אבני שיש חלק א עד

נמצא כאלו הם שותפין בחלק מן הבית עצמו, ואחר שהם שותפים מצי השותף לסלק לאשה ולקונה מן האשה, ודבר זה פשוט וברור, וכן נמ"ך פסק א' לחכמי פאם זלה"ה שכתבו על מ"ש מרן סכ"ט וז"ל השוכר בית מחבירו והמצרן רוצה להוציאו מידו לשוכרו לעצמו אין שומעין לו כתבו דוקא שלא היו שות' בבית שער ותירבץ החצר ובהכ"ס ובבאר מים חיים אבל אם שותפים באחד מאלו הרי הם כשותפים והשותף מסלק לשוכר והגם דשכירות לית ביה דינא דבר מצרא מכל מקום דינא דשות' אית בה דשותף עדיף ממצרן כמ"ש בסי' הנז' בדין שנים ששכרו בית בשות' וכן בס"ס נתבאר דשותף עדיף ממצרן וא"כ ודאי דאי השכיר א' מהשותפים ביתו לאחר מצי שותף לסלקו מכח שות' ב"ש אכסדרא ומרפסת ובאר המים עיין בתשובת הרא"ש כלל א' סי' ס"ג שם נתבאר דשותף בחצר הגם דאינו שותף בבית מצי לסלק לשוכר עכ"ל, וחתומים הרבנים כמוהריב"ע ומוהריב"ץ ומוהרשב"ץ ומוהר"א אב"ד זלה"ה, הרי דמבואר באר היטב דאם הוא שותף עמו בא' מתשמישי החצר חשיב שותף גמור לסלק את השוכר אף דשכירות לית בה דינא דבר מצרא וה"נ דכוותה דמיקרי שותף לסלק הקונה מן האשה והמוכר לאשה, ושמעתי שיש מי שפירש בדברי מורם ז"ל דכתב בסי' קע"ה סמ"ז וז"ל ודוקא מצרן אינו יכול לסלק לאשה אבל שותף יכול לסלקה דלא קאי אלא ארישא דדברי מר"ן דהמוכר לאשה אבל לא אסיפא דכתב מורם הקונה מן האשה לית ביה דינא דבר מצרא וס"ל הקונה מן האשה אף אם הוא שותף אינו יכול לסלק לקונה ממנה, וזה אינו דק"ו הוא שהרי בקונה מן האשה י"א דאפילו מצרן מסלקו אבל בשוכר לאשה לכולי עלמא אין המצרן יכול לסלקו ואפ"ה בשותף יכול לסלקו ודברים פשוטים הם וכן מ"ך בגליון הש"ע של א"א זלה"ה רשם על דוקא מצרן וכו' אבל שותף יכול לסלקה ונ"ב ארישא דהמוכר לאשה קאי וכ"ש אסיפא דקונה מן האשה שהרי יש אומרים בקונה דאפילו מצרן מסלקו ע"כ, גם מה שרצה ראובן לזכות בחלק היורשים מכח חלק האשה עכשיו שנפל היסוד נפל הבנין שחלק האשה עצמה זכה בו השו' מכח שותפות וכ"ש חלק היורשים אפי' הוא מצרן לבד זכה ואף שדברים אלו לקו"ד הם דברים פשוטים כתבתי להפצרת השואל בסיון תקנ"ח וקיים

