אבני שיש חלק א עב

ליה בעדי האונס שהרי בעדותו של הרי"ד הנז' בירר שמחצית החצר שמכר המוכר להאנס הנז' באונס היתה שוה בכפלי כפליים מהסך שבו מכר לו שאנסו על המכר ואנסו על הדמים שיתן האנס כפי רצונו פחות מהשומא ששוה גם ראיתי בעדותו של הר"א ביטון שגם הוא מעיד שמכר לו מחצית החצר הנז' בפחות פחות משוויו ולפ"ז דאיכא עדות שלימה שלא נתן האנס כל שווי הקרקע שאנס אין כאן תורת מקח והוי כמי שאנסוהו ליתן שאינה מתנה ולא מיבעיא לדעת רשב"ם שכתב גבי תליוה וזבין דגמר ומקני הואיל ואיכא תרתי יסורין ומתן מעות דלא מפסיד מידי ע"כ וכתב מרן ב"י מדקאמר לא מפסיד מידי משמע שלא היה מפסיד משלו כלום וכ"כ משם הרב הנימוקי שכתב משם הריטב"א דכיון דבתר דעתיה דמוכר אזלינן ליכא לדמוייה לגמרי לאשה ולומר כי היכי דאשה מתקדשת בפרוטה [פי' דקיי"ל דתליוה ואקדישה קדושיה קדושין] ה"נ אם קיבל פרוטה משדה זו דלהוי מכירה דשאני אשה דהרי נתן לה דמים, דכל אשה מתקדשת בפרוטה אבל הכא מי איכא למימר משום פרוטה שנותנים לו מתרצה על קרקע של ק' מנה ונראה שדעת הרנב"ר נוטה לזה אע"פ שאחרים אומרים דשווים הם עכ"ל גם הריב"ש בסי' קכ"ו ד' ע"א ע"ד כתב וז"ל ועוד דאפי' בזביני הסכימו המפרשים דלא אמרינן תליוה וזבין זביניה זביני אלא כשנתנו לו כל שווי הקרקע אבל בפחות משוויו לא דאין לומר בשום פנים שאם אונסין אותו למכור קרקע שוה אלף זוז בדינר דאגב אונסי דזוזי גמר ומקני ואע"ג דתליוה ואקדישה קידושיה קידושין וכו' שאני אשה שכך דרך הנשים להתקדש בפרוטה וגם שהבעל מתחייב לה בשאר כסות ועונה וגם דאתתא בכל דהוא ניחא לה יע"ש, והרב משנה למלך דייק כן מל' הרמב"ם פ' י' מה' מכירה שכתב מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח וכו' מדקאמר דמי המקח בא למעט סברת האומרים דלא בעינן שיתן האנס כל דמי שוויו יע"ש ולפ"ז גם מרן הקדוש שהביא לשון הרמב"ם בדמותו וצלמו בסי' ר"ה ס"א סובר הכי דבפחות משוויו לא הוי זביניה אפי' בקרקע אלא אפי' לסברת ר"י שהביא הטור בסי' ר"ה, ס"א דחילק דבקרקע אפי' לא נתן כל שוויו לפי שאין אונאה לקרקעו' וכו' הרי סיים הטור וכתב ונראה לפרש דבריו כשאינו כופהו אלא על המכירה אבל בסכום המעות אין כופהו אבל אם כופהו ליתן לו בפחות משוויו אף בקרקע אין כאן תורת מקח והוי כמי שאנסוהו ליתן שאינה מתנה עכ"ל ופסקה מרן שם ס' ד' בשם יש מי שאומר ומאי דנקט יש מי שאומר הוא דוקא על דברי ר"י ומשום דמרן סובר אפי' בקרקע כל שלא נתנו לו כל שוויו לא אמרי' זביניה זביני ובנ"ד שאנסו גם על סכום המעות אתייא ככ"ע דלא הוי זביניה זביני אפי' בלא מסי' מו' והדרא ארעא והדרא פירי מיומא קמא דלפי עדותו של הרי"ד הנז' הוי המכר בניסן תקכ"ו דהוי עד היום שלשים שנה, וכמפורש לעיל בדברי הרבנים יצ"ץ וצור ישראל יצילנו משגיאות החותם פה צפרו בחדש זו משנת יושי"ע לבנ"י אביו"ן לפ"ק וקיים

שאול ישועה אביטבול סלי"ט

סי' מ"ט

כאשר נדונו יוסף הלוי בן יולי והר' שלמה ביסידאן לפני בי דינא רבא משי"ח בענין החיוב שנתחייבה ריינה א"ל יצחק הלוי ליוסף הנז' בעד מזונותיה וטיפולה בחולייה סך כ"ם בכל שבוע דהיינו פ"ם בכל חדש בתנאי גמור שיתן לה מזונות כשאר החולים ושיהיה לה נר דלוק מערב עד בקר כל ימי חלייה ויקנה לה כל המצטרך לה והר"ש המציא כמה כתי עדים שלא קיים תנאו ונדונו לפני משי"ח וביטל השטר ההוא ואח"ך בא בנו של יוסף בטענה שהשטר כבר נמסר לו מאביו וכל מה שעשה אביו אינו עשוי הן במה שנתקשר לדון בפאס וביטל כל הראיות שיוציאו אח"ך הן במה שדן עם שלמה הנז' וביטל דבריו משי"ח

וזה מה שכתבתי אני הצעיר בענין זה להוציא מלב המגמגמין בדינו של הרב משי"ח

דברי הרב משי"ח נר"ו אמת וגזר דינו גזר דין אמת ששטר חיוב שנתחייבה ריינא הנז' ליוסף הנז' בטל מעיקרו הוא וכמאן דליתיה דמי שהרי עיקר החיוב שנתחייבה בהחוב הנז' היה על תנאי שיעשה לה מנוח אשר ייטב לה בכל ימי חלייה להטפל בה ולספק לה מזונות הראויות לה כפי חלייה וכיוצא מדברים הצריכים לה בחלייה ולא מבעיא השתא דידיע לן עפ"י עדים שלא קיים תנאו דודאי הוא דנתבטל החוב בכל אופן שיהיה התנאי, אלא אפילו בסתמא דלא ידיע לן אי קיים תנאו אם לא קיים מ"מ אחר שעיקר החוב תלוי בקיום תנאי זה ותנאי זה ישנו בקום עשה דהיינו ע"מ שיעשה לה כו"ך אמינא ודאי דאין לחוב זה דין שטר כלל ולא מצי גבי ביה אלא א"כ הביא ראיה שקיים תנאו דהכי קי"ל בכל תנאי שהום בקום עשה דחיישינן שמא לא קיים המקיים את תנאו ועליו להביא ראיה שקיים תנאו וכל שלא הביא ראיה אין לו כלום כמ"ש הר"ן בפ' מי שאחזו גבי הרי זה גיטך ע"מ שתתן ק"ק זוז וחזר ושנאה משם הרמב"ן בריש פ' המגרש גבי הרי זה גיטך ע"מ שתעלה לרקיע יע"ש מלתא בטעמא ופסקה מר"ן הקדוש בסי' רמ"א ס"י וז"ל האומר לחבירו הריני נותן לך כו"ך ע"מ שתעשה דבר פ' על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו אבל אם אמ"ל ע"מ שלא תעשה על הנותן להביא ראיה שבטל תנאו ע"כ, הרי דיש חילוק בין היכא דהתנאי ישנו בקום עשה להיכא דישנו בשב ואל תעשה. וכל שישנו בקום עשה כנ"ד לא מצי גבי חובו מן הסתם אא"כ הביא ראיה שקיים תנאו, ולפ"ז בנ"ד שהתנאי הוא בקום עשה ומן הדין היה צריך יוסף הנז' להביא ראיה שקיים תנאו וכל שלא הביא ראיה שקיים תנאו אין כאן חוב של כלום ולא גבי ביה ולא מידי א"כ השתא דקדם שכנגדו ואייתי ראיה בעדים שלא קיים זה תנאי דבזה נתבטל החיוב מה יועיל ליוסף הנז' להביא אח"כ ראיה בעדים שיעידו שקיים תנאו כדי להעמיד חובו דסוף סוף תרי ותרי נינהו והו"ל עדות מוכחשת דדברי שניהם בטלים כדקי"ל בכתובות דף ך' ע"א דאוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה ופסקה הטור בסי' ל"א ס"א יעו"ש, וא"כ בין יביא יוסף הנז' ראיה שקיים תנאו בין לא יביא השטר בטל ולא מצי גבי ביה כלום, וכ"ש שכבר עמדו לדון ונתבטל החוב מעיקרו עפ"י הראיה שהביא שכנגדו שלא היה יוסף הנז' מקיים תנאו ואיך יחיה אחרי נפלו בעדות מוכחשת

ואע"ג דבעלמא בהיכא דאיכא שטר ואיכא תרי ותרי כגון ב' אומרים פרע וב' אומרים לא פרע דאמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי שטרא אחזקתיה כדמשמע מדברי בה"ת שער כ"ו חלק א' סימן ב' גבי הימניה לוה למלוה כבי תרי ואמר המלוה לא נפרעתי והלוה הביא עדים שפרעו דהו"ל תרי ותרי ואוקי שטרא אחזקתיה וכן משמע מדברי הסמ"ע בסי' ע"א סק"ד יע"ש שאני התם דמיירי בשטרא מעליא אלא ששנים אומרים פרע ושנים אומרים לא פרע