אבני שיש חלק א עח

טעם נכון למנהג חכמי ספרד שקונין מזה שהוא חייב לחבירו כו"ך וקונין מחבירו כשיעשה כך החוב מחול וכו' דלמה להו כולי האי דאי להוציא עידי אסמכתא יעשו הקשר בבד"ח או בשח"ך כדכתיבנא אלא משום דהא עדיפא ליהו דלא מצי למטען טענת אונס ודו"ק

גם הרב מהרי"ו סי' קמ"ב כתב חילוק זה וז"ל לא דמי דהתם לא היה שט"ח רק קנס בעלמא וכיון שאירע לו אונס פטור אבל הכא דאיכא שט"ח הוי כמו הלואה דלא מהני טענת אונס יע"ש ולא כהרב ב"ש דלא חילק בין קנס לש"ח יע"ש, ומורם בהגה בסי' נ' ס"ו כתב ג"כ כשאין הבת רוצה הפוסק פטור מן הקנס דזה מקרי אונס ולבסוף כתב אבל אם נתחייב בשטר וכו' ופי' אם נתחייב בשטר שעשה כל א' שט"ח על עצמו והניחוהו ביד שליש כענין חכמי ספרד דלעיל וכוונתו לחלק בין קנס לשטר חוב כדכתיבנא וכן מפורש בדברי הלבוש היטב וז"ל מי שפסק על בתו וכו' בקנס ובשבועה וכו' ואח"כ אין הבת מתרצית י"א שהפוסק פטור מן הקנס ומן השבועה שזה מיקרי אנוס וכו' וסיים ודוקא שנכתבו התנאים בפסקא בעלמא וכו' אבל אם נתחייב עצמו בשטר שעשה כל א' שט"ח על עצמו והניחוהו ביד שליש באם יעבור וכו' חייב לשלם ולא מהני טענת אונס יע"ש, העולה ממאי דכתיבנא שהאב הנז' פטור מקנס אעפ"י שקבל על עצמו אחריות לרצות את בתו כיון שלא נתרצית אין עליו שום חיוב דאדעתא דהכי לא חייב עצמו ואפי' אם נעשה הדבר בש"ח אדעתא דהכי לא נשבע וחיוב אין כאן שבועה אין כאן וכ"ש אם כדברי השאלה שלא היה אלא קש"מ לחוד דאין הקנין מוציא מידי אסמכתא ואין כאן שום חיוב אפי' אם בא העיכוב מצד האב וכדכתיבנא מילתא בטעמא ולראית האמת חתמתי בחדש א'הוב ל'מעלה ו'נחמד למטה שנת ומוסרותיהם ינת"ק לפ"ק

שאול ישועה אביטבול סלי"ט

סימן נ"ג

נדרשתי לחוות דעתי אח"מ בענין שומרת יבם שמתה והיא מעוברת מה יהיה משפט יורשיה עם יורשי הבעל שיורשי הבעל אומרים לנו משפט הירושה לירש כתובתה עם נכסי אחינו מחמת שהיא זקוקה לא' ממנו ויורשי האשה אומרים שלהם משפט הירושה לירש כתובת אחותם מחמת שמתה מעוברת אינה נקראת שומרת יבם

תשובה בדין שומרת יבם שמתה והיא אינה מעוברת הדין הוא מבואר באה"ע סי' ק"ס שיורשיה נוטלים מה שהוא נכסי מלוג דהיינו מה שירשה מקרוביה אפי' בחיי בעלה או איזה מתנה שנתנה לה מבעלה או מאחרים הכל בחזקת יורשיה אבל נצ"ב מספקא להו לרבנן אם זוכים בהם יורשיה או יורשי הבעל ודנו בו דין ממון המוטל בספק וחולקין ועיקר כתובה ותוספת אין מוציאין מיורשי הבעל מספק נמצא שאין חולקין מן הדין זולת בנכסי נדונייתה שהם נצ"ב כל זה בשומרת יבם גמורה אבל בנ"ד שמתה והיא מעוברת שמעולם לא היתה ראויה ליבום כל זמן שלא הפילה קודם מותה ואעפ"י שהיתה שומרת ליבם שמא תפיל ותהיה ראויה להתייבם השתא דלא הפילה לא קרינן בה שומרת יבם שמתה ואפי' ספק שומרת יבם אינה מחמת שמתה והיא מעוברת ורוב נשים אינן מפילות כדאמרינן בפרק החולץ גבי יבמה שילדה ולא נתקיים ולדה ל' יום דרוב נשים ולד מעלייא ילדו והיה מן הדין להתירה לשוק בלא חליצה דרחמנא אמר ובן אין לו והרי יש לו אלא שחששו לסברת רשב"ג דכל שלא שהה ל' יום הוי ספק נפל וחולצת ולא מתייבמת ואחר שבררנו דאין לה דין שומרת יבם יורשיה יורשים כתובתה עיקר ותוספת ומתנה ונדונייא שמשעה שמת בעלה זכתה ליטול כתובתה אם היתה רוצה לחלוק והנשאר אחר כתובתה יזכו בו יורשי הבעל והשתא דמתה יורשיה יורשים כתובתה ויורשי הבעל יורשים הנשאר בנכסי אחיהם אחר פרעון כתובתה

