אבני שיש חלק א פז

כ"א אדעתא שיזכה לנשואין ויהנה מהם והרי לא זכה ולא נהנה אבל בשט"ח דעלמא כיון דאיחייב ליה איחייב ושכן כתב הרב ח"מ ס"ק י"ג עמ"ש מורם באה"ע סי' נ"ב וז"ל אבל בלא זה אפי' עשה האב עליו שטר וזקפן עליו במלוה וכו' לא זכה בהן הבעל ע"כ, כתב הרב ח"מ בד"ה וזקפן עליו במלוה כ"כ בת"ה אפי' אם נתן שט"ח לא זכה הבעל והטעם הוא דאומדנא הוא שלא פסק אלא כדי שתהנה בתו ובזה ניחא דלא תיקשי דהא בשט"ח יכול להתחייב אפי' לא היה חייב כלל כמ"ש בת"ה אלא כאן גרע טפי מחמת אומדנא עכ"ל הרי מבואר דבחיובא כה"ג אפי' נתן שט"ח לא זכה דגרע טפי מחמת אומדנא וכיון שכן אפי' השט"ח הנז' הוא בקושח"ך גרע טפי דשבועה בתר קנין גרירא וקנין אין כאן שבועה אין כאן ולא זכו היורשים דמספיקא לא מפקינן ממונא כמ"ש מורם לשם יעו"ש

ומה שכתוב בשטר הפשרה ובעד מה שנתחייבה לפרוע מחלקה סך אלף אוקיות היינו לענין חיובא שנתחייבה לפרוע מחלקה אבל לענין הפרעון כדקאי קאי דהיינו לעת נשואיו כמבואר בלשון השטר מפאת מה שנתחייב לו אביו והחיוב שנתחייב לו אביו היינו לעת נשואיו אם יזכה הבן לנשואין כמו שהוכחנו לעי' וכיון שלא זכה הבן ומת לא יזכו היורשים בכל הסך הנז' אלא הרי הוא בין האל' והיורשים שיתחלק ביניהם והיורשים יפרעו מחלקם דמי התכריכין וצרכי הקבורה ובנין המצבה כי הם זכו בחלק הבן הנז' בירושה המגעת לו מאביו וזה ברור ולראית האמת והצדק ח"פ פאס יע"א בחדש ניסן מש' לא נפלא"ת היא לפ"ק מהאלף הששי ליצי' וקיים

נאם אליהו הצרפתי ס"ט ע"ה נחמיה יהודה הכהן סי"ט הצעיר שמואל בן זמרא ס"ט כי"ר

הובא לידי הפס"ד הנז' והגיתי בכל פעליו ובעודי נושא ונותן בו הובא לידי פסק המזכים להיורשים בהחוב הנז' וראיתי מחלוקתם במציאות לשון השטר שבפסק זה כתוב שלשון השטר הוא שנתחייבו חו"ג לפרוע לבנם שלמה לעת נשואיו סך אלף אוקיות מכ"ט הן הגיע עת נשואיו בחייהם הן לאחר מיתת שום א' מהם יד הבן נטויה ליפרע בחובו הנז' מראש ממון עכ"ל והנה האי לישנא קרי בחיל שלא נתחייבו בסך הנז' עד עת נשואיו וכיון שלא זכה לנשואין לא זכה בחוב הנז' להורישו לאחיו אלא חוזר לתפיסת הבית ובפסק החולקים כתוב שלשון השטר הוא איך פ' ואשתו פ' נתחייבו חו"ג לפרוע לבנם הקטן שממנו וממנה אלף אוקיות וזמן הפרעון לפ' הנישואין עכ"ל ועל יסוד לשון זה בנו כל בנינם כי יש במשמעות לשון זה שנתחייבו מעכשיו אלא שהרחיבו זמן לפרעון עד פ' הנישואין וכיון שזכה הבן מעכשיו יזכו בו יורשיו ומכיון שראיתי שחולקים במציאות לשון השטר נומיתי להם שאיני נזקק לדין זה אא"כ נעמיד על האמת להביא לידי טופס השטר חוב בסופר ועד וטופס שטר הפשרה בסופר ועד והובא לידי טופס השט"ח והפשרה בסופר ועד וראיתי שהוא הלשון הכתוב בפסק זה אות באות בלי תוספת ומגרעת

ואחר שכן הדבר ברור דלא זכה הבן הנז' בהחוב הנז' מטעם דמשמעות לשון זה שנתחייבו לפרוע לבנם לעת נשואיו סך כו"ך אינו אלא לומר דלא חל החיוב עד עת נשואיו וכיון שמת ולא הגיע לעת נשואיו לא זכה כלום וחוזר החוב לתפיסת הבית להתחלק בין האלמנה הנז' ובין היורשים הנז' מכלל נכסי מורישם ולפ"ז גם החכמים המזכים ליורשים הנז' בכל החוב שבנו בנין תשובתם על יסוד הלשון שסדר השואל בטעות בנפול היסוד יפול הבנין

