אבני שיש חלק א י

חלקו על הרמ"ה בדין זה דלא אמרו לי ולא ליורשי אלא גבי גט או נותן מתנה דמדעתיה יהיב אבל בכאן שהוא דרך מכר וכמי שקונס עצמו אנן סהדי דליכא קנסא אלא כשלא באו המעות לידו או ליד יורשיו עכ"ל נראה דלא חלקו על הרמ"ה אלא בדין זה דהלוהו על שדהו וכו' מטעם שהוא דרך מכר כמי שקונס עצמו אבל בעלמא אמרינן לי ולא ליורשי וכ"ש בנ"ד דהקונה מדעתיה יהיב והגדיל חסדו עם המוכר ודאי אמרינן לי ולא ליורשי אפילו נימא דפליגי בעלמא, ומה גם דמצינו בכללים דמר"ן חיבר ש"ע אחר שחיבר בדק הבית עיין יד מלאכי כללי הש"ע סי' ט"ו וכיון דבש"ע סי' ר"ט ס"ז פסק דבעלמא אמרינן לי ולא ליורשי כדכתיבנא לעיל, הכי נקטינן שהוא אחרון, אפי' נימא דפליגי בעלמא, גם מור"ם בהגה שם הביא בשם רמב"ן באמר ע"מ שדיוטא וכו' וכתב עליו הסמ"ע דבכה"ג לא נכנסה הדיוטא בכלל המכר כלל ונשארה לו וליורשיו לדורות עולם יע"ש, משמע דסובר מור"ם בהיכא דליכא שיור אלא תנאה דאמינא לי ולא ליורשי וכ"כ עוד מור"ם בהגה בסי' רמ"א ס"ז וז"ל האומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי ר' זוז ומת בניו נותנים לו והמתנה קיימת אע"ג דהאומר ע"מ שתתן לי ולא ליורשי קאמר שאני הכא דלא כוון אלא שיתנו וכו' פירש הסמ"ע ס"ק י"ח וז"ל אע"ג דהאומר על מנת שתתני לי וכו' ר"נ דבעלמא אמרינן כן וכמ"ש באבן העזר סי' קמ"ג וגם לעיל ר"ט סעיף ז' וכו' והוא מהגמרא והוה אמינא וכו' קמ"ל דשאני הכא וכו' עכ"ל, וכן פסק להדיא הרב אלדרבי בתשובה צ"ז בס' דברי ריבות גבי הטבה כנ"ד דאמרינן לי ולא ליורשי וכן פסק הרב מהרש"ך ח"ב סי' ל"ב גבי הטבה כנ"ד דלא חל החיוב אא"כ יהיו שניהם בחיים וכל שנפקד א' מהם אין כאן חיוב יע"ש, ועוד הוסיף לנו לקח טוב דאפי' לא פי' בהדיא כל זמן שיביא לו מעותיו אפ"ה כל זמן שלא פירש בהדיא בין לו בין ליורשיו אין מקום לחייב את היורשים מכח החיוב שנתחייב האב יע"ש וכתב עליו הרב מטה אהרן אע"ג דמהראיה שהביא לדבריו מדברי הרמ"ה אינה אלא מדקדוק את'א ול'י ואיך כתב דאפילו בסתם כל שלא פירש בהדיא וכו' ותירץ דבההיא דהלוהו על שדהו שכתב הרמ"ה וכו' כיון שלא קנה עדיין המוריש כי אם בשלא יביא המעות אבל אם יביא אין כאן קניה לפיכך אם פירש לי דייקינן ולא ליורשי ואם לא פירש נכנסו היורשים משום דאין כאן חיוב ליורשים שאין הקרקע עדיין של מורישם אבל בנדון מהרש"ך הוא מחייב ממש ליורשיו משום שכבר קנה המקח המוריש ואם יביא המעות יחזור למוכרו לו נמצא שהיורשים הם המוכרים אם יביא להם המעות אחרי מות הלוקח ואם כן אין לחייב יורשיו אלא בהיכא דנתפרשו בפירוש ואם לאו לא מחייבינן להו יע"ש ונדון דידן כנדון מהרש"ך ובעינן שיפרש היורשים בהדיא והכא מלבד שלא פירש היורשים בהדיא אלא דאפקינהו מדיוקא כשיזמין לו מעותיו שקבל ממנ'ו יחזיר דמשמע לו ולא ליורשיו ממנו ולא מיורשיו יחזיר הוא ולא יורשיו וכן גבי יורשיו כתב שיחזיר להם המכר כמו שקנאו דמשמע הוא יחזיר שקנאו ולא יורשיו

