אבני שיש חלק א פ

שלא תטול יותר מסך כתובתה ע"י גרושין רשאי ולא נחה דעתו עליו עד שלסיקה עצמה בקוש"ח מן הנכסים שלא תטול יותר מסך כתובתה ועשה והצליח אלא שהח' הש' נר"ו ראה שטוב לה להסכים על הצוואה ולחלוק בשאר נכסים עם היורשים וכשנתרצה הבעל לדברי הח' הש' נר"ו ולא ערער בדבר יש לזכות במחצית הנשאר בנכסים וכשהוציא השטרות ונתנם ליד הח' לא היה צריך לא לקנות מיד הבעל דבאמירתו סגי וקנין במתנת ש"מ מגרעות נתן אם לא כתב לתוספת יפוי כח כדאי' בסי' ר"ן ס"ט או מעכשיו כדאי' בס' י"ז ובנ"ד מסירת השטרות היינו מעכשיו ולא היה צריך לקנות מיד האשה כלל דכבר היא מסולקת מהנכסים ואינה זוכה אלא למאי דאהדרה בשתיקתו ליטול המחצית בנשאר אחר הסך שציוה ונתינת השטרות אינה חזרה לומר דמאי שנתן הוא שנתן כטענת היורשים דאין זה כלום דבעינן חזרה בפי' מדבריו הראשונים וכל שלא חזר בפי' דבריו קימים ומה גם שצווח שרצונו להשלים ושתסכים האשה ואם לא תסכים תעמוד בשלה ולא תטול כי אם סך כתובתה כמו שקבלה עליה בקוש"ח שהרי לא זכתה ליטול המחצית בשאר נכסים אלא מכח צואתו ולא אהדרה אלא למחצית הנכסים שישארו אחר הצוואה ודברים ברורים הם החותם פה צפרו בשלהי אלול משנת כי ישרי"ם דרכי ה' לפ"ק וקיים

