אבני שיש חלק א פד

צבים שעמ"כ נכנסה הנדונייא לרשות החתן בתנאי מסוים והשו"ב וקיים וחתומה כראוי

פעמים רבות עברו דברי ריבות בין היבם והיבמה הנ"ל ותעל שועתם לפני ע"ע הכתו' הנ"ל שהיבם אומר כיון שכתובת' על נכסי בעלה הא' ואין נכסי היבם משועבדים לה לא תטול אלא הנשאר קיים מנכסי בעלה הא' ומה שנמכר נמכר ומה שאבד אבד והיבמה אומרת ליטול כתובתה מושלם ממנו ועיקר טענתה מחמת שבשעת היבום כתב לה כתובה באחריות על נכסיו שקוש"י והיא הרשתו למכור בנכסי בעלה הא' כחפצו ועם היות שלפני נגלו כל תעלומותיהם בענין היבום הנז' עכ"ז הייתי מגמגם בדבר לו ולה לשפות שלום למו עד היום שעשה היבם אשר זמם ונשא אשה אחרת על יבמתו הנז' והוקלה בעיניו היבמה הנז' להוציאה באומרו טול הנשאר קיים מנכסי בעל הא' וצא

ובכן נדרשתי היום מהיבם והיבמה הנז' לחוות דעתי מה שהדין נותן בענין זה וטרם נבוא אל הנדון אודיע קשט אמרי אמת שעברו בענין היבום הנז' והוא שהיבם הנז' כשנפלה לפניו היבמה הנז' הוא היה עדיין יתום מתגדל בבית חמי ז"ל ומשום דלית ליה מגרמיה כלום למיקם בסיפוקה היה רוצה לחלוץ לה ונתעסק בעשיית המנעל עד שבא אביה לפני ויט שכמו לסבול לזון ולפרנס היבם והיבמה הנז' משלו ג' שנים והיבמה קע"ע לבלתי תבוע היבם אחר ג' שנים למיקם בסיפוקה אלא תסתפק עמו במה שחננו ה' אם מעט ואם הרבה ולא תתבענו בדין ע"ע מזונות לאמר קום בסיפוקי או פטור אותי ועוד קבלה אנפשה והרשתו למכור בנכסי בעלה הא' כעושה בשלו ע"מ שיכתוב לה אחריות כתובתה ע"כ נכסיו שקוש"י וכן היה שלקחה לו לאשה ויבמה עפ"י התנאי' האלה ונכתבה הכתו' בחשון תקל"ח באחריות על נכסיו וקיים אביה תנאו וזן אותם ג' שנים והיא עמדה עם היבם עפ"י התנאים הנז' מזמן היבום עד כסלו תקמ"ד שאז מצאו הכתו' שאכלוה עכברים והוצרך לחדש לה כתו' הנ"ב אחר שנתרצו שניהם בקש"מ בחידוש הכתו' הנז' לעשותה בשאר כתובת יבמין על נכסי בעלה הא' ונכתבה הכתו' באחריות ע"כ נכסי בעלה הא' סתם זהו מה שעבר לפני בענין היבום הנז' ועוד היום מודים היבם והיבמה בפרש"ת העיבו"ר מתחילה וע"ס אלא שהיבם טוען כיון שנתרצו וכתבו הכתו' על נכסי בעלה הא' ולא על נכסי היבם לא תטול אלא הנשאר קיים מנכסי בעלה הא' והיא אומרת ליטול כתובתה מושלם כבראשונה שלא עלה על דעתה לגרוע מכתובת' מחמת חזרתה על נכסי בעלה הא' ואני אומר לא כדברי היבם הנז' ולא כדברי היבמה הנז' אלא כתו' על כל נכסי בעלה הא' כמו שהיו מעיקרא ואם לא הספיקו לשיעור כתובתה מזלה גרם ולא יוסיף היבם משלו כלום

ואבוא היום אל העין עין משפט להוציא משפט זה לאשורו והרואה יראה שכנגד מאי דאקילו רבנן על היבם מצד זה שלא יהיו נכסיו משועבדים לכתו' היבמה רק על נכסי בעלה הא' כדתנן [יבמות דל"ח וכתובות ד' פ' ע"ב] כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתו' על נכסי בעלה הא' וטעמא מפרש בגמ' דאשה הקנו לו מן השמים ופרש"י דאשה הקנו לו מן השמים ולא שעבד נכסיו לכתובתה ויכול למכרם בכל עת שירצה יע"ש הרי הקילו עליו שאין נכסיו משועבדים לכתובתה ואף שהיא כאשתו לכל דבר כדכתי' ולקחה לו לאשה לא חייבוהו לעשות לה כתו' מנכסי עצמו אפי' למ"ד כתו' דאורייתא [עי' הר"ן פ' החולץ] כנגד זה החמירו עליו ואמור רבנן דלא ליזבון מנכסי אחיו כלל דתניא [כתובות ד' פ"א ע"ב] מי שמת והניח שומרת יבם והניח נכסים במאה מנה אעפ"י שכתובתה אינה אלא מנה לא ימכור שכל נכסיו אחראין לכתובתה וא"ר יוסף כיון דאמור רבנן לא ליזבין אע"ג דזבין לא הוי זביניה זביני יע"ש והתו' שם ד' פ"א ע"א בהא דר' אבא דהרוצה למכור בנכסי אחיו אם ישראל מגרש בגט וכו' כתבו לפי שאינו רשאי למכור ומכרו בטל לאלתר אפי' קודם שתבוא לידי גבייה שהחמירו חכמים ביבמה לפי שלא כתב לה כל נכסיו אחראין לכתובתה ולכן תקינו שאינו יכול למכור כלל שלא תצטרך לחזור ולטרוח ולטרוף מן הלקוחות ואפי' ישאיר כנגד כתובתה אינו רשאי למכור השאר דחיישי שמא יאבדו או ישתדפו השדות שישאיר יע"ש וכ"כ רש"י שם והר"ן פ' החולץ ועוד תניא הרי שהיה נושה באחיו ומת והניח שומרת יבם לא יאמר הואיל ושאני יורש החזקתי אלא מוציאין מיבם ויקח בהם קרקע והוא אוכל פירות יע"ש

