אבני שיש חלק א סט

הופקע שעבוד הבעלים אלא לגבי גוף הקרקע שהוא כח הגוי ולא לגבי החזקה הנשארת לזכות ישראל דבר זה אינו לא מן הדין ולא מן התקנה. שהרי מן הדין גבי סקריקון דקי"ל נותן לבעלים רביע בסי' רל"ו הרי כתב מור"ם שם בסוף הסימן בהגה וז"ל וכל זה באנס שאין לו משפט עליו אבל שר ומושל שקצף על עבדיו ומשרתיו ולקח מא' מהם ביתו דינא דמלכותא דינא ואין הלוקח חייב ליתן לבעלים כלום יע"ש: הרי דמדינא אין שום שיור לבעלים ומן התקנה נמי דתקנו גבי מוכר לגוי שנשארה לו החזקה גבי מלך אין הדין כך דכל שנלקחו נכסיו למלך בדינא דמלכותא איבד חזקתו ואין לבעלים בקרקע שלקח המלך חזקה של כלום באשר דבר המלך שלטון ואינו משייר בקניינו כלום וכמ"ש מהריק"ש חלק ח"מ בהלכות חזקות סימן קנ"ו אות רכ"ב וז"ל נהגו שהמוכר המולק'י נשאר לו זכות החזקה וכשמכרה למלך נ"ל שאין לדון כן לפי שהמלך אינו רוצה לשייר בקניינו כלום ודינא דמלכותא דינא גם כי לא ראינו מי שנהג כן כשמוכרים למלכות עכ"ל, וכ"פ הרב המאסף סי' ק"מ אות פ"ו יע"ש וכן ראינו לרבותינו דנין והולכים וכן ראינו כמה פסקים מקמאי ובתראי דכל שיד המלך באמצע לא נשאר לבעלים שום חזקה וראיה זה מצאתי בפסק הרב הגדול מוהר"ר יהודה בן עטר זלה"ה וז"ל והנה דברי התובעים בנוי לתלפיות תקנת קדמונינו נ"ן בהשארות החזקה לבעל הקרקע אמנם כי מעיינינן שפיר בלשון התקנה יראה להדיא שאין שום ממש בדברי התובעים כי הנה לדינא דגמרא הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו דין סקריקון וכמ"ש הרב"י בטח"מ סי' רל"ו בשם הרמב"ם ז"ל יע"ש ואם מפני תקנת קדמונינו ז"ל הבו דלא להוסיף עלה כי תקנת אחרונים היא ומעיקרא כאשר תקנו להשאר החזקה לבעלים אלא מטעם אולי יחנן ה' ויחזיר הקרקע לבעליו וכו' אבל כולי האי להחזיק כח הבעלים בהיות דבר מלכות שהמלך קנאה פשיטא שלא נשארה שום חזקה לבעלים דבכה"ג ודאי לא תקנו כי בהיותה למלך ודאי נחלטה לחלוטין ולצמיתות באשר דבר מלך שלטון כי איך אפשר לישאר חזקה לבעלים אחר שנודע למלכות דבר האם בעודה ביד המלך היה באפשרות להיות דבר זה לומר שלא יקרב שום איש לקנות כדי שישאר הקרקע ביד הבעלים אולי יחנן ה' וכו' הלא זה הוא דבר שאין שום שכל עולה בדמיונותיו כי הלא משפט מות לאיש אשר יעלה דבר זה על שפתו ומעולם לא עלה על לב מתקני התקנות מציאות ענין זה כי הם לא תקנו אלא בדבר שרגיל להיות מצוי תמיד כאשר גילו ז"ל בלשון התקנה וז"ל שהרבה אנשים אשר מטה ידם והוצרכו למכור קרקעותיהם לגוים כדי שתשאר חזקת קרקע בידם ויש להם תוחלת אולי יחנן ה' ויחזור גם הקרקע לבעליו וכו' הנה מלשון זה נראה דלא נכנס נדון זה בלשון התקנה ובשלמא אם היה לוקחה איזה גוי דעלמא כבר נתפשט מנהג זה ויודעים אותו הגוים ואדעתא דהכי זבני זביני אבל כה"ג לא עלה על לב כלל עכ"ל הצריך לענינינו ודעדיפא מינה אשכחנא להרבנים המובהקים כמוהר"ר סעדיה אבן דנאן זלה"ה וכמוהר"ר עמנואל סרירו זלה"ה שהשיבו תשובה שלימה בשנת פי המשפ"ט לאלהים הו"א לכמוהר"ר יעקב אבוהב שנשאלו ממנו אודות חצירות בני נקסים במתא טיטוואן שהיו שרים ומושלים בעיר והיו שוכרים החצירות ליהודים וכל בר ישראל שהיתה לו החזקה בהחצירות הנז' היה גובה שכירות חזקתו מהיהודי הדר וכאשר מרדו השרים הנז' במלך וגברה ידו ואבדם נטל כל נכסיהם והטיל המלך החצירות שלהם על העשירים שבמתא הנז' ושאל מהרבנים הנז' אם יפסידו היהודים חזקתם והשבוהו אחר שנשאנו ונתננו בדבר ראינו שמן הדין יפסידו חזקתם מטעם דדינא דמלכותא דינא עכ"ל הצריך לענינינו ובשנת ועת"ה נתעוררו משנתם בעלי החזקות לתבוע חזקתם לפני כמוהר"ר ששון קריסיינטי ושאול שאל באורי'ם ותומי'ם הרבנים המו' כמוהר"ר יהודה ן' עטר וכמוהר"ר יעקב אבן צור זכרם לחיי עולם והשיבוהו שדברי הרבנים הנז' אינם אלא בחזקת ישוב שקורין גילסא ולכן ודאי פקעה חזקתם כשנטל המלך קרקע השר המורד בו לא נשאר כלום לבעלים בחזקתם דכטלטל חשיבא אבל אם גוף הקרקע היה מעיקרא של ישראל ובא ליד הגוי ונשארה החזקה לבעליה דדיינינן לה כקרקע לכל מילי לא אבדו חזקתם דהמלך לא כעס מעולם על היהודים בעלי החזקות ולא נטל רק מה שהוא של השר ואין זה ענין למ"ש כנה"ג סי' ק"מ אות פ"ו דהתם מיירי שהמלך כעס על היהודי עצמו ולקח נכסיו עכ"ל הצריך לענינינו, הרי מבואר דכל שכעס המלך על היהודי ולקח נכסיו אין שום שיור ליהודי ואבד חזקתו וא"כ בנ"ד השוכר מהשר אשר בא מכח המלך הוא אשר ידור ולא יתן כלום לבעל החזקה וכ"ש בהיכא דנתן השר לאשר רגיל אצלו לשמשו דאין שיעור למה שהיהודי משמשו ואיך יעמוד בעל החזקה לסלקו כפי ערך מה ששוה ומה גם שאם יודע הדבר להשר שנתן לו לדור יש סכנה להמועט מלדור והתו' דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום

ע"ה שאול ישועה סי"ט

סימן מ"ח

השקפתי על דברי העדים הכתובים בפנים ולעי' וראיתי שכל דבריהם אמת וצדק, וגם אנכי החו"פ ידעתי בזה ידיעה נאמנה כמו שגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם ולעבדו ע"ה אני החו"פ ראשון שהמכר הנז' היה באונס המוחלט והמודעא שמסר הר"מ הנז' על המכר הנז' היתה כוח"ך מידי והיתה מונחת בכאן מתא פאס יע"א מיראת הרש"ס הנ"ב וכתוב בה והכרנו באונסו וכשנודע הדבר להש"ס שמסר עליו מודעא אנסו להר"מ הנז' אונסים גדולים להוציא שטר המודעא לתתו להש"ס וכן היה שנתן לו המודעא מחמת אונס הידוע לכל

ובכן דינא הוא שיחזור מחצית החצר הנז' ליורשי הר"מ הנז' דמאחר שהיה המכר על צד האונס אינו מכר כלל והדרא ארעא והדרי פירי שאכל הרש"ס הנז' הוא והבאים מכחו מאותו זמן זה כמו שלשים שנה מ"מ עד עצם היום הזה ע"פ שומת הבקיאים שישומו הפירות של כל הזמן הנז' עד היום ויד היורשים הנז' נטויה ליפרע בפירות הנז' מקרקע הנמצא להרש"ם והם קודמים לכל אדם לב"ח דהרש"ם הנז' יען שפירות הקרקע כקרקע דמו, וכי היכי דלא מצו בע"ח דהרש"ם ליפרע מקרקע הר"מ הנז' שהרי אינו של הרש"ם ה"נ לא מצו ליפרע מהפירות אלא הרי הם של היורשים וכן אם יש במציאות איזה בע"ח נגד הר"מ אומר אני שלא יטלו הקרקע הנז' כ"א יורשי הר"מ הנז' מאחר שנתבזה עליו ונתיסר ביסורים קשים ומרים ומטעמים אחרים הכמוסים אצלו, גם מה שהפסיד הרש"ס להר"מ הנז' בשכירות החצר הנז' באותו זמן שהביא לו אדום והיו דרים שם, וכן מה שדר הרש"ס הנז' והבאים מכחו בחצר הנז' הכל כאשר לכל יתחשב על הרש"ם ויגבו אותו יורשי הר"מ מקרקע הנמצא להרש"ם, ולענין דמי המקח שצריכים היורשים להחזיר אם נאמר שקבל מורישם אפשר שאינם צריכים להחזיר