אבני שיש חלק א עז

הנז' שכבר נתרוקן כח בן המצר הנז' מצד היותו במדינה אחרת והדבר תלוי בו ולא בשלוחו

ואחר ההתבוננות היטב בדין זה העליתי דודאי דמצי בן המצר לסלק ללוקח מאחר שהניח המורשה וקי"ל בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ומה גם שצוהו בפרטות על דבר זה לסלק הלוקח שיקנה הבית ההוא והשליח עשה שליחותו והזמין ללוקח מעותיו ובא העיכוב מצד הלוקח דלא אבה להסתלק לכן לא אבד בן המצר זכותו ורשאי לסלק הלוקח בכל זמן שירצה דלמה יגרע כח בן המצר בהיותו במדינה אחרת כיון שמנה שליח בחריקיה לסלק הלוקח שהרי דין זה דקי"ל בסי' קע"ה ס' ל"ד אם היה בן המצר במדינה אחרת אינו יכול לסלק הלוקח לא הוי מילתא בלא טעמא דנימא דבר זה הוא חוק וגזירת מלך והבו דלא לוסיף עלה אלא טעמא רבא איכא שאם אתה אומר כן אין אדם יכול למכור קרקעותיו שיאמר הקונה לאחר כמה שנים תצא מידי יע"ש ובנ"ד דליתיה להאי טעמא שהרי הניח לו מי שיתן בעדו מעותיו במזומן ליתיה להאי דינא ותדע שכן הוא שהרי דין זה לא נזכר בתלמוד והגאונים חדשוהו מכח סברא מטעם שאם אתה אומר כן וכו' וכל דליתיה להאי טעמא ליתיה להאי דינא ונעמידנו על דין תורה בדינא דגמרא לסלק הלוקח אף כשבן המצר במדינה אחרת ועוד מדנקט דין היה בן המצר במדינה אחרת בהדי חולה וקטן וגבי קטן קי"ל בסעיף מ"ח לקמן שהוא מצרן אם רואין ב"ד שזכות הוא לו יסלקו את הלוקח הרי דכשיש לו מי שיפקח בעדו מעתה מסלק את הלוקח וכן כתב הרב לחם משנה שהקשה דיני קטן להדדי ותירץ דהתם איירי כשלא רצו ב"ד לסלק הלוקח וכשהגדיל הקטן רצה לסלק אז אמרינן איבד זכותו משום האי טעמא שאם אתה אומר כן וכו' יע"ש

ועוד דבנ"ד דמכר בית מבתי החצר שותף מקרי דעדיף ממצרן שהרי פשוט הוא בפסקי הראשונים זלה"ה דכל שעדיין הם שותפים באמצעה של חצר אע"פ שחלוקים הבתים מקרי שותפים והרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ לא זז מחבבה להלכה זו עד שקבעה בגליון ש"ע שלו גבי שנים ששכרו שדה בשותפות דלקמן ס' ס"א כתב הרב וז"ל וה"ה שנים ששותפים בחצר א' אע"פ שחלקו בית נגד בית וכל א' מבורר חלקו אם רצה א' מהם להשכיר ביתו לאחר והשני רוצה לזכות בו מדין בן המצר הדין עמו שאע"פ שחלקו בית נגד בית עדיין הם שותפין באמצעה של חצר ובבית שער אכסדרה ומרפסת ושותף מקרי ועדיף ממצרן ובסעיף הקודם לזה איירי שאינו שותף עכ"ל ומאחר דשותף מקרי דעדיף ממצרן מסלק את הלוקח אפי' בהיותו במדינה אחרת וכמ"ש בתשובת מהר"ם במיימוני השייכי לס' קנין סי' ל"ה וז"ל דהא דאמרינן לאשה או ליתמי וכו' לית בהו משום דינא דבר מצרא ה"מ לגבי מצרן אבל שותף עדיף ואי זכין לאשה או ליתמי אתי שותף ומפיק וכן אני אומר בכל הני דאמרינן לית בהו משום דינא דבר מצרא מצרן דווקא אבל שותף לא עכ"ל הרי דכללא כייל מהר"ם דבכל מקום דלא מצי מצרן לסלק הלוקח השותף מסלקו ואף לסברת מהר"ם אלשקר בסי' קי"ח דכתב כשבן המצר במדינה אחרת שוין השותף והמצרן משום דאיכא פסידא מ"מ יודה הוא בנ"ד דליכא פסידא ולראית האמת חתמתי באדר משנת אל תמנ"ע טוב מבעליו לפ"ק וקיים

