אבני שיש חלק א ט

לחדש שכירות אחרת ולהיות שאחר שמכר המוכר הנז' החצר הנז' נשאר דר בהעליה שהיה דר בה מקודם ומעלה שכירות לקונה כפי מה שהושוו ביניהם והיתה דירתו שם למוקש שלא נתפרסם לגויים שמכר חצרו או משכנה ומחמת כן מצא מקום ומכרה לגוי א' בסך או"ו ביע וויקאלה והלך לו לערי אדום וכאשר בא הגוי לגבות השכירות מהדרים בה ואמרו לו שמעלים שכר להקונה מבעל החצר והלך הגוי וסגר הבתים עפ"י הערכאו' ואלמלא שנמצא אצלינו עק'ד אש'רא בערכאות ומבואר בו שקבל המוכר מהקונה אי"ו ויפרע לבעל המשכונה בו"ו קק"ם נ"ם לא מצאנו ידינו ורגלינו עם הגוי הנז' לא אנחנו ולא בעל המשכונה וכאשר חזר המוכר הנז' מערי אדום ונומינו לו מה המעשה הרע הזה ואמר למכור הסחורות שהביא ויפרע לגוי לסלקי מעלינו ולא זה שלא פדה מהגוי ובקושי פרע לו השכירות אלא שהוסיף על חטאתו פשע שהיה שומט ואוכל השכירות מהדרים שם והם עניים מרודים ולא מצינו לתובעם שיפרעו שנית ואז הודעתי להממשכן שהוא בעיר אחרת להשתדל הוא משם ואנחנו מכאן להוציאו מלדור עוד בחצר הנז' שכל עוד שהוא דר בחצר הנז' הופקעה השכירות שלו ושל היתומים ואמינא ליה שאז אני אתחייב לו בשכירות שהיה נוטל או לפדות המשכונה מידו וכאשר שלח הממשכן מעשה ב"ד ליחידי הקהל להוציאו בא אלי עם איזה תלמיד חכם לבקש על זאת יהודעתיו את כל מעשיו המקולקלים שקלקל והיזק לכולנו באותה דירה שנשאר דר ואמר שרוצה למכור החצר ולתת דמי המקח ליתומי הקונה זלה"ה מכח ההטבה הנז', ונומיתי לו שאין כח בהטבה ההיא שלא נזכרו בה ב"ך הקונה להוציא בה מיד היתומים, ושלחתי להממשכן לבל יפול ברשתו הוא או אחר לקנות ממנו כי אין כח בהטבה להוציא מהיתומים שהקונה ממנו הניח מעותיו על קרן הצבי והלך המוכר הנז' אצל הממשכן הנז' ובמקום שיחוש הממשכן להתראה הנז' לא כן עשה אלא הוא עצמו קנה ממנו עפ"י הוראת הח' הש' הדו"מ כהה"ר חיים סירירו נר"ו שהורה להם שההטבה מועלת גם לגבי היתומים. ושלח דמי המקח עם שלוחו הר' י"ט בן סעדון סך או"ו וכאשר מצא המוכר עזר כנגדו פער פיו לבלי חק בדברי מסירות וכיוצא, ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך כי כשלה ברחוב אמת ורבו כמו רבו עורכי הדיינים המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו אף על היתומים יפלו מטה עולם, בלי נשמע קולם ואעידה לי עדים שראו והכירו האונס מכל צדדיו ומסרתי מודעא בעד היתומים ועשיתי כרצונם לקבל דמי המקח והוסיפו והעמיסו עלי לקבל קנין שהחזרתי להם המכר ונשענתי על המודעא לעשות אשר פצו שפתותיהם ודברי פיהם בצ"ר לי

ובעיקר הדין עם היות שהבנים בני ואין אבא מזכי ברא לא נמנעתי מלשאת ולתת בדין זה דרך משא ומתן ויעלה ויבא לפני כל יודעי דת ודין ועמהם בדבר המשפט לדון משפט זה לאשורו כי כל ב"ד אביהם של יתומים ומה גם שכבר דנתי על הטבה כיוצא בזה וסמכו ידיהם רבני מכנאס דאמרינן לי ולא ליורשי. ולעת כזאת שראיתי הוראת חכם דלא חש לדקדק לשון ההטבה הוצרכתי להעלות הדברים לפני בתי דינין בתוספת ביאור להוציא הדין לאמיתו

וזה החלי הלכה רווחת בסי' ס"א סעיף ט"ו מדקדקין לשון השטר ודנין עפ"י אותו דקדוק וכו' והכא כשנדקדק לשון ההטבה הנ"ל מוכח דאין על היתומים שום חיוב להחזיר המקח הנז' שהרי מתחלה כתוב שהגדיל חסדו הקונה עם המוכר שכשיזמין לו מעותיו שקבל ממנו דמשמע לו ולא לב"ך וסיים שיחזיר לו המכר שמכר לו דמשמע נמי שלא יחזיר אלא לו ולא לב"ך. והדר תני וכן הגדיל חסדו הקונה עם זרעו של המוכר ועם זרע זרעו עד סוף כל הדורות שכל זמן שיזמינו הם המעות שיחזיר להם המכר כמו שקנאו, הרי דהוצרך לפרש זרע המוכר כמוהו שאם הזמין הוא או זרעו וכו' שיחזיר להם המכר כמו שקנאו דמשמע שהוא יחזיר המכר כמו שקנאו ולא יורשיו דאל"כ היה לו לפרש גם בקונה הוא וזרעו כמו שפירש גבי מוכר ומדלא פירש גבי קונה אמרינן דאין החיוב אלא על הקונה עצמו ולא על יורשיו