ועוד הביא שם הרב מטה אהרן בסי' ז' ובסי' ח' דברי הרבנים מוהר"ש גאון ומוהר"ר חסדאי הכהן כלם מסכימים לדעת אחת דכל שלא פירש ב"ך אמרינן לי ולא ליורשי וכן פסק הרב מהרימ"ט בח"ב חלק ח"מ סי' מ' וחלק י"ד סי' ה' וח"א סי' כ"ג וכן פסק הריב"ש בסי' רנ"ז וכן פסק בתשובות הרשב"ש סי' רע"ו גם הרב המבי"ט בסי' רי"ח כן דעתו דאע"ג דכתב דבהטבות הנהוגות עכשיו חייב להחזיר בין הוא בין יורשיו הביא דבריו באר היטב סי' ר"ו ס"ק ב' מדקדוק דבריו נראה דלאו בכל הטבות איירי אלא בהטבות הנהוגות בזמנו ואף שאין בידינו תשובותיו נלמד מדברי הרב מהרימ"ט בנו בח"א סי' כ"ג שכתב ההטבות הנהוגות בזמנינו זה בין בבתים בין במשכונות זהב וכסף שהדבר ידוע שאימתי שירצה הלוה יחזיר את מעותיו ולוקח את שלו שלא נעשה המכר בהחלט אלא לצורך המעות שנוטל ט"ו למאה או ך' למאה ועושה מכר זה להתיר את הרבית שקוצב לו מה לי הוא מה לי יורשיו, ושוב בעמדי בענין זה אורו עיני וראיתי להרב המאסף בס' בעי חיי תשובה קפ"ח בחלק י"ד שכתב כן יע"ש, וראיתי להרב בית יהודה בחלק ח"מ סי' י"ד דף צ"ח פסיק ותני דאמרינן לי ולא ליורשי הפי' בהטבות הנהוגות וכתב שחילוק הרב המבי"ט אינו ברור וכן נוהגים בשטרי הטבות לפרש הוא או ב"ך ואם כתב סתם דוקא הוא ולא יורשיו עכ"ל, איברא דחזי הוית להרדב"ז הנדפס מחדש בח"א סי' תקל"ב שאינו מחלק בין המוכר ובין יורשיו וז"ל וליכא למימר דלמוכר רצה לעשות טובה זו ולא לבניו, דהגע עצמך שנתחייב בקנין לשמעון במנה ומת שמעון מי לא יגבו יורשיו מנה זה הילכך הדבר ברור שכמו שהיה שמעון יכול לכוף את ראובן מכח הקנין שיחזיר לו הקרקע כן יעשה עם בניו שיחזיר להם הקרקע ויקח המעות כפי מה שכתוב בשטר של אביהם עכ"ל משמע דסובר לי ואפילו ליורשי. והגם דיש מקום לחלק דאין דברי הרב אמורים אלא בהיכא שהמטיב קיים וכמו שנתחייב להטיב לו כך יתחייב להטיב לבניו אבל בהיכא דמת המטיב אין מקום לחייב לבניו מכח החיוב שנתחייב אביהם להטיב וכמ"ש לעיל סברא זו משם מהרש"ך ואפי' נימא דפליג בכל הצדדין בין היכא דמת המטיב בין היכא דהוא קיים מ"מ הוייא סברתו יחידאה נגד כל הני רבוותא ומה גם לדידן דאזלינן אחר פסקיה דמר"ן ומור"ם דקיימם בשיטתם כדכתיבנא לעיל הכי נקטינן ואין פוצה פה ומצפצף, גם חזינא להרב המאסף באותה תשובה הנ"ל בס' בעי חיי שברר ורקד והעלה להלכה דבכל גוונא אמרינן לי ולא ליורשי ואפילו בהטבות הנהוגות בין במכר קרקע והתנה המוכר בין במכר קרקע והתנה הלוקח בין בהלוהו על שדהו אין מוציאין הקרקע מיד הקונה דאע"ג דאיכא רבוותא דס"ל דחייב להחזיר הקרקע בחזקת הקונה קאי ויכול לומר קים לי כמהר"י אדרבי ומהרש"ך דס"ל דאפילו בהטבות הנהוגות אינו חייב להחזיר מלבד הרדב"ז ז"ל ואע"ג דבכל דוכתא אמרינן אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא הכא שאני שהלוקח בדין ירד והמוכר החזיקו אלא שטוען המוכר שתנאי היו הדברים ארעא בחזקת הקונה קיימא כמ"ש הרשב"א וכמ"ש למעלה עכ"ל, עוד דקדק מדברי הריב"ש ומדברי מהר"י אדרבי דיש צד לומר דבהיכא דגבי מוכר פי' לו ולב"ך ובקונה לא פי' הוא וב"ך כנ"ד יש לדון דדוקא למוכר היטב לו ולב"ך אבל הקונה לא היטב אלא הוא ולא ב"ך דבזה יודו החולקים דהואיל וכאן התנה וכאן לא התנה דעתו דבהיכא דגלי גלי ובהיכא דלא גלי אין זכות ליורשיו יע"ש ואני בשמעי הוראת החכם הנז' דלא כהלכתא שלחתי לו ע"י החה"ש כהה"ר יוסף אשרקי כל האי שקלא וטריא לשאת ולתת עמו בדין זה אולי יחזור ברוחו ויאמר מה עשיתי וכשלא מצא מענה על כל הדברים הנאמרים באמת לקח לו דרך לא עבר בה איש להעמיד דבריו ממ"ש בהטבה הנז"ל גבי מוכר עם זרעו ועם זרע זרעו ע"ס כל הדורות וכי איפשר שיחיה הקונה ע"ס כל הדורות אלא ודאי גם יורשיו בכלל, וזה דבר שאין לו שחר לדרוש לישנא דשטרא באם אינו ענין למוכר תנהו ענין ללוקח דהיכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר, ואי קשיא