והנה לכאורה יש מקום לומר ששטר זה דחוי מעיקרו הוא אפי' היכא דלא מת הבן ונשאר בחיים עד הגיע לעת נשואיו משום דהו"ל כמקנה לחבירו דבר בקנין סודר לאחר זמן דלא קנה מטעם שבהגיע הזמן שיש לו לקנות כבר הדר סודרא למריה כדאיתא בסי' קצ"ה ס"ה וז"ל יש אומרים שאין הקנין מועיל אא"כ מקנה לו החפץ הנמכר או הניתן מיד אבל אם אמר לו הקונה תקנה סודר זה ותקנה חפציך לי לאחר ל' יום לא קנה מפני שבשעה שיש לו לקנות כבר החזיר הסודר לקונה אבל אם אמר לו ע"מ שתקנה מעכשו ולאחר ל' יום קנה וכן בסי' קצ"ז סעיף ז' יע"ש מהאי טעמא ואחר שכן הו"א דבנ"ד שלא חל החיוב עד עת נשואיו ולא כתב מעכשו נימא שאינו כלום

אבל כד דייקינן שפיר נראה, דאע"ג דלא כתב מעכשו ככתובה דמיא דהא קי"ל בסי' רנ"ח כר' יוסי שזמנו של שטר מוכח עליו והו"ל כאומר מעכשיו ולעת נשואיו שחל הקנין מעכשו וכל אותן החולקין שהביא מור"ם שם בהגה משם הרמ"ה דלא אמרו זמנו של שטר מוכיח עליו אלא בכותב לאחר מיתה ומשם הרשב"א דדוקא שצוה הנותן לכתוב זמן יע"ש מלבד שגלה דעתו מר"ן בב"י דלא ס"ל כוותייהו צא ולמד מה שהפליא להשיב בתשובותיו בה' כתובות סי' י"א על דברי מוהר"ר יוסף צייאח זלה"ה בסי' א' שהחזיק בחלוקים הללו ודחה כל דבריו מר"ן הק' בראיות ברורות יע"ש בסי' י"א וי"ב וי"ג ולפ"ז אם נשאר הבן בחיים הגיע לעת נשואיו היה זוכה בהחוב הנז' והשתא דמת ולא הגיע לעת נשואיו לא זכה ולא כלום

ואין לומר דה"נ נימא זמנו של שטר מוכיח עליו והו"ל כאומר מעכשו ולעת נשואיו ונימא דמעכשו קנה זה אינו דאפי' אם פירש בהדייא מעכשו ולעת נשואיו לכ"ע לא נגמר הקנין עד עת נשואיו וכל שלא הגיע עת נשואיו לא קנה כלום ומפירש בגמ' פ' האומר דבאומר מהיום ולאחר זמן פליגי רב ושמואל ורבי יוחנן דרב מספקא ליה אי תנאה הוי אי חזרה הוי ולשמואל פשיטא ליה דתנאה הוי ולר"י לא תנאה ולא חזרה הוי אלא מהיום מתחיל הקנין ולאחר זמן שקבע יגמר הקנין וא"כ בנ"ד אם נאמר חזרה הוי הרי חזר במעכשו ואוקמה אעת נשואיו ועת נשואיו לא הגיע ולא זכה כלום ואם תנאה הוי שמקנה מעכשו ע תנאי שיגיע לעת נשואיו הרי לא נתקיים התנאי שלא הגיע לעת נשואויו ולר"י שמתחיל הקנין מעכשו ולעת נשואיו יגמר הקנין כל שלא הגיע לעת נשואיו לא נגמר הקנין עיין תוס' יבמות דס"ג ד"ה קנוייה לך מעכשו וכו' ובכתובות ד' פ"ב בתוס' בד"ה הא דאמר מעכשו יע"ש

ואשכחן עוד מילתא אחריתי לאורועי להאי שטרא מחמת שהיה הבן קטן בשעת זכייה ולא זיכה לו ע"י אחר וקי"ל בסי' רל"ה ס"ו דאין הקטן קונה אלא במשיכה אבל בקנין סודר ושכירות מקום אינו קונה שנתרבה מדין שליחות ואין שליחות לקטן אם לא שיזכה לו ע"י אחר כדאיתא בסי' רמ"ג סי"ט וז"ל יש מי שאומר שמי שנתחייב לקמן בין בשטר בין בקנין כיון שאין אותו דבר תחת ידו דקטן אינו זוכה אא"כ זכהו ע"י אחר יע"ש ועיין לבוש שם שבקטן שהגיע לכלל דעת איירי הרי ששט"ז דחוי מעיקרו מטעם היות הבן קטן ולא זכה לו ע"י אחר וא"כ אפי' אם נשאר הבן בחיים והגיע עת נשואיו אינו כלום והשתא דמת הבן ולא הגיע לעת נשואיו לית דין ולית דיין דלא זכה כלום אפי' אם זכו לו ע"י אחר כאשר מורה משמעות לשון השטר שכתב והודו הודאה גמו' ונתחייבו חו"ג לפרוע לבנם שלמה