אבני שיש חלק א פח

לעת נשואיו סך אלף אוקיות וכו' דאינו אלא לומר שלעת נשואיו הוא דחל החיוב כדכתיבנא ואין במשמעות לשון זה דלעת נשואיו אפירעון קאי וחיובא הואי מעכשו דא"כ הול"ל ונתחייבו חו"ג סך כו"ך ופרעון הסך לעת נשואיו ומדכתיב לשון מורדף ונתחייבו חו"ג לפרוע לבנם לעת נשואיו סך אלף אוקיות משמע דלא חל החיוב עד עת נשואיו ואפי' אם היה משתמע לתרי אנפי קי"ל יד בעל השטר על התחתונה ועם היות דמה שכתוב ונתחייבו חו"ג כיון שנעשה השטר בקנין יש לנו לפרש בו ונתחייבו חו"ג מעכשו דכל קנין מעכשו הוא כדאיתא בסי' רנ"ח ס"ב יע"ש מ"מ בלשון זה המורדף אפי' אם כתב בהדיא ונתחייבו חו"ג מעכשו לפרוע לבנם לעת נשואיו סך כו"ך אית לן לפרושי דמאי דנקט מעכשו לומר דמעכשו נשתעבדו לפרוע לעת נשואיו ויועיל שעבוד מעכשו לענין שאין יכולים לחזור בהם קודם עת נשואיו שכבר נשתעבדו מעכשו משעה א' וכן כתב הרדב"ז החדש בסי' שס"ט שנשאל על מי שקדש אשה וכתב לה כתובתה מן האירוסין ובלשון השטר כתוב וכתב לה מעכשו בתורת כתובת אירוסין, סך כו"ך וגרשה מן האירוסין ורצתה לגבות כל מה שכתב לה והשיב אם לא הוה כתיב מעכשו הדבר ברור דאזלינן בתר אומדנא שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה אבל השתא דכתב מעכשו איכא לעיוני אם גובה הכל או לא ואיכא למימר דלא גבייא דאומדנא דמוכח הוא שלא כתב הסכום הגדול הזה מעכשו אם יגרשנה אלא כך היתה כוונתו מעכשו הוא משתעבד אם יכניסנה לחופה ויועיל לשון זה מעכשו שאם יכניסנה וירצה לחזור בו ממתנה זו לא יוכל שכבר נשתעבד משעה א' ופי' זה קרוב מאוד בלשון ואפי' תימא דמשמע נמי דמעכשו הוא משתעבד לה אפי' יגרשנה מן האירוסין הוי לישנא דמשתמע לתרי אנפי ויד בעל השטר על התחתונה יע"ש

