אבני שיש חלק א ס

ללקוחות דהחלוקה היא אחר פריעת החובות ולכן תקנו בענין גירושין דשייך בהו פסידא דב"ח ולקוחות ובתקנה שניה תקנו למי שכתובתה כדת דבמיתה נמי היא טורפת מהלקוחות וקודמת לב"ח ולאו כ"ע דינא גמירי לחלק בין כתובה לכתו' וסוברים דכל הכתובות שוות וכי היכי דבכתו' קאשטילייא ליכא פסי' לב"ח וללקוחות ה"נ בכתו' כדת לכך תקנו להודיע להם דמאחר שכתו' אשה קודמת יש פסידא להם במיתה שכתו' שהיא כדת טורפת מהלקוחות וקודמת לב"ח וא"כ לא נעלם מהם שיש כתובה קודמת דבודאי הכל יודעים שיש כתובה קודמת ואין צריך הודעה לזה ואפי' בלא הודעה טורפת מהלקוחות כדאמרן