שאול ישועה אביטבול סלי"ט

סימן נ"ה

האמת יורה דרכו והוא עד לעצמו שהפשרה קיימת כ ר עומדת לעד והמודעא בטלה ומבוטלת כחרס הנשבר שאין בו ממש דאיתא בבתרא פ' חזקת הבתים אמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני מ"ט כל דמזבין איניש אי לאו דאניס לא הוה מזבין ואפ"ה זביניה זביני, ותו אתמר התם אמר רבא הלכתא תליוה וזבין זביניה זביני, וכתבו התוספות ואם מסר מודעא לא הוו זביני דקי"ל כרב הונא דכתבינן מודעא אזביני והיכא דבטל מודעא אזביני מהני ביטול דאגב אונסיה גמר ומבטל כדאמרינן בפ' האומר משקלי עלי ואפי' אמר בשעת מודעא כל מה שאבטל לא יהיה ביטול אינו כלום דמ"מ לבסוף כשמבטל כל מה שאמר קודם לכן יהא בטל דאגב אונסיה גמר ומבטל וכן פסק הרא"ש ז"ל שם בפסקיו וגם בטור אה"ע סי' קל"ד ובחומ"ש סי' ר"ה וגם הרב הנמוק"י כתב בפ' ח"ה בשם רבינו יונה וז"ל ואם אנסוהו עד שבטל המודעא שמסר מכרו קיים וכן הדין בגט ומתנה ואם המוכר מסר מודעא על המכר ועל כל בטול שיבטל המודעא כיון שאנסוהו לבטל כל המודעות הרי נתבטלו בחוליו ואגב אונסו גמר בלבו ובטלם ואין כח מסירות המודעא על הביטול יתר מכח ביטול המודעות על המכר ואומרים כשמבטל המודעא מתוך האונס גמר בלבו והקנה וכן דעת רבותי עכ"ל, וכן כתב הרשב"א ז"ל סי' אלף וס"א על מי שמסר מודעא וכתב בשטר המודעא ידענא באונסיה ובשטר מכר כתב בדלא אנוס ובטל כל מודעא הסכימו כל גדולי האחרונים ז"ל שביטול זה מועיל דכל היכי דאנסוהו וזבין זביניה זביני היכא דלא מסר מודעא ה"נ היכא דאנסוהו לבטל מודעא הויא בטלה, הרי דסברי כל הני אשלי רברבי ז"ל דכיון שבטל לבסוף כל המודעות וכל הבטולים הגורמים ביטול למכר המכר קיים, אלא שדברי הרשב"א ז"ל לכאורה סתראי נינהו דידיה אדידיה דבהאי תשובה קאמר מר דאי בדלא אניס בטל כל מודעא דמהני זה הביטול אעפ"י שלא פסל עדי המודעא, ובתשובה אחרת להרב"י הביאה ה"ה בפ"י מה' מכירה כתב וז"ל ואותם שכותבים בביטול כל מודעי ומוד' דמו' אינו כלום ומסתברא לי שתקנת הביטול שיפסול עדי המודעא ויאמר הריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרתי מודעא על מכר זה שהרי שם אותם עדים פסולים לגבי נפשיה יע"ש, הרי מבואר מתשו' זה דבעי הרב פיסול עדים ולא סגי בביטול סתמא, ונראה לומר שאותה תשובה שכתב בה דביטול סתמא מהני אף בלא פיסול עדי המודעא היינו לפי סברת כל גדולי האחרונים וליה לא סבירא ליה דהכי דייק לישניה שכתב בה הסכימו כל גדולי האחרונים שביטול זה מועיל דמשמע דלדידיה לא ס"ל הכי וגילה סברתו בתשובה אחרת שהביא ה"ה שתקנת הביטול הוא עד שיפסול עדי המודעא ויעיד ע"ז דקדוק לשון הרב שכתב בתשובה זו ומסתברא לי שתקנת הביטול וכו' דמשמע אף שכל גדולי האחרונים הסכימו דביטול סתמא מהני לדידי אינו מועיל כלום עד שיפסול עדי המודעא ואחר החיפוש ראיתי למהריט"ץ ז"ל שנרגש בזה יע"ש שאלה קמ"ה מה שיישב, איך שיהיה שמעינן מהכא שהרשב"א מצריך פיסול עדים ובזה היא תק' הביטול ולא סגי בלא"ה ומהריט"ץ ז"ל יהיב טעמא דהרשב"א וז"ל דכיון שפסל עדים שיעידו שמסר מודעא הרי שם אותם כעדים פסולים וא"כ מי יימר שמחמת אונס היה שהרי העדים המעידים על המודעא הן הן עדי האונס האומרים והכרנו באונסו וכיון שפסל אותם הרי אין מי שיעיד שהיה אנוס וזה פשוט עכ"ל וכן ראיתי להרב מש"ל בפ"י מה' מכירה אחר שהביא תשובת הרשב"א הנז' כתב הרב ז"ל ותיקון זה מהני אף במתנה אם מסר מודעא וכתוב בה שהכירו באונסו דכיון דהעדים פסולים אין כאן עדי אונס יע"ש וא"כ בנ"ד אף שנאמר שפשרה זו מאחר שנעשית על שבועת היסת אין דינה כמכר אלא כמתנה מ"מ מאחר שכתוב בשטר הפשרה שביטל כל מודעי ופיסל עידיהן, א"כ יצאנו ידי כל הסברות והפשרה קיימת והמודעה כמוץ אשר תדפנו רוח ואף דלא מטיא ליה הנאה כ"כ הרי כתב מהריק"ו בשורש קפ"ו וז"ל הנאנס לעשות דבר מה ומטי ליה הנאה מניה הוי כתליוה וזבין דזביניה זביני הגם כי ההנאה שקבל הוא דבר מועט בערך מה שנאנס לעשות והביא דבריו מרן הב"י בסי' ר"ז יע"ש, ואף שהתנה בשטר המודע' שאין לה ביטול עולמית עד שיוציאנה ויקרענה בפני ב"ד וזולת זה אין לה ביטול, גם זה הבל שמאחר שפסל עדי המודעא אין מי שיעיד לא על המודעא ולא על התנאי שבה והרי היא כתובה בלא עדים ואינה שוה אפי' דמי הנייר, ואף שכתב הרמב"ם בפ' יו"ד מה' מכירה וז"ל ואם אמר לעדי המודעא הוו יודעים שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעא שהכל בטל ואין אני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים ואין בדעתי להקנות לזה האנס לעולם הרי המכר בטל ואעפ"י שקנו מידו לבטל המודעא עכ"ל, ופסקה מרן ז"ל בסי' ר"ה סי"א ובנ"ד הרי מסר מודעא גם על כל ביטולי המודעא באופן שלעולם תשאר המודעא קיימת מ"מ הרי סיים שם מורם ז"ל וכתב ומיהו אם חזר וביטל כל הביטולין שעשה בתחילה י"א דמהני וכן נוהגין לכתוב בשטרות לבטל כל מודעי דנפקי מגו מודעי עד עולם וכתב עליו הרב הסמ"ע ז"ל דוקא בהאי לישנא צריך לכתוב אבל לא מהני כשכתב בו שמבטל כל מודעות עד עולם דאין בכלל זה ביטול מסירת מודעא שמסר תחלה על ביטול המודעא דאח"ך. מיהו גם לסברא קמייתא מהני כשכתוב בשטר הקנין שפוסל כל העדים שיעידו שמסר לפניהם מודעא ועיין בד"מ ובא"ע