איברא שאם הפילה קודם מותה שאז היתה שומרת יבם גמורה לפי הנשמע שיש לכם מנהג באשה שמתה בלא זרע שחולקין יורשיה עם בעלה בנדונייתה ובנ"מ שלה ואין דנין בדין תורה שהבעל יורשת אשתו א"כ אפי' בשומרת יבם גמורה שלא היתה מעוברת ומתה יש לכם לדון בה על זה הדרך שיורשי האשה נוטלים המחצית שהיו ראויים ליטול אם מתה בחיי בעלה והמחצית האחר דמספקא להו לרבנן אם זיקת יבם כנישואין והוא יורש המחצית או לא ולכן יחלוקו המחצית הנשאר יורשי האשה והיבם באופן שיורשי האשה נוטלים ג' רבעים והיבם הרביע אבל בנ"ד שמתה והיא מעוברת שמעולם לא היתה זקוקה ליבם זיקה אין כאן נישואין אין כאן ויורשיה יורשים הכל ואפי' לדעת הר"ן בתשובה הביאה מרן ב"י שהעדיף כח היבם מהבעל וכתב שתקנת השיור אינה אלא כשמתה בחיי הבעל הכא שאני דאין כאן זיקה כלל וכ"ש דלא קי"ל כהר"ן שכבר האחרונים סתרו דבריו עיין מהרימ"ט חלק א"ה סי' מ"ו ומהרשד"ם סי' קכ"ח וסי' קע"ג והרב דרכי נועם סי' ל"ז בחלק א"ה, העולה דיורשי האשה הם יורשים כל כתובתה ואין הבעל כלום זולת בהנשאר אחר כתובתה פה צפרו בחדש א'הוב ל'מעלה ונחמד ל'מטה משנת פקודי ה' ישרים לפ"ק

שאול ישועה אביטבול סלי"ט

סימן נ"ד

באחד בשבת ט"ו יום לח' סיון משנתינו זאת שנת קני"ת לפ"ק נכנסנו לבקר את החולה הוא הר' אברהם בר דוד ן' שלוש נ"ע ומצאנוהו מיושב בדעתו משיב על הן הן ועל לאו לאו והתחיל לצוות מחמת מיתה ואמר שהוא מקדיש מנכסיו לעניי עירינו פאס יע"א סך אלף משקלים מכט"ק ואמר לו א' ממנו החותם א' שלא יוכל לעשות דבר בלתי הסכמת אשתו ותכף קרא לאשתו ולא רצתה להסכים על מעשיו אז חרה אפו ואמר לה אם תרצה להסכים מוטב ואם לאו בה שעתא יגרשנה ויפרע לה כתובתה ויעשה מה שלבו חפץ בנכסיו והרבה הפצרנו בו עד בוש שלא לעשות דבר זה כדי שלא תטרף דעתו עליו ולא אבה שמוע עד שנתרצית אשתו בקוש"ח וסלקה עצמה מנכסיו שלא תיטול כי אם שיעור כתובתה והשאר ליורשים ואז נחה דעתו עליו אלא שכיון שראינו שיש בזה. עלבון גדול לאשה הנז' אעפ"י דאיהי היא שהפסידה אנפשה אמרנו לא נכון לעשות כן ואמרנו לאשה הנז' אם תרצה להסכים על ההקדש אנו מבטלים השבועה והקנין הנז' ומה שישאר אחר ההקדש תטול בו המחצית כפי התקנה והבעל הנז' שומע ושותק ואמרה האשה אמן אמן ואז הוציא לנו כרך של שטרות שעלה סיכומם לסך חמש מאות ושלשה ועשרים משקלים ואמר הרי אלו מפאת הסך הנז' של ההקדש וקנינו מידו עליהם בכתיבה ומסירה ואז קראנו לאשה והסכימה על