אבני שיש חלק א פג

להתברר מהשלם הנשאר ממנה שמהזמן נשאר החדש והשנה כך ה' ימים למרחשון שנת ה' אלפים וה' מאות ושלשים ושמנה לב"ע והדברים נכרים שבעישור ראשון למרחשון היה הדבר דלא אשכחן במספר הכמה לחדש ה' לבסוף אלא מג' ועד י' וגם לא שייך תיבת ימים אלא עד י' ונשארו קיימים שם האיש ושם האשה שבאיש נשאר שמו ושם זקינו ובאשה נשאר שמה ושם אביה וסכום הכתובה ג"כ יכולים להתברר מהנשאר שלם שסך העיקר ותוספת נשאר כלו קיים סך שש מאות וחמשה ועשרים אוקיות מט' מלכות פאס ומסך המתנה נשאר קיים שש מאות וחמשה ומסך הנדונייא לא נשאר כל עיקר ומהסך הכולל נשאר קיים עיקר ותוספת ומתנה ונדוניא אליו סך אלפים ותו לא אלא שממה שאנו נוהגים בכל הכתובות בחלוק סכי הכתובה שהרביע בכל הסך אנו עושים להעיקר והתוספות אנו למדין שסך כל הכתובה אלפים וחמש מאות אוקיות מהמט' הנז' וחתימות העדים נשארו קיימים במקום השלם אני החו' כאן א' וה"ר יוסף בכה"ר יחייא ן' עטיאה ונתקיימו החתימות כדחזי

ואחר המשא ומתן בדין זה העליתי אני החו' א' שצריך לכתוב לה רכתובבלה אחרת כמבו' היטב בתשו' המיימוני דמשפטים סי' ס"ב שנשאל מוהר"ם על כתובה שאכלוה עכברים וחסרו בה והשיב שצריך לכתוב לה כתובה אחרת אע"ג דלא נקרעה קב"ד משום דבעינן שיהא רשומן של כל האותיות ניכר וליכא ולא מכשרינן קרע שאינו קב"ד אלא בהיכא דליכא חסרון וכשמחברים הקרעים נקראים האותיות יפה יע"ש מילתא בטעמא ואע"ג שראיתי בתשובות המיוחסות להרמב"ן בסי' כ"ח שכתב על דברי התוספתא שהביא מר"ן בסוף סי' נ"ב הרקיב ונעשה ככברה וז"ל ונראה שאין הפרש בין ניקב נקבים קטנים או גדולים ואין אומרים קב"ד היה ונטל סביבותיו ועגלו עד שנראה כנקרע מעצמו יע"ש מ"מ לא ראיתי לסמוך ע"ז ומה גם במקום דאיכא חשש איסור דאסור לשהות וכו' ועוד שזה היפך דברי רב האי גאון הביאו דבריו ה"ה ובה"ת ומר"ן הב"י בסי' נ"ב וז"ל ואם אפשר שהיה קב"ד והוסיף על קריעתו כדי לעמעם הדבר חוששין עכ"ל ועוד שאין ראייתו מוכרחת לפרש התוספתא הנז' כדבריו דקתני ונעשה כבברה ומשמע נקבים קטנים כנקבי הנפה שאין החיסרון ניכר בהם ואין אנו, צריכים לפרש דאו או קתני ולומר דהרקיב היינו נקבים גדולים או נעשה ככברה דהיינו נקבים קטנים דמאי דוחקין לפרש כן וכן משמע נמי מתשו' הריב"ש סי' שפ"ג דבחסרון חיישינן שמא היה שם קב"ד והרב גדולי תרומה הוסיף חששא אחרת דלמא היה כתוב פרעון על מקום החסרון יע"ש בשער נ"ז ומתשו' הרא"ש כלל ס"ח סי' כ"ה ליכא לאוכוחי היפך תשו' המיימוני הנז' שהרא"ש נשאל על שטר שאכלו עש בראש השטר בד' שורות הנה והנה עד שעיקר התורף אינו ניכר בראש השטר שם המלוה והלוה אלא שבסוף השטר החזיר מעניינו של שטר וכתב וקנינו מפ' ופ' החייבים הנז' לפ' ב"ח הנז' ועוד כתוב בו כל זמן ששט"ז שלם ביד מוציאו בלא קב"ד נאמן יהא עליו וכו' והשיב הרא"ש דלמדין התורף משיטה אחרונה יע"ש דאיכא למימר דלא מכשיר הרא"ש אלא באכלו עש הנה והנה נקבים נקבים וקמ"ל דאע"ג דאיכא נקבים בתורף כיון שהחזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה למדין התורף ממנה ולעולם מיירי בהנקבים שאין החסרון ניכר בהם אבל באכילת עכברים דאיכא חסרון הניכר אמינא ודאי דמודה הוא לסב' מוהר"ם הנ"ל ומורם בהגה בסוף סי' נ"ב בח"מ שהביא תשו' הרא"ש הנז' הוסיף תיבת או עכברים ואיננה בתשו' הרא"ש שממנו מקור הדין ובציון ציין הר"מ רבק"ש חזינא עירוב פרשיות שעירב ב' התשובות יחד כאלו בסגנון א' נבאו לאידך גיסא ולא היא כמ"ש. העולה דכתובה שאכלוה עכברים וחסירוה כתובה פסולה היא וצריך לכתוב לה כתובה אחרת משום דאסור לשהות וכו' ובכן עמדו לפנינו הבעל והאשה הנ"ל וקנינא מנייהו קנין מחדש האיש במה שהחזיק והאשה היבמה במה שהחזיקה ע"ע בחידוש הכתובה הנז' בסמוך וזה עניינה ותוארה

