אבני שיש חלק א פו

לאחר ונתנה הדמים ליד היבם ושוב מחלה אותם ליבמה בזה יש לדמותן לדין נכסי צאן ברזל שכתב מר"ן בסי' צ' ס' ח' וז"ל נצ"ב שאבדו או נגנבו [וכתב ב"ש ה"ה מעות נדונייא אפי' כשהן בעין] ומחלה אותם לבעלה וקנו ממנה בעדים אינה יכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי יע"ש ה"נ ביבמה נימא דאין יכולה לומר נ"ר עשיתי ליבמי ומ"מ קנין בעיא וטעמא כתב ב"ש משום דכשהן בעין לא מהני קנין השתא דנגנבו או נאבדו ואינם בעין צריך מיהת קנין דנחתינן דרגא יע"ש וה"נ שאין הנכסים בעין ואין תובעת ממנו אלא דמיהם שאינם בעין יכולה למחול בקנין דוקא ובלא קנין לא מהני ומיהו דוקא מחילה הוא דשייכא גבי יבמה בנכסי בעלה הא' והוא דמדמינן לה לנצ"ב כאמור אבל בהיכא דאבדו או נגנבו נכסי בעלה הא' אין על היבם כלום אלא שכותב לה כתובת מנה דוקא על נכסיו כדאיתא בסי' קס"ח ס"ח וס"ט ושם בהגה יע"ש ואע"ג שכתב בכתובתה וקע"ע אחריות חומר כתובה דא עיקר וכו' על כל נכסי בעלה הא' אין הכוונה שקבל עליו אחריות נכסי בעלה הא' אם נגנבו או אבדו או בלו וכיוצא דא"כ הי"ל לכתוב וקע"ע אחריות נכסי בעלה הא' אלא הכוונה שקבל ע"ע אחריות הכתו' שכתב לה בעלה הא' על כל נכסי בעלה הא' ולא על נכסיו שלא נשתעבדו נכסיו כלל לכתובת אחיו וכמו שמבואר לעיל והוא דבר פשוט ולראית האמת ביד היבמה חתמתי בניסן התקס"ג וקיים

שאול ישועה אביטבול סלי"ט

סימן נ"ט

השקפתי על השט"ח שנתחייב בקושח"ך הח' הש' כמה"ר ימין אלכרייף ז"ל בחיים חיותו הוא ואשתו פריחא בת הי' יצחק ה"ן מלכא נ"ע לפרוע לבנם שלמה לעת נשיאיו סך אלף אוקיות מכ"ט הן הגיע עת נשואיו בחייהם הן לאחר מיתת שום א' מהם יד הבן נטויה ליפרע בחובו הנז' מראש ממון וכו' ע"כ ואחר פטירת הח' הנז' באו שני בניו כה"ר משה וכה"ר אברהם אחיו מאשה א' מעיר מקנאם יע"א לחלוק עם האלמנה פריחא הנז' אשת אביהם הנז' ועם שלמה אחיהם הנז' ונתפשרו עם האלמנה כמשו"ח ביד הבנים הנז' ובשטר הפשרה כתוב לאמר וז"ל ובעד מה שנתחייבה לפרוע לשלמה בנה הנז' סך אלף אוקיות מכט"ק מחלקה מפאת הסך שנתחייב לו אביו וכו' ואחר זמן נלב"ע שלמה הבן ובאו כהר"מ וכהר"א אחיו הנז' ורצו ליטול הסך אלף אוקיות הנז' מאת האלמנה הנז' מחמת ירושת אחיהם שלמה הנז' כי להם משפט הירושה. ואחר ההתבוננות היטב ראיתי שאין להם זכיה בסך הנז' וטעמא דאומדנא דמוכח שלא נתחייבה בסך הנז' כ"א אדעתא שיזכה הבן הנז' לנשיאין וכיון שלא זכה הבן הנז' לנשואיו ומת פקע ליה הך חיובא ונתבטל ואין להם לאחיו הנז' זכיה בסך הנז' וכמו שמבואר בלשון השט"ח הנז' שנתחייבו לפרוע לבנם שלמה לעת נשואיו הסך הנז' ומדפירשו בחיובם לעת נשואיו מוכח להדייא דכוונתם בחיוב הנז' אדעתא שיזכה הבן לנשואין והרי לא זכה והואיל ולא זכה לא זכו יורשיו בסך הנז' דאם רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו וכן מוכח ממ"ש מר"ן באה"ע סי' נ"ב ס"ד וז"ל הפוסק מעות לחתנו בשעת הקידושין ונתנם לו קודם החופה ומתה הבת ויש לה בן יחזיר המעות לאב שכל הפוסק דעתו ע"מ לכנוס ויש מי שאומר דה"מ בפוסק לחתנו אבל מי שנותן לבתו סתם שתנשא בו ולא הזכיר שתנשא לפלוני קנתה אותה מתנה וכיון שנתקדשה אעפ"י שבטלו הקידושין כשמת הארוס אין האב יכול לחזור בו עכ"ל והיא דעת הרא"ש ז"ל בפסקיו וכתב הרב חלקת מחוקק ז"ל סק"ט וז"ל אין האב יכול לחזור בו ומ"מ אם מתה אין בנה יורשה שהרי לא נתן לה אלא ע"מ שתנשא וכן הוא בב"ח ע"כ וכ"כ הרב ב"ש סקי"ח וז"ל אין האב יכול לחזור ואם מתה כתב מהרש"ל וב"ח דלא זכו היורשים אלא יוחזר להאב דהא הוא נתן ע"מ שתנשא ולא נתקיים התנאי וסיים בדבריו אבל כאן שפוסק או נתן קודם הקידושין שתנשא אז אם נתקדשה פעם א' ומת הארוס זכתה לישא לאחר ואין חילוק בין פוסק לנותן וכללא הוא אם נותן לבתו סתם וכו' ואם פוסק על מנת שתנשא ולא אמר שתנשא לפ' אז אם נתקדשה לא' ומת ונשאת לאחר זכתה במעות אבל אם לא נשאת ומתה לא זכה בנה וכו' ע"כ מבואר יוצא מדברי הרב ב"ש והרב ח"מ ז"ל דאפי' נתן לבתו כבר שתנשא ולא נשאת ומתה לא זכו יורשיה וכ"ש הכא בנד"ז דעדיין לא נתן ומת הבן ולא זכה לנשואין לא זכו היורשים כמ"ש וכן נמי מוכח ממ"ש מר"ן בח"מ סי' רנ"ג סי"ו וז"ל אם אמר ק"ק זוז לפלונית בנדונייתה אין להם לתת עד שתנשא ותצטרך לכך ואם מתה בנתים אין ליורשיה כלום אבל האומר תנו ק"ק זוז לנדונייתה חייבים לתת לה מעכשיו ויוקרא וזולא דידה הוי ואם מתה קודם שתנשא זכו בהם יורשיה ע"כ וכתב הסמ"ע סקל"ד וז"ל לכאורה היה נראה דהחי' בין רישא לסיפא דברישא דלא אמר תנו ק"ק זוז אלא אמר ק"ק זוז לפ' בנדונייתה משמעותו דלא יתנוהו לה עד שיגיע זמן נתינת הנדונייא משא"כ בסיפא דאמר תנו משמע שיתנו לה מיד,. ומ"ש לנדונייתה אינו אלא מראה מקום הוא שניחא ליה שישאר הנתינה בידה ויהיו לנדונייתה וכ"כ הב"י בשם הריטב"א אבל מלשון הטור לא משמע הכי וכו' ודחה האי סברא הסמ"ע יעו"ש וסיים וז"ל דבעיר שושן חילק בין אומר לנדונייתה או בנדונייתה דבנדונייתה כתב דלא זכה בה ובנדונייתה כתב דזכה בה וכתב כן משום דמצא בדברי המחבר דכתב ברישא בנדונייתה ובסיפא לנדונייתה וצ"ע דלא מצאתי בשום מקום חילוק זה גם הטור שהבאתי לשונו בסמוך משמע דלא ס"ל חילוק זה עכ"ל הסמ"ע

והנלע"ד דהאי לכאורה דכתב הסמ"ע היא קיימת דהחילוק בין רישא לסיפא הוא זה דברישא לא אמר תנו ולכן אין להם לתת עד שתנשא ואם מתה לא זכו היורשים ובסיפא דאמר תנו חייבים לתת לה מעכשיו דמ"ש לנדונייתה אינו אלא מראה מקום וכ"כ מאמר קדישין דהחילוק בין רישא לסיפא הוא בין אמר תנו ללא אמר תנו וכ"כ ג"כ הרב ש"ך והרב מסגרת השלחן יעו"ש ונמצא א"כ דלכאורה שכתב הסמ"ע היא קיימת ואין להם סתירה וכמ"ש הפוסקים הנז' א"כ איפה היכא דלא אמר תנו אין להם לתת עד שתנשא ותצטרך ואם מתה לא זכו יורשיה וה"נ בנד"ז שאמר לעת נשואיו ולא אמר תנו הו"ל כאומר ק"ק זוז לפלונית בנדונייתה דאין נותנים לה עד שיגיע זמן הנשואין ואם מתה בינתיים אין ליורשי' כלום והכא דמת הבן בינתיים ולא זכה לנשואין אין ליורשיו כלום דאין חילוק בין מתנת ש"מ בענין זה למתנת בריא בקנין כמ"ש מור"ם לשם יעו"ש

ואע"ג דהכא איכא שט"ח בקושח"ך שנתחייבו לפרוע הסך הנז' לבן בעת נשואיו ואיכא למימר דהו"ל כמי שחייב עצמו במה שאינו חייב דאמרינן בעלמא דחייב לפרוע שאני הכא בנד"ז דגרע טפי משט"ח דעלמא ומשום דלא חייב עצמו כ"א לעת נשואיו ואומדנא דמוכח דלא חייב