שאול ישועה אביטבול סלי"ט

סימן נ"ב

נדרשתי לחוות דעתי בענין ראובן ששדך בתו אלמנה לשמעון ונתקשרו בקש"מ בקנס גדול מסך תק"ם שהחוזר מהשדוכין יתן לשכנגדו הקנס הנז' קבל אנפשיה האב בקש"מ שאף אם תסרב בתו ולא תתרצה באותן השדוכין והלכה ונשאת לאיש אשר ישר בעיניה אם יתחייב האב הנז' בהקנס הנז' מחמת שקשר עצמו בקש"מ שאף אם תסרב בתו יתן הקנס או אם יש לו מקום פיטור ומפלט מהקנס ההוא מחמת שלא בא העיכוב מצדו

תשובה אפי' אם בא העיכוב מצד האב המתחייב עצמו אין עליו שום חיוב קנס דכל האומר אם יהיה אם לא יהיה אפי' נתחייב בקנין אסמכתא היא ולא קניא כדאיתא בחו"מ סי' ר"ז סי"ב ואפי' בענין השדוכין קי"ל כסתם דברי מרן התם בסעיף י"ו וכן פסק בא"ה ס"ו בסי' נ' יע"ש ודלא כיש אומרים שהביא מרן שם בסי' ר"ז דסוברים דקנס שעושים בשדוכין לא הוי אסמכתא כי כדאי הוא שיתחייב בקנס לדמי הבושת בב"ד חשוב דהיינו ג' בקיאים בדיני אסמכתא כדאיתא התם בסעיף ט"ו או בש"ח כדאיתא התם בסעיף י"ט האסמכתא במקומה עומדת ולא קניא אפי' בשידוכין וכל הקשרים שאנו עושים בשדוכין אנו עושים בש"ח שזו דרך מוציאה מידי אסמכתא

והשתא דלא בא העיכוב מצד האב המתחייב אלא מצד בתו שאינה ברשותו אפי' אם היה הקשר אמיץ בש"ח כראוי וקבל עליו בפירוש אפי' יבא העיכוב מצד בתו יתחייב בקנס ההוא רחמנא פטריה דאנוס הוא דמה הו"ל למיעבד לרצותה אטו תרקבא דדינרי בעי למיתן לה וכמו שמפו' בתשו' הרשב"א תשע"א בנדון כזה בראובן ששדך בת בתו וחייב עצמו בקנס ולא נתרצית והיתה תשובתו לפטור ראובן הנז' וז"ל שהדין עמו לפי שזה אונס גמור אם לא רצתה הבת להנשא לבן שמעון ומה הו"ל למיעבד ואין לך אונס גדול מזה ואפי' תאמר שהיה יכול לפייסה במעות אפי' התנה שאם תסרב שיפייסה וכדאמרינן בגיטין אטו תרקבא דדינרי בעי למיתן לה ואל תשיבני שמתחילה היה לו להתנות שאם תסרב הבת שיהיה פטור דלא היא דאונסא דלא שכיח הוא דכל הבנות מתרצות למה שירצה האב יע"ש הרי מבואר דאפי' היה הקשר אמיץ בש"ח דמהנייא באסמכתא מ"מ הוא פטור מצד דאנוס הוא

והשתא דאתינא להכי אפי' לסברת הי"א שהביא מר"ן כי כדאי הוא שיתחייב בקנס לדמי הבושת כיון דחשיב אנוס קי"ל דהמבייש באונס פטור וכדכתב הרדב"ז סי' שכ"ט בראובן ששדך בנו עם בתו של שמעון וחזר בו הבן ואביו קשור בחומרות וקנסות ופטרו מחמת אונס כדברי הרשב"א וסיים בדבריו וא"ת דמי בושתה היא נוטלת טענה זו לגבי האב אינה כלום דאנוס הוא ומבייש באונס פטור דקי"ל ישן שבייש פטור יע"ש וכן כתב מהר"ם אלשיך בתשובה סי' ל' דכל דמקבל עליה לחבריה לפיוסי לפ' ואי לא מחייבנא לך כו"ך ולא אפייס אותו פ' דפטור המתחייב דאנוס הוא

איברא שבאותו נדון שנשאל עליו דנעשה הקשר בחיוב שטרות זה לזה כמו שהיו חכמי ספרד כמ"ש מר"ן בסי' ר"ז הנז' ובא"ה סי' נ' חייב הקרוב שנתחייב אעפ"י שבא העכוב מצד הבת דדוקא בהיכא שבא להתחייב בקנס אם לא יפייס דנפטר מחמת אונס כדכתיבנא אבל בנדון דידיה שהוא חוב גמור שנתחייב מתחילה חו"ג בלי תנאי ואח"כ עושה לו הטבה למוחלו אם יעשה כו"ך שאין החוב נמחל בטענת אונס וכתב עוד דבזה נמצינו למדים