בשני בשבת בו' ימים לח' כסלו שנת ה' אלפים וה' מאות וארבעים וארבע לב"ע למנין שאנו מנין כאן במתא צפרו יע"א איך השה"ט החו"ן כהה"ר ישראל יעקב ס"ט ה"ן עוליל בר כבוד השה"ט מרדכי נ"ע בר כבוד השה"ט הנו"ח הר' ישועה נ"ע אתא קדמנא ואמר לנא מהודענא ליכו ארי מן קדמת דינא כד שכיב הר' ישועה אחי דמן אבא ובר וברת ירית ומחסין ומוקים שמה בישראל לא שביק ושבק הדא אתתא דשמה מזל טוב מסעודה בת כבוד השה"ט הר' דוד ס"ט ה"ן יתאח בכה"ר מוסא נ"ע וכד שכיב וחזייא לי מדאורייתא ליבמה כדכתיב בספרא דאור' דמשה יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה ואתייבימת לי בההיא שעתא וכתבית לה כתו' כדתקון רבנן לבנת ישראל והות כתו' בידהא עד השתא דאכלוה עכברים וחסרו יתה ואפסלה לה והות כלא הות וכדו בעינא למיכתב לה כתו' אחריתי בשעבוד נכסי כבקמייתא משום דאמור רבנן אסור לאדם לשהות עם אשתו אפי' שעה א' בלא כתו' ובכן א"ל היבם הנז' ליבמה הנז' הוי לי לאנתו כדת משה וישראל כל קביל דהוית מן קדמת דנא ואנא בס"ד אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכסי יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין ומכסין ית נשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מוהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דאינון מזוזי כספא עשרין וחמשה דהוו כתיבי בכתו' דכתב לך אחי דאינסב יתך בתולתא וחזו ליכי מנאי ומזיניכי וכסותיכי וספוקיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא וצביאת כלתא דא ואתייבמת ליה בדיל לאוקומי לאחוה שמא בישראל כדכתי' בספרא דאו' דמרע"ה והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל וצבי איהו ואוסיף לה מדיליה תוס' על עיקר כתובה דא עד תשלום סך שש מאות וחמשה ועשרים אוקיות מכ"ט ממט' מלכות פאס יע"א דהוו כתיבי בשטר כתו' דכתב לה בעלה הא' ועוד רצה ונתן לה דא"ק ואגבן נתן לה מה שנתן לה אחיו נ"ע במתנה גמו' ע"ת סך שש מאות וחמשה ועשרים אוקיות מכ"ט מהמט' הנז' ודא נדונייא דהנעלת ליה בין בגדים ותכשיטין ושמוש ערש מה שרצה וקע"ע אחיו נ"ע בשעת נשואיה בשומת אלף ומאתים וחמשים אוקיות מכ"ט מהמט' הנז' נמצא סך כתו' דא כולה עיקר ותו' ומתנה ונדונייא אליו סך אלפים וחמש מאות אוקיות מכ"ט מהמט' הנז' ונשבע היבם ס"ט ש"ח בת"ך והזכרת שי"ת כראוי שלא יוציאנה ממתא זו למתא אחרת אלא עפו"ר ואם יעבור ויוציאנה ממתא זו למתא אחרת שלא עפו"ר שיפרע לה כל מה שהחזיק לה ע"ע ויפטור אותה בגט כשר לאלתר ותנאי זה מוחזק ומקוים עליו כתנאי ב"ג וב"ר וקע"ע החתן ס"ט אחריות חומר כתו' דא כולה עיקר ותוספת ומתנה ונדונייא על כל נכסי בעלה הא' מקרקעי ואגבן מטלטלי שקוש"י כתחז"ל דלא כאס' ודלא כטו"ד וקנינא מניה על כל דכתיב ומפו"ל קש"מ בדל"ב והכל כפי המנהג והתקנה שנהגו ותקנו להיות נוהג ביניהם קה"ק קהלות פאס יע"א המגורשים מקאסטילייא ישמרם ינצרם יעטרם יעזרם ויפלטם וימלטם ציר רוגע הים וימהר יחישה מעשהו לקבצם מארצות שבים לנוה רבצם וארץ חפצם וארץ