ונראה דיש ללמוד להאי מלתא מהא דתניא (גטין דע"ד) הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת, נתנה [פי' לפני מותו] אינה זקוקה ליבם, לא נתנה זקוקה ליבם, רשב"ג אומר נותנת לאביו, ומסיק דטעם פלוגתייהו דת"ק סבר לי ולא ליורשי ורשב"ג סבר לי ואפילו ליורשי ואפסיקא הלכתא כת"ק ופסקה מר"ן באבן העזר סי' קמ"ג סעיף ג' יע"ש, ואם אמרו לו ולא ליורשיו באסורא דאשת אח כל שכן לענין ממונא נימא הכי ושפיר דייקינן לישנא דהטבה כשיזמין לו מעותיו שיחזיר לו ולא ליורשיו ויחזיר הוא ולא יורשיו וכיון שנלב"ע הקונה זלה"ה נתקיים המכר ביד יורשיו ואין עליהם שום חיוב חזרה כלל. ואשכחן נמי גבי ממונא בהאי גוונא בפרק המוכר את הבית דס"ג ע"א דת"ר בן לוי שמכר שדה לישראל ואמ"ל ע"מ שמעשר א' שלי מעשר א' שלו ואם אמר לי ולבני מת יתן לבניו ואמר ר"ל זאת אומרת המוכר בית לחבירו וא"ל ע"מ שדיוטא העליונא שלי דיוטא העליונא שלו ופי' רשב"ם בשניהם אם מת אינו מוריש זכותו לבניו דלא אהני יתורא אלא למאי דפירש דהיינו לעצמו יע"ש, ועם היות שהרב נ"י כ' עליו דדוקא גבי מעשר אמרו כך מפני שלא נשאר לו בגוף הקרקע כלל דגוף הקרקע ודאי דלוקח הוי אבל גבי דיוטא שנשארה לו אף היורש יורשה עי"ש. וכן כתב הרמב"ן הביא דבריהם מר"ן ב"י בסי' רי"ד סוף אות י"א ועד כאן לא פליגי אלא בדיוטא דהוי שיור בקרקע אבל בדבר שאינו שיור אלא תנאה מודים דלי ולא ליורשי, וכן פסק מר"ן חו"מ סי' ר"ט סעיף ז' במוכר שדה לחבירו ושייר מפירותיו וכו' ואם מת מוכר א' אין לבניו כלום אא"כ פירש לי וליורשי עכ"ל, וגבי דיוטא בסי' רי"ב ס"ג ובסי' רי"ד ס"ח דלא חילק בכך משום דפסק כהרב נ"י והרמב"ן וכמ"ש בהדיא בב"י שם בסי' רי"ד וז"ל וכן נראה דעת כל הפוסקים שלא חילקו בכך בינו ליורשיו בדין דיוטא יע"ש, וטעמא משום דהויא דיוטא שיורא בקרקע אבל גבי תנאה דליכא שיור אמרינן לי ולא ליורשי, וכך הם דברי הרמ"ה שהביא ב"י בח"מ סי' ר"ז אות י"ז וז"ל כתב הריטב"א בתשובה בשם הרמ"ה גבי הא דאמרו לי ולא ליורשי ש"מ דהא דתנן הלוהו על שדהו וא"ל אם אין אתה מביא לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי שלא נתקיים התנאי אא"כ. מביא המוכר בעצמו ונותן ללוקח מדקאמר "אתה ולי" דלי ולא ליורשי משמע אתה ולא יורשיך עכ"ל, וסיים וכן כתב רבינו ירוחם בשם הרשב"א והביא לשונו שם אות כ"ז וז"ל וכתב עוד בנתיב כ"ז ס"ג מתנה ע"מ שתתן לי כך וכך עד זמן פלוני ומת המקבל תוך הזמן אינו נפטר אעפ"י שיתן ליורשיו כי לי ולא ליורשי כדאמרינן בפ' מי שאחזו וכן אתה תתן ומת קודם שנתן לא קיים התנאי, דאתה תתן משמע ולא היורשים עכ"ל, וכ"כ התוס' פ' איזהו נשך דף ס"ה ע"ב ד"ה לכשיהיו לי מעות וכו' ולא דמי למשכנתא וכו' לפדות הוא או יורשיו אבל כאן נהי דהוא יכול לפדות יורשיו אין יכולים לפדות יע"ש

ואע"ג דמרן הקדוש בס' בדק הבית גבי הלוהו על שדהו וכו' אם לא תפרעני וכו' כתב דהריטב"א כתב שרבותיו