אבני שיש חלק א סו

כלל עכס"ע העד הנז' ולראית אמת שכך העיד העד הנז' כתבנו וחתמנו תמ"ת ביום הנז"ל שנה הנז"ל והשו"ב וקים וחתום כראוי

וס"ל נמ"ך וז"ן

במותב תלתא כחדא הוינא אנן דמ"ת ח"ל ואסהיד קדמנא הר' יהודה ן' תאבו בתע"ג ומכוונת באיין וואחד נהאר כאן ענד זאכו פארסיפיקו פצ'אר וצקצאה עלא דיך לכלטא די כאנת בינו בין שמואל לוי פלחאנות דלעטטארין וסקסאה העד הנז' לזאכו הנז' וקאללו אס כבארך מעא שמואל לוי דפאך אסי די כונת תשאללו וואזבו זאכו וקאלו מא נסאללוסי ובירר בעדותו באיין האדסי כאן לפחות אחר עאמאיין מן די גלס שמואל לוי פלתאנות ותכאלסו מעא זאכו ובירר העד בעדותו באיין טעם די עלאם סקסאה מן זאנב די וואחד נהאר ראה תפיכאר מעא שמואל עלא צ'ראהים וכאן יקוללו זאכו הנז' לשמואל הנז' כלתני הייא סיבה עלאם סקסאה העד הנז' וקאלו אם כבארך מעאה עכ"ס עדות העד הנז' ולראית אמת שכך העד בפנינו העיד הנז' כו"ח תמ"ת ביום הנז"ל בשנה הנז"ל והשו"ב וקיים וחתום כראוי

וס"ל נמ"ך וז"ן

באשתקד של אשתקד הוציא הר' דוד ן' תאבת שטר עיסקא כתוב לזכות הר' יעקב פארסיפיקו מסך תק"ם שזמנו נגד הר' שמואל הלוי שנמסר לו מאת הרי"ע הנז' בכתי' ומסי' ותבע להר"ש לפרוע הסך הנז' עם הריוח, והר"ש הנז' הביא כמה. עדים שמעידים על פירעון השטר ההוא ונתקבלה עדותן ב"ג ובפני אני החותם כאן, ועוד המציא עד א' שהודה בפניו הרי"ע הנז' שהשטר הנז' פרוע ונתקבלה עדותו בפני שלשה ובפני אני החותם כאן ועפ"ז פסקתי להם ע"פ הדין לפי עדות העד שהודה בפניו הרי"ע הנז' שהשטר פרוע שהוא הר' משה אביקציץ ב"ר חיים נ"ע שצריך לישבע יעקב פארסופיקו בנק"ח להכחיש את העד, ואז יגבה השטר שאע"פ שהאמינו הלוה כשע"ך בשט"ז אין נאמנות זה מועיל אלא לגבי פירעון אבל הודאה מלתא אחריתי ולא פסל העדים לגבי הודאה כמ"ש מר"ן בסי' ע"א ס"ג ואם היו שני עדים היה השטר בטל עכשיו שיש ע"א של הודאה ישבע בנק"ח ויגבה השטר זהו מה שפסקתי להם ע"פ הדין, ועפ"י מה שנתאמת אצלי שהשטר ההוא פרוע בודאי ע"פ אומדנות המוכיחות לפי עדות העדים שהעידו עליו בבירור שהוא פרוע וידעו באופן פירעונו ואופן השטר ההוא בסימניו ובמצריו שא' מהעדים הוא מעדי השטר פסקתי שאין להזדקק לדינו שום דיין כההיא דהרא"ש שהביא מר"ן סי' ט"ו ס"ג וסי' ס"א ס"ט שהיה כותב ונותן ביד הנתבע שאין לשום דיין להשתדל בדין זה וזה פסקתי בצירוף מ"ש הש"ך סי' ע' ס"ק ט"ו וסי' ע"א ס"ק ט"ו וסי' ע"א ס"ק ג' דנאמנות נגד ב' עדים ל"מ אלא כשטוען המלוה טענת סטראי יעו"ש, וכיון שאין המלוה לפנינו לדעת אם יכחיש דברי העדים או יודה להם, או יטעון סטראי לא גבינן ביה, זהו מה שפסקתי להם בזמן ההוא, ועתה שחיפש הר"ש ומצא עד ב' של הודאת הרי"ע והוא כה"ר יהודה בן תאבו שנתקבלה עדותו ב"ג ובפני ג"כ כמ"ש בפנים שהשיבו הרי"ע אחר שאלה מא ישאלוסי להר"ש הנז' והיה זה אחר זמן הודאת השטר א"כ מעתה השטר ההוא בטל וכל הפוגע בו קורעו תחילה דתשובתו שאומר מא ישאלוסי נכלל בה כל חוב וכל שטר כמ"ש בח"מ ס"ה שאם אמר חוב לך בידי פרוע כל שטרות שיש לו עליו פרועים ע"כ, ומעתה השטר הזה בטל וצריך לקרוע אותו מן הדין ולראיה ביד הר"ש הנז' ח"פ ארבאט בחדש טבת ש' תקנ"ז לפ"ק והשו"ב וקיים וחתום עליו הח' השלם הדו"מ כהה"ר יוסף אלמאליח ישצ"ו

וס"ל נמ"ך וז"ן

ועוד אני אומר שאפי' עדי פרעון יהיו נאמנים עתה להכחישו כיון שהוחזק כפרן בעדי הודאה בטלה לה הנאמנות כמ"ש בסי' ע"א סי"ג וא"כ אע"פ שהאמין המלוה כשע"ך כיון שהוחזק עתה כפרן בעדי הודאה שלא האמינו לגבי דידהו בטלה הנאמנות ושוב אינו נאמן אפי' נגד עדי פירעון והוא פשוט לענ"ד וחתום עליו החכם הנז"ל וקיים

דברי החכם הפוסק נר"ו אמת ודינו דין אמת דשטרא פריעא הוא זה ע"פ ב' עדי הודאה ואע"ג שאחד מעיד בפרעון שהודה בפניו המלוה ששט"ז פרוע והב' אינו מעיד בפרטות על שט"ז מ"מ בתשו' המלוה שהשיבו על שאלתו שאינו נושא בו כלום כולל גם שט"ז והו"ל שני עדי הודאה ששט"ז פרוע ועם היותה הודאה חוץ לב"ד ובלא אתם עדי לא מצי המלוה למימר שלא להשביע את עצמי הודיתי שאיני נושא בו שלא נאמר זה אלא גבי נתבע ולא לגבי תובע וכמ"ש הרב משנה למלך פט"ו מה' מלוה ולוה הלכה ד' על מה שכתב הרמב"ם או יעיד ע"ע שלא בפני לוה שקבל כל חוב שיש לו אצל פ' ע"כ, והקשה הרב משנה למלך דמאי איריא שלא בפני הלוה או בפני הלוה כיון שכל עצמו לא בא אלא לומר דהודאה מילתא אחריתי היא ולא נכנס בכלל הנאמנות, ותירץ דכוונת הרמב"ם דנקט שלא בפני הלוה לאשמועינן דלא אמרינן שלא להשביע את עצמו הודה כיון שהוא שלא בפני הלוה קמ"ל שלא נאמר זה אלא גבי נתבע אבל לא גבי תובע יע"ש, וא"כ בנ"ד הויא הודאה גמורה שהודה הלוה בפני אותן עדים ששט"ז פרוע וקי"ל דעדי הודאה נאמנים אע"ג דהימניה כבי תרי כמ"ש בה"ת בשם תשובת הרי"ף דדוקא בעדי פירעון הוא דלא מהני עדותן דהא אכחיש ליהו מלוה דמהימן טפי מנייהו אבל הודאה מילתא אחריתי הוא וליתא בכלל הנאמנות ושכ"כ הרמב"ם וכן הוא פסק מרן בסי' ע"א ס"א כותייהו דעמודי הוראה נינהו ודלא כהרמב"ן והרשב"א והרז"ה דלא מחלקי בין עדי הודאה לעדי פירעון וסברי דהודאה ופירעון כהדדי נינהו וכי היכי דפסלינהו לפרעון ה"נ פסלינהו להודאה ועם היות שהש"ך הכריע כותייהו אנו אין לנו אלא פסק מרן והדין דין אמת ששט"ז חספא בעלמא הוא וכמ"ש החכם הפוסק נר"ו לבד זה אשור'ה נא ואראה מה שעשה החכם הפוסק סניף לפסקיה קמא מדברי הש"ך ומפלפוליו שכתב בסי' ע' ס"ק ט"ז וסי' ע"א ס"ק ג' וס"ק י"ב דנאמנות נגד ב' עדים לא מהני אלא כשיטעון המלוה סטראי נינהו אבל כשיטעון להד"מ אינו נאמן יע"ש, וזכרתי ימים מקדם שבשנת התקנ"ד הובא לידי פסק על ענין שטר שהוציא הר"ש וואליד נגד קהל מכנאם וחזינא לבטל הוראה שדן את הדין ע"פ הוראה זו של הש"ך וכתבתי ראשי פרקים שאין לסמוך על הוראה זו שהיא נגד מרן הקדוש חדא דכל חיליה דהש"ך בחילוק זה שחלק בין טוען טענת סטראי לטענת להד"מ אינו אלא משום דתלי זייניה בדין אחר והוא סברת יש אומרים שהביא הר"ן בפ' שבועת הדיינים ובה"ת שער כ"ה חלק ג' סי' א' והוא דלא כהלכתא וכמ"ש הר"ן שם דהעיקר כדברי ר"י בן מיגאש שסובר שחוזר ותובעו אם הודה ישלם ואם כפר ישבע שבועת היסת ונפטר ושכן כתב הרמב"ם פ' ט"ו מה' מלוה ולוה הלכה ה' והוא פסק מרן בסי' ע"א ס"ה ולפ"ז כיון