת דינא מפי המלך אלא אפי' כל משפטי דיניהם שיסדו פקחים שבהם הואיל ומשפט חרוץ הוא ודרך המלך שמתנהג בנימוס זה אמרינן בו דד"ד כמ"ש מהרימ"ט בחלק חו"מ סי' ל"ח וסיים בה וכיון שהגוי זכה מדינא דמלכותא גם ישראל הבא מכחו זכה יע"ש ובדיניהם בהודאה שמודה בערכאות שמכר קרקע פ' סגי בהכי ובענין דמי המקח אם ראו בעיניהם שמנה לפניהם ונתן דמים כותבים מועייאנאתין ושוב אין המוכר יכול לטעון שעדיין לא קבל המעות אבל כשהודה המוכר שקבל כותבים עאתיראפי"ן ואז יכול לטעון שהודה שקבל ועדיין לא קבל אבל כשהמוכר יש עליו חוב ובעד החוב מכר הוא בכלל מועייאנאתי"ן שאינו יכול לטעון שעדיין לא קבל ועיין הרדב"ז שנדפס מחדש סי' ס"ז שהאריך וכתב אעפ"י שאינם עשויים בלשון ישראל כיון שעשויים בלשון שטרי הגויים שאין קונים אלא באמירה לבד כשרים יע"ש גם הרב המאסף בסי' ס"ח בהגה"ט אות ג' כתב דשטר ערבות היוצא בערכאות אפי' לא היה ערב בשעת מתן מעות ואפי' לא קנו מניה וליכא ב"ד חשוב כבר נהגו לדון עפ"י שטרותיהם אעפ"י שאין בהם כל התנאים שהזכירו רז"ל והטעם דדינא דמלכותא דינא והמלך ממנה שופטים ועדים שיעידו לכל העולם גם כי ידם תקיפא ואנו מוכרחים לדון עפ"י שטרותיהם וכל מי שהולך לפניהם ע"מ כן הוא הולך וסבר וקבל עכ"ל וסיים משם הרדב"ז יע"ש

גם מרן הקדוש במקום שהביא דין זה בסי' קצ"ד ס"א דגוי אינו קונה אלא בשטר עם נתינת כסף סיים בה בסעיף ב' בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין אותו המלך או משפטו שלא יזכה בקרקע אלא מי שכותב בשטר או נותן דמים וכיוצא בדברים אלו עושין כפי משפט המלך עכ"ל והוא ל' הרמב"ם פ"א מה' זכיה ה' ק"ו יע"ש ודברים ברורים הם תדע שבתקנת החזקה שתקנו בשנת בי"ן אי"ש חי שאם ימכר איזה קרקע של ישראל במאמר ערכאותיהם של גוים מחמת איזה חוב שנושא בו איזה גוי ויקנה הקרקע הנז' שום יהודי או גוי עדין החזקה ביד הישראלי בעליו וכו' וסיים בה ומה שהזכרנו בתקנה הנז' שבעל הקרקע תשאר לו החזקה בקרקעו שנמכר לגוי אפי' אחר שקנהו בן ברית מיד הגוי עה"ד הנז' יובן שתהיה בחירה ביד המוכר לתת לו דמי המקח ויחזור לו קרקעו וכו' הרי אפי' בגוי הקונה מחמת חוב זוכה ישראל הקונה ממנו בדין אלא שתקנו שיש כח ביד בעליו לפדותו תוך שנה ודו"ק ואין להאריך בפרט זה כי פשוט הוא ואם אמת שחתמתי בפסק המזכים לבעל הקרקע הנז' בדבר נחוץ היינו עפ"י הצעת השואל ובא רעהו וחקרו גם התבוננתי בענין היטב והאמת יורה דרכו במאי דכתיבנא הכא החו' פה צפרו ש' אמצתי"ך לפ"ק וקיים

שאול ישועה סל"ט

סימן ס"א

בענין יורש שבא לחלוק עם הבעל בנכסים שהוא אח לאשה שנלב"ע ואחר שנשבע הבעל שבועת אלמון חזר היורש לערער עליו מחמת שברר בשבועתו חובות הרבה יותר ויותר מעזבון קרקע וטלטל טען עליו שיטול חלקו בעזבון וכשיבואו ב"ח הוא יפרע חלקו ופסק ביניהם הרב מהרי"ק ברדוגו ז"ל שאין ליורש בעזבון רק אחר נכוי החובות ויטול הבעל כדי החובות ונסתייע מתשובת הרא"ש כלל נ"ה ס"ו והסכימו עמו הרב"ט והר' בנימן לכרייף ועמד הבעל ומכר הקרקע והקונה החזיק בקרקע י"ב שנים וחזר וניעור היורש וטען שלא נעשה הורדה לקרקע והדרא ארעא והדרי פירי וינכה חובותיו כשער של עכשיו וע"ז כתב כהר"ר פתחיה ברדוגו וכהה"ר יעקב ברדוגו וכהה"ר ברוך טולידאנו וכהה"ר שאול סירירו וכהה"ר יהודה ן' עטר וכהה"ר נחמיה הכהן וכהה"ר שמואל בן זמרא שמשעה שנשבע עפ"י ב"ד שזיכוהו בקרקעות היא עצמה הורדה. וזה מה שכתבתי אני ע"ה. הדבר פשוט דדברי היורשים מהבל ימעטו ומשתיקין אותם בנזיפה שכבר הורה זקן ויש לנו לדון שכל מה שנעשה עשוי ומשנה שלימה שנינו ר"ה ד' כ"ה אם באנו לדון אחר בית דינו של ר"ג יש לנו לדון וכו' ואין לך אלא שופט שבימיך יע"ש ובפ' יש נוחלים ד' קל"ח אפסיקא הלכתא דאין חוששין לב"ד טועים וכי דינא בתר בי דינא לא דייקי וכן הוא בפ' מצות חליצה ד' ק"ו ופסקה הרמב"ם פ"ו מה' עדות הלכה ה' וא"כ אחר שכבר נתבטל היורש בפה צח איך יהיה חוזר אחר י"ב שנים משנגמר דינו והחזיק הבעל בשלו ומכר לאחר זה י"ב שנים והוא נהנה ואוכל פירות בשופי מי הוא זה שיהיה נזקק לדברי היורש והבליו אחר שכבר הורה זקן ומה גם שדברי הרב מהרי"ק אמת וגזר דינו גזר דין אמת דלא מצי היורש ליטול חלקו בעזבון וכשיבואו ב"ח יפרע חלקו דלהכי משביעין הבעל שבועת אלמון על כל החובות אשר יאמר כי הוא זה בין בשטר בין בעפ"י ואפי' לא נמצא להם כלל טלטל אלא קרקע יפרע מהקרקע וכמו שכך פי' הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ בלשון התקנה דקתני וכל החלוקות תהיינה אחר פריעת