הצעיר ברוך טולידאנו סי"ט

יפה דן החכם הפוסק נר"ו שאע"פ שהבתים חלוקים שכל אחד יש לו בית מיוחד בפני עצמו כיון שהם שותפים באמצעה של החצר ובבאר ובה"כ וכניסה ויציאה קרינן ביהו שפיר שותפין ויכולין לסלק המצרן וכ"ש לאיניש דעלמא דמהאי טעמא אמרי' לגבי דינא דגוד או אגוד דבשאר חצר אמרי' גוד או אגוד זולת בד' אמות הצריכין לכל פתח או בדרך הצריך לכניסה ויציאה וכמ"ש מור"ם בחומ"ש ס' קע"ח ס"ח ומר"ן סי"ז בשם הרשב"א ומטעם שאין אדם עשוי לפרוק משאיו בדרכים לעין כל ואם אין יציאה וביאה יצטרך לפרוח באויר ונמצא שהפסיד את ביתו ולפ"ז דוקא אם יעשו דינא דגוד א"א בד' אמות הצריכין לפתח דוקא או בכניסה ויציאה לחוד וכדיהיב טעמא שנמצא מפסיד את ביתו אבל אם יעשו דינא דגא"א גם בבתים עצמם דליכא פסידא ודאי הוא דיכולין לעשות אפי' אינם שותפין אלא בד' אמות הצריכין לפתח או בכניסה ויציאה לחוד ואם הם שותפים גם בשאר החצר יכולין לעשות דינא דגוד א"א לשאר החצר אפי' בלא בתים וכ"ש ע"י הבתים כאמור דמאחר שהם שותפין באמצעה של חצר או בכניסה ויציאה או בד' אמות הצריכים לפתח מיקרו שותפים גם בבתים ויכולין לעשות גוד א"א גם בבתים החלוקים וכמו שנמצא לרבותינו (נ"ן זלה"ה שגם בבתים החלוקים יכולין לעשות דינא דגוד א"א שכך נמנו וגמרו ועלו בהסכמה וחזרו בהם ממשנה ראשונה וזזה ממקומה הלא בספרתם וכך ראינו לאבותינו זלה"ה דנים והולכים הלכה למעשה ודוק מינה ואוקי באתרין דגם לענין מצרנות דקי"ל שותף עדיף ממצרן מיקרו שותפין ויכולין לסלק המצרן וכ"ש לאיניש דעלמא שאינו מצרן בנדון זה, ואע"ג דבנ"ד היא אשה נגד אשה וזיל הכא לגבי המוכרת ליכא דינא דב"מ וזיל הכא לגבי הלוקחת ליכא דינא דב"מ וכ"ש בעמדם יחד שניהם כא' טובים לקיים המכר ביד הלוקחת ואין המצרן יכול לסלקה מ"מ שאני שותף דעדיף ממצרן ויכול לסלקם גם בנד"ז שהיא אשה נגד אשה וכמ"ש מור"ם סי' קע"ז סמ"ז גבי מוכר לאשה דדוקא מצרן אינו יכול לסלק אשה אבל שותף יכול לסלקה דשות' עדיף ממצרן ואע"ג שלא אמרה מור"ם אלא לגבי מוכר לאשה אבל לא לגבי קונה מן האשה מ"מ אתייא במכ"ש וכמ"ש החכם הפוסק בשם הרב הגדול מור אביו זלה"ה וכ"ש דעיקר דינא דגמרא לא נאמר אלא במוכר לאשה ומינה לפי הפוסקים דה"ה לקונה מן האשה וכיון דבמוכר לאשה שותף עדיף ממצרן כ"ש בלמד שהוא הקונה מן האשה ולא שייך בזה פסידא דמוכר אלא היכא שמפסיד מן הקרן וגם היכא דאיכא פסידא לא שמענו ולא ראינו שדין השות' כדין המצרן, ומה גם שבכלל מוכר לאשה האמור בש"ס נכלל גם אשה נגד אשה וכמ"ש הרב ב"י מחו' סי"ט ז"ל וכתב המרדכי בהמקבל לאשה וליתמי ולשותפי פי' הר"ם בתשובתו אין לפרש דה"מ אשה כנגד איש אבל אשה כנגד אשה אית בה משום דינא דבר מצרא דינא היא דכל היכא דקאמר תלמודא לית בה משום דדב"מ הוי פי' בשום ענין אין המצרן יכול לסלק להא דקאי ע"ש, אלמא דהמוכר לאשה נכלל אשה נגד אשה ועל האי דינא כתב מהרי"ל בשם מהר"ם שהיא סברת מהר"ם הנ"ל דאע"ג דאשה לית בה דינא דבר מצרא דינא דבר שותפות אית לה דעדיפי ממצרן דשותף בגוף הקרקע הוא משותף וכד דייקינן בדברי מהר"ם במקומם בתשו' מיימוני השייכות לס' קנין סי' ל"ה ראינו אחר שכתב האי לישנא שהביא מור"ם כנ"ל הוסיף עוד לומר וז"ל וכן אני אומר בכל הני דאמרי' לית בהו דדב"מ מצרן דוקא אבל שותף לא ע"ש ומור"ם לא הביא אלא עיקר הדין דאיתשיל עלה מהר"ם ואפשר לו' דמור"ם שכתב האי דינא על המוכר לאשה לא ס"ל דהקונה מן האשה לית ביה דב"מ שהרי סברא זו אינה מוסכמת מן הפוסקים וגם מר"ן לא הביאה בשולחנו הטהור ואיכא למימר דס"ל שיש בה דין בן המצר מכ"ש שותף ולכן לא כתב האי דינא אלא על המוכר לאשה כללא דמילתא שבנד"ז מוסכם מכל הפוסקים שיכול השות' לסלק האשה הקינוח מן האשה זה מה שנלע"ד בדין זה לגבי חלק האשה המוכרת ומכ"ש שזכה השותף בחלק היתום שממכרו ממכר כיון שהודיעוהו שאין קניינו קנין להיותו פחות מעשרים וגמר ומכר מכח השבועה הרי השבועה באה לחזק הקנין והו"ל קנין ושבועה בהדי הדדי ולא אמרינן קנין אין כאן שבועה אין כאן אלא בסתם לא כן בנד"ז שהודיעוהו וגמר ומכר בכח השבועה בפירוש בהדי קנין ודאי שממכרו ממכר וכן נמ"ך בכתבי הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה דבכגון דא ודאי ממכרו ממכר ובין היה נוהג הרב הנז' לכתוב בשטרי מקח קרקעות כשהמוכר פחות מן עשרים ומי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו נמצא לפ"ז שזכה השות'