הרי מבואר אע"ג דתקינו זאת לטובת היבם שתהא כתו' היבמה על נכסי בעלה הא' החמירו עליו שאין רשאי למכור אעפ"י שיש נכסים כפלי כפליים בכתובתה ואם מכר או נתן מכרו בטל לאלתר [וכן פסק מר"ן הק' בא"ה סי' קס"ח ס"ג] ואף מה שחייב הוא לאחיו מוציאין מידו [שם ס"ה] ושיכולה לעכב מלמכור אף אם ירצה לכתוב לה כתו' על נכסי עצמו [שם ס"ז] ואפי' הניח אחיו פירות תלושין או מטלטלין לא ישתמש בהם אלא ימכרו וילקח בהם קרקע והיא סברא קמא שהביא מר"ן שם ס' ז' כהרי"פ והרא"ש ושאר פוסקין ואפי' לס' הרמב"ם שהביא מר"ן בשם י"א דבפירות ומטלטלין ומעות משתמש בהם כמו שירצה מ"מ הרי סיים בה מר"ן שאם כתוב בכתו' מטלטלין אגב מקרקעי לדברי הכל ילקח בהם קרקע וא"כ לדידן דכותבין בכל הכתובות מטלטלי אגב מקרקעי לא מצי היבם להשתמש במטלטלי אלא ימכרו וילקח בהם קרקע אלא דחזינא להרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה בתשו' הרמת"ה שהשיב לכמוה"ר יעקב טולידאנו זלה"ה וז"ל ספרי דווקני כותבין הכתו' בסך כתו' הא' שהי"ל על בעלה הא' בלי תוספת ומגרעת אך כותבין באחריו' גמו' על כל נכסי בעלה הא' מקרקעי ואגמ"ט ואין כותבין שקוש"י ואז הדין הוא שאינו יכול לשלוח יד בנכסי בעלה הא' אלא ברשותה שלא יפקיע שעבודה ואז אף אם תפס נכסי אחיו או תפסתן היבמה מוציאין מידם ומה שצריך לתשמיש ומלבוש וכיוצא ישתמשו בו עד שיבלה ומה שאינו צריך נמכר וילקח בהם קרקע והוא לא אוכל פירות וכו', ואם יגרשנה יפרע לה כתובתה מנכסי אחיו ואם לא יספיקו מזלה גרם עכ"ל הצריך לעניינינו ותמיהא לי טובא במאי דקאמר הרב ומה שצריך לתשמיש ומלבוש וכיוצא ישתמשו בו עד שיכלה דנראה היפך פסק מר"ן דק"א לא ישתמש בהם ואפי' להרמב"ם דסובר משתמש בהם כמו שירצה מודה הוא בהיכא דכתוב בכתו' מטלטלי אגב מקרקעי דלא ישתמש ואיפשר לומר דכלי תשמיש דקא' הרב היינו כלים שעושין בהם אוכל נפש כגון כלי חרס דלא קפדי אינשי בהכי ומלבוש דקא' היינו מלבוש של חול שעל היבמה דבהכי נמי לא קפדי אבל בגדי שבת או כלי מתכות וכיוצא למה תשמש בהם עד שיבלו ותפסיד דמיהן ומה גם בהיכא דלא יספיקו הנכסים לכתובתה היאך ניקו ונוסיף לגרוע מהם בגדי שבת וכיוצא כדי לפרוע חוב המוטל על היבם להלבישה מכיסו שכך קע"ע ואנא בס"ד איפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכסי יתיכי כהלכת גוברין דמכסין ית נשיהון בקושטא מבואר יוציא ממאי דכתיבנא דכל מה שמכר בנכסי אחיו בעמוד והחזיר קאי להעמיד כל נכסי אחיו כאשר היו מעיקרא בשעת יבום ולא עוד אלא שבנ"ד אפי' כלי תשמיש ומלבושים שנשתמש בהם ושלבשו אותם