ומה גם דכתב לעת נישואיו בכנוי דיש במשמעותו לצורך נישואיו וא"כ אף אם פי' בשטר שנתחייבו מעכשו וזמן הפרעון לעת נישואיו נימא דלצורך נישואיו קאמר והרי לא הגיע לכלל נישואין ולא זכה כלום ועוד דאומדנא דמוכח הוא דלא חייבו עצמם אלא לעזור ולהועיל לבנם לעת נישואיו שמוטל עליהם להשיאו אשה ולא להעשיר לאחרים דהיינו יורשיו דלגבי אמו אחרים נינהו ואפי' לגבי אביו אם היה בחיים היה חוזר דקי"ל בשטר מברחת אפי' לגבי ברתה נפשה עדיפא לה והשתא דמת עדיין האומדנא במקומה וחוזר החוב לתפיסת הבית ויחלוקו וכדאשכחן להרדב"ז דפוס ישן סי' קצ"ב בענין ראובן שנתפשר עם יתומה להשיאה לנערו ופסק לתת לה מעות לקנות נדונייא לצורך נישואיה ונתן המעות ליד אמה וקנתה בהם תכשיטין כנהוג וסמוך לחופה מיתה הכלה ואחותה תפסה הכל לרשת אחותה והשיב עם היות דקי"ל מותר המת ליורשיו וכ"ש שכבר הגיעה המתנה ליד הכלה ותזכה אחותה מכחה הכא שאני מכמה טעמי חדא דהכא פי' לצורך נישואיה והרי לא הגיע לכלל נישואין ולא זכתה ותו דאפי' לא פי' בהדייא אלא דאיכא גלוי דעת סגי בהכי וחוזר כי ההיא דרב זוטרא בר טוביא דבעיא לאינסובי לרב זביד וכתבא נכסיה לרב זוטרא וגרשה רב זביד וסיים אפי' למ"ד מברחת קני ה"מ היכא דלא גלתה דעתה אבל הכא גלתה דעתה דמשום דזיין לה רב זביד וכו' והשתא ומה אם לגבי בנה בג"ד לבד סגי לבטל המתנה כ"ש לגבי אחריני דבג"ד כל דהוא סגי והכא איכא ג"ד טובא חדא שלא נתן לה אלא כדי שתשא לנערו וכו' ותו דפי' לצורך נישואיה ולא הספיקה לינשא ותו דאומדן דעת הוא מלא נתן אלא להשיא יתומה עניה ולא להעשיר אחותה הנשואה יע"ש שהאריך ומנדון הרדב"ז יש ללמוד לנ"ד בכל פרטיו דאיכא ג"ד דלצורך נישואין ואיכא אומדן דעת כאמור ועדיף נ"ד דלא חל החיוב עד עת נשואין כדכתיבנא וכן מוכח מדברי הרא"ש פ' מציאת האשה אמתני' דהפוסק מעות לחתנו וכו' והביא דבריו הטור בא"ה סי' נ"ג שכתב על דברי רב האי גאון שחלק בין חתנו לבתו וכתב דספוק לבתו קנתה הבת וכתב עליו הרא"ש ודוקא לענין קנין יבם וכו' אבל בודאי לא פסק לה אלא ע"מ שתנשא בהם ואם לא נשאת ומתה והי"ל בן לא יורש הבן אותו הממון יע"ש, ועם היות שבנ"ד כבר קרעו השטר הא' וזקפו שטר מחודש על האלמנה לזמן ד' שנים ולא נזכר בו עת נשואיו מ"מ כיון שעיקר הויותו נמשכת מהשטר הא' כמבואר בשטר הפשרה שהובא לידי בסופר ועד וז"ל שבעד מה שהקנית וזכתה להם וכו' ובעד מה שנתחייבה לפרוע לשלמה בנה הנז' סך אלף אוקיות מכ"ט מפאת החוב שנתחייב לו אביו ובעד מה שנתחייבה לזון בנה הנז' עפ"י התנאים שיש לה עליו וכו' כמשו"ח בידינו אח"מ וכו' עכ"ל. מוכח מדבריהם שהשטר שזקפו על האלמנה מסך אלף אוקיות הוא מפאת החוב שנתחייב לו אביו דהיינו השטר הא' וכיון שנתבטל הא' נתבטל גם הב' דאתי מחמתיה דאם המקור מושחת מאין ימצא מים במורד ומה שעשו זמן בב' ד' שנים לא בא לעקור עת נשואיו שבא' אלא משום שרצו שבמלאת ד' שנים יגיע עת נשואיו או שנתכוונו לתועלת שאפי' יתאחר עת נשואיו יותר מד' שנים לא יתאחר הפירעון יותר מד' שנים ונ"מ ליהנות מהם ביני ביני עד עת נשואיו וכשלא יזכה לנשואין בעמוד והחזר קאי או נתכוונו לתועלת האלמנה היכא דקדם ונשא קודם ב' שנים שלא תתחייב בפרעון אלא במלאת ד' שנים דאם איתא דכוונתם לעקור השט' הא' מעיקרו לא הי"ל לסתום אלא לפרש שבטלו השטר הא' מעיקרו וחדשו הב' בין אם הגיע עת נשואיו או לא הגיע אבל השתא דכתבו סתם על דעת השטר הא' נעשה ובהבטל הסבה יבטל המסובב וטענת היורשים שטענו דאם איתא שלא בטלו הא' הי"ל לצוות לסופרים לכתוב ע"ג שהאלמנה תפרע כל השטר מחלקה מחמת שנמצא אצלה החלק המוטל על היורשים וזו אינה טענה דאם היו כותבים כך כשלא ימצא אצל האשה שיעור כל החוב יתבע הבן את היורשים בחלקם ונמצא עיקר קריעת השטר הא' לתועלת היורשים בצד זה ולא באו לבטל את הא' התלוי בעת נשואיו. וכן מה שטענו מדהתנית בשטר המזונות שאינה מוחלת זולת אם יזכה לנישואין ובשטר החיוב לא התנית נימא היכא דגלי גלי וכו' גם זו אינה טענה שהרי מבואר בשטר הפשרה מפאת החוב שנתחייב לו אביו וכי היכי דבחוב שנתחייב לו אביו אינו אלא בהיכא דזכה לנשואין כך חוב זה שנתחייבה לו אמו ומש"ה בחדא מחתא מחתניהו בשטר הפשרה בעד מה שנתחייבה וכו' ובעד מה שנתחייבה לזון את בנה עפ"י התנאים שיש לה עליו דבזה אם לא התנית מפסדת מה שזנה אותו אפי' לא יחיה לכך הוצרכה להתנות אבל במה שנתחייבה לפרוע שהוא מפאת חוב אביו אינה צריכה להתנות שידעה שלא נתחייב לו אביו רק אם יחיה ויזכה וכו' ודברים ברורים הם ומה שטענו לחלק בין חוב למתנה חוב זה מתנה הוא דחייבו עצמם במה שאינם חייבים ודין מתנה יש לו וצור ישראל יצילנו משגיאות החותם פה צפרו בחדש אב מש' וישרי"ם למוצאי דעת ליצירה וקיים

שאול ישועה אביטבול סל"ט