אבני שיש חלק א ע

דמאחר שהפירות שאכל הרש"ס של כל הזמן הנז' הם מרובים ינכו היורשים מהם דמי המקח אם נאמר שקבל מורישם ויגבו המותר כמ"ש, ואם המצא ימצא איזה שטר מכר על החצר הנז' ביד יורשי הרש"ס הנז' או ביד זולתם הנם בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר שאין בו ממש וכל הפוגע בם קורען בתער הסופר וישליכם לאיבוד ואין לשום דיין להזקק להם ולא לדון עליהם כלל שלא נכתבו כ"א על צד האונס המוחלט כמ"ש, ולראית האמת והצדק ח"פ פאס יע"א בחדש אב יה"ל משנת עמים מישו"ר לפ"ק וקיים

איש צעיר אליהו הצרפתי יצ"ו סי"ט

גם אנכי ידעתי שאחר שהחזיק הר' שמואל הנז' במחצית החצר הנז' נודע הדבר שמסר מודעא נגדו הר"מ המוכר הנז' יען שהמכר היה באונס גדול והגיעו הדברים להרש"ם הנז' ואנס להר"מ הנז' עד שנתן לו שטר מודעא הנז' ובכל זאת לא שב אפו ועוד יטו נטויה לעקור ולבטל קנינו של הר"מ הנז' שקנה החצר הנז' מבעליה הראשונים להיותם יתומים קטנים ונמכרה בהסכמת ב"ד שהיו קרובים אלא שלא עלתה בידו ולא אהנו מעשיו שלא נתקבלו דבריו לפני כל יודעי דת ודין, ומעתה אחר שנתבררו הדברים ע"פ כמה כתי עדים הדרא ארעא הנז' למרה קמאי שהם יורשי הר"מ הנז' בלא דמי אחר שהמכר היה באונס ומסר מודעא ואין כאן עדים שיעידו שבפניהם מנה הלוקח הדמים לכן חייב להחזיר בלא דמים וכמ"ש מר"ן בחומ"ש סי' ר"ה ס"י ע"ש, ואף אם יתברר עפ"י עדים שבפניהם מנה הדמים מ"מ נאמן לומר פרעתי לסברת הטור והרשב"א שהביא בב"י סו"ס ע' ואפי' לסברת הפוסקים שהביא הש"ך שם ולדעת הסמ"ע שאינו נאמן לומר פרעתי מאחר שעדיין הקרקע ביד הלוקח דמצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי, אפ"ה בנד"ז חייב להחזיר בלא דמים שמנכין לו מן הפירות שאכל עד כדי דמי המקח שהרי זה כמה שנים קרוב לשלשים שנה משלקח הקרקע ופירות שנים מועטות יעלה לדמי המכר והפירות שאכל הוא בחיו יתר על כסף מקנתו והפי' שאכלו יורשיו אחריו וב"ך אם הם חייבים להחזירם או לאו לענין מה שאכלו יורשיו וב"ך לא דינא ולא דיינא שחייבים להחזיר מה שאכלו שהרי הקרקע גזולה היא בידם והדרא ארעא והדרי פירי, ולענין מה שאכל מורישם בחייו יתר על דמי המכר לכאורה היה נראה שאין היורשים חייבים לשלם ממ"ש מר"ן סי' שע"ב ס"א גזל קרקע וכו' או שאכל פירותיה כשבעל השדה גובה וכו' או דמי פירות שאכל גובה מנכסים בני חורין מפני שהיא כמלוה ע"פ ע"כ, ואחר דמדמי לפירות למלוה ע"פ נראה לכאורה שאינם נגבים מהיורשים אלא דוקא בא' משלשה דרכים שכתב מר"ן סי' ק"ח אבל קושטא דמלתא ליתא דטעמא מאי אמור רבנן שאינה נגבית מהיורשים משום דטענינן להו שמא פרע מורישם ובנד"ז אנן סהדי וכל העם עונים בפיהם ואומרים שלא פרע והוה ליה כמלוה ע"פ תוך זמן שנגבית מהיורשים משום חזקה שאין אדם פורע תוך זמנו וה"נ חזקה הוא שלא פרע ואוקי גברא אחזקתיה ולכן חייבים היורשים להחזיר פירות מבני תרי, עוד י"ל דלא איירי מר"ן בשם הרמב"ם ז"ל אלא בגזלן שהחזיר גוף הקרקע ובאין לדון עמו על הפירות שאכל ולכן מדמי להו למלוה ע"פ וכמ"ש הסמ"ע שם דאעפ"י דגזלת קרקע גופה יש לה קול מ"מ הפסיד פירותיה אין לו קול וכמלוה ע"פ דמי ולכן גובה מנכסים בני חורין ולא ממשעבדי ואפשר שאינו גובה גם מהיורשים, אבל בנד"ז שעודם מחזיקים בקרקע מכח מורישם בחזקת לקוחה ונמצאת גזולה קלא אית להו גם לפירות ובודאי שגובה מהיורשים ואפשר דלפי טעם זה דקלא אית להו גם לפירות נראה שגובים אותם אפי' ממשועבדים, זהו מה שנלע"ד דעת הדיוט בזה וה' אלהים אמת ינחנו במעגלי צדק למען שמו ולראיה ביד יורשי הר"מ הנז' ח"פ פאס יע"א בחדש אב יה"ל משנת כי תשפוט עמים מישו"ר לפ"ק וקיים

שאול סרירו ס"ט

אחר שמפורש בכל העדויות הנ"ל שהמכר היה באונס גמור ובעדות הר"א ביטון נתבאר שמסר המוכר מו' על המכר והוסיף לבאר שכמה היה האנס מסלסל בצער'ו של המוכר עד שהוציא שטר מו' ונתנו להאנס מתוך צרה גם מעדותו של החה"ש כהה"ר בנימין לכרייף מוכח שהיתה מו' ומחמת אונס הוכרח במעשיו להוציא השטר מו' ולבטלו הרי המכר בטל דהא איכא הכרת אונס ומסירת מו' ומה שהוציא המו' ונתנה לו היה ג"כ באונס גמור ולא מבטלה המודעא בהכי ואע"ג דכתב מר"ן הקדוש בכסף משנה סוף פ' יו"ד דמכירה על דברי הרב המגיד ממה שלא חילק בין היכא שאנסוהו לבטל המו' להיכא דנסתלק האונס וביטל המו' מדעתו משמע דס"ל דלדעת רבינו אם ביטל המו' אפי' מתוך האונס הוי מתבטלת וטעמו משום דלא עדיפא ביטול מו' מתוך האונס מאונס המכר עצמו דאמרינן דאגב אונסא גמר ומקני ה"נ גמר ומבטל מודעא עכ"ל ושכן כתב הרב הנימוקי פ' חזקת הבתים וז"ל מהא שמעינן דאע"ג דאמרינן תליוה וזבין זביניה זביני כל היכא דמסר מו' לא הוי זביני ומיהו אם ביטל המו' אפי' מתוך האונס מסתברא דמודעתו מבוטלת דלא עדיפא ביטול מו' מתוך האונס מאונס המכר עצמו יע"ש, די"ל דהכא שאני דלא ביטל המודעא בפירוש רק שמחמת אונסו הוציאה ונתנה להאנס וסמך על עדי המו' דלעת מצוא שעת הכושר יביא עדים שמסר מו' על המכר שהיה באונס ומבטלו וכן מוכח מדברי משי"ח דלא הזכיר בדבריו שום ביטול רק נתינת מו' וכן מוכח מדברי רב אחאי החה"ש הדו"מ כהה"ר ש"ם שלא היתה אלא נתינה בעלמא אלא שמעדותו של כהרב"ל שכתב להוציא השטר מו' ולבטלו איכא למיחש שנעשה איזה ביטול ולפ"ז לדון משפט זה לאשורו היינו צריכים להשקיף על השטר מו' ועל שטר הביטול דודאי במו נהוג עלמא למסור מו' גם על הביטול ואתאן למחלו' הרשב"א והר"ן בביטול מודעא ובפיסול עידיהן וכו' כמובא בב"י א"ה סי' קל"ד ובח"מ סי' ר"ה יע"ש ונראה לומר דבנ"ד אפי' הרשב"א דסובר דכל שפוסל עדיו אין מי יעיד על האונס התם בדליכא אלא עדי מו' שמכירין באונסו והכא כ"ע מכירין באונסו ובפרט דבי דינא רבא הוא דמכירין באונסו כמובא בדבריהם וכן מפורש במהריט"ץ סי' קפ"ט דבהיכא דאנן בי דינא ידעינן באונסיה ואין אנו צריכים לעדות העדים שפסל שהמודעא קיימת והביטול בטל ושכן כתב מהראנ"ח ח"א סי' מ"ב יע"ש וכ"ש דאפשר דמה שהעיד להוציא השטר מו' ולבטלו היינו מה שנותנו להאנס ולא שמבטלו בפירוש ואין להאריך כעת בפרטים הללו כי דברי הרבנים עיקר דלא היתה אלא נתינה בעלמא וסמך על עדי המו' ובפרט בפרסום גדול כזה שנתגלה לכ"ע אונסו ודאי שהמכר בטל הדרא ארעא והדרא פירי וכמ"ש הרבנים וצור ישראל יצילנו משגיאות החותם פה פאס יע"א בחדש א'הוב ל'מעלה ו'נחמד ל'מטה מש' עושה משפט לעשוקי"ם לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט