אבני שיש חלק א ח

והשליח אינו יודע מה הוא הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת וא"א שמא יצחק ן' מיכאל אחר הוא שמת, והוא שלא הוחזקו שם ב' יצחק ן' מיכאל וכו' ע"כ מבואר דאע"ג דלא הזכיר שם עירו מ"מ הואיל ואמרו לו כשתלך למקום פלוני ובא והעיד אנו אומרים על אותו יצחק ן' מיכאל הוא שהעיד וכאלו הזכיר שם עירו ויעויין בב"ש שכתב לדעת מר"ן בעינן ג' כחדא שמו ושם אביו ושם עירו ובאומרו כשתלך למקום פלוני מהני במקום שם עירו ולדיעה קמייתא דבעל המפה שהיא דעת המחמירין ל"מ כשתלך למקום פלוני ובעי שיזכיר שם העיר בפירוש. ומ"מ עדות זו שהעיד יצחק ן' אלבטאחי נהרג עדיף טפי מההיא דיצחק ן' מיכאל ומספקת היא להתיר אף לדעת המחמירין ואתיא ככ"ע דשאני התם דהשליח לא היה יודע מי הוא ואינו אלא שליח ב"ד שאמרו לו כשתלך למקום פלוני אבל הכא העד שהעיד לפניכם הוא השליח ששלחתם אתם לידע ולהודע אם נהרג יצחק ן' לבטאחי הדר במח"ק וכשבא והעיד שנהרג הרי מבואר בעצמו שאומר יצחק ן' לבטאחי שהיה דר במחניכם הוא שנהרג, א"כ הואיל ולא הוחזקו במחניכם שני יצחק ן' לבטאחי נראה ברור שהאשה הנז' מותרת לינשא, גם ממה ששלחו אגרת ניחומים אחיו ובית אביו לנחם אשתו הנז' ובתו של יצחק ן' לבטאחי ולשלוח להתם להביא ממונו משם ראיה שהאשה הנז' מותרת לינשא ולא הייתם צריכים לשלוח השליח הנז' לבקש עדות להתירה דמה שכתבת ואין לנו מכיר לקיים האגרות אין זה אלא לחושבך דבעי הקיום, והא ליתא דהאמת הוא דלא בעי קיום כמ"ש מר"ן י"ז י"א וז"ל מצאו כתוב בשטר מת איש פלוני או נהרג תנשא אשתו אפי' אינו מקויים ע"כ ומשום דקיום שטרות דרבנן לא העמידו דבריהם במקום עיגון ודעדיפא מינה אמרו ז"ל להקל במקום עיגון דלא אמרי' בעדות אשה מפיהם ולא מפי כתבם כמבואר בפוסקים ומה שסיים מר"ן ולהרמב"ם צריך שידעו שהוא כתב ישראל לאו למימרא דחולק וס"ל דבעי קיום דהא פי' הב"י בשם המ"מ דכוונת הרמב"ם למעוטי אם היה כתב גוי לפי שלא הוכשר גוי אלא במסל"ת אבל לא כתבו לפיכך צריך שיודע שהוא כתב ישראל אבל אין צריך שיתקיים שא"כ היה צריך רבינו לו' והוא שיתקיים או נודע מי כתבו עכ"ל והרב בית שמואל כתב שכן היא דעת מר"ן במה שסיים ולהרמב"ם וכו' דמה שנראה חולק הרמב"ם על דיעה קמייתא היינו דלא מהני כתב גוי במסל"ת ולדיעה קמייתא מהני ומ"ש מצאו כתב בשטר היינו אפי' כתב גוי אבל קיום לא בעי גם לדעת הרמב"ם מיהו כתבו הפוסקים דבעי' ע"א חתום באגרת. והכא בנדון זה הא איכא חתימות דאחיו ובית אביו החתומים באגרת ניחומים ואף לדעת הרשב"א שסובר דלדעת הרמב"ם בעי קיום מ"מ הוא הסכים לדעת האומרים דלא בעינן כמ"ש המ"מ פרק י"ג מה"ג וכן הוא בב"י גם לדעת המחמירים דבעו קיום כתבו כתב הבא ממרחקים ואינו מקויים מקילין להתיר במקום עיגון יע"ש בב"ש, וא"כ אשה זו מותרת לינשא גם מאגרת ניחומים ששלחו אחיו ובית אביו והיתר זה עדיף טפי דמוכח מאגרת ניחומים שיצחק ן' לבטאחי שנהרג הוא בעלה של האשה הנז' ששמה מסעודא בת יוסף אתורג'מאן היא אשתו שיש לה בת ממנו וזה ברור ולראית האמת ח"פ פאם יע"א בחדש סיון משנת חמשת אלפים וחמש מאות ועשרים וארבע ליצירה וקיים

שאול אבן דאנן ס"ט רפאל עובד אבן צור סי"ט אליהו הצרפתי ס"ט

דברי הרבנים צדקו יחדיו דלא בעינן קיום אלא דלא שייך בנדון זה דבשלמא אם אחיו ובית אביו היו עמו במקום שנהרג או קרובים אליו אמינא דנתברר להם אלא כיון שהנהרג נהרג במקום רחוק מהם וממנו אמינא כמו שהקול נשמע בארצנו כן נשמע לשם ובכן שלחו אגרת ניחומים ודוק, ויש להאריך בזה אלא שאין הפנאי מסכים, ולענין האשה כבר הותרה כאמור וקיים

ישועה ס"ט

סימן ז'

זה טופס שטר המכר הע"י ע"ע בקוש"ח כל א' למ"ש הר' יש' יעקב ן' חמו ובכח הקוש"ח הודה שבעד סך אלף אוקיות כ"ט שקבל מאת החכם השלם כהה"ר רפאל אביטבול ובעד סך בו"ו קק"ם נ"ם שיתן בפדיון המשכונה ליד מי שממושכנת בידו החצר הנז' לקמן גמר ומכר לו החצר הידועה לו פה צפרו יע"א הנק' ע"ש אביו הנז' מכירה גמורה במוצאיה וכו' גם לרבות התעלה של מים העוברת בה וכו' וכל הנאותיה וכו' כל החצר בכללותיה גוף וחזקה בלי שום שיור וכו' שכבר סלק עצמו וכו' ועצם וכו' כל ב"ך וכו' והקנה וזכה וכו' לחלוטין וכו' ביד הקונה הנז' לדורותיו ומעתה יזכה ויחזיק הקונה הנז' במקחו הנז' זכות גמור וחזקה גמורה לבנות וכו' ולהשכיר ולדור וכו' ועל המוכר הנז' לסלק וכו' כל עורר וכו' ב"ב ושאב"ב מעל המקח הנז' וכו' וכן אמר לו זיל חזק וכו' ואנא בס"ד איקו אבתרך ואשפי וכו' אינון ועמליהון וכו' וצבי הקונה וקבל וכו' והחזיק וכו' והודה שטר מו' וכו' ובאחריות וכו' ונ"ה בקוש"ח וכו' והיה זה בחמשה אבא התקס"ב ליצי' וקים וחתום כראוי

וזה טופס ההטבה שעשה הקונה למוכר הנז' במקח הנז' להיות שהר' ישראל יעקב ן' חמו מכר החצר הידועה לו הנק' ע"ש אביו בכללותה להח' הש' כהה"ר רפאל אביטבול י"א ככתוב בידו בארוכה והן עתה בא החכם הנז' לפנינו והע"י ע"ע בקושח"ך כל א' למ"ש הח' הש' הנז' ובכח הקוש"ח הודה הו"ג שהגדיל חסדו עם הי' ישראל הנז' כשיזמין לו מעותיו שקבל ממנו דהיינו אלף אוקיות וסך בו"ו קק"ם נ"ם שבו ממושכנת ביד הזולת אם פדאה הח' הנז' מידם שיחזיר לו המכר שמכר לו החצר הנז' בכללותה כמות שמכרה לו וכן הגדיל חסדו החכם הנז' בכח הקוש"ח הנז' עם זרעו של הר' יש' הנז' ועם זרע זרעו עד סוף כל הדורות שאם לא הזמין הרי"ש הנז' המעות הנז' שבכל זמן שיזמינו הם המעות שיחזיר להם המכר כמו שקנאו והזרע הנז' בין זכרים בין נקבות הגדיל החסד עמהם להחזיר להם המכר הנז' בכל עת שירצו והודה שטר הטבה מוחזק וכו' והי"ז י"ט לאב התקס"ב ליצי' וקים

בהיות אמת שלא פדה הקונה הגז' החצר מיד מי שהיא ממושכנת בידו רק היה מעלה לו שכירות סך ק"ם ב"ם בכל טינפוראדא שכך היתה הקצבה בין המוכר הנז' ובין הממשכן ממנו מיום הוסד המשכונה הנז' שהיה מעמיד לו שוכר שיפרע לו הסך הנז' שנה אחר שנה והקונה הנז' היה פורע לו הסך הנז' מזמן שקנאה והשאר היה נוטלו לעצמו כמו שהיה המוכר הנז' נוטלו מקודם וגם אחר שנלב"ע הקונה זלה"ה שהיה פורע לממשכן העמדנו שוכר להממשכן הנז' שנתחייב לו סך קק"ם מ"ם שכירות שנה תמימה ומשם ואילך כמו שנה אחרת לא ביקש הממשכן שוכר ונשאר הדבר על שכירות הראשונה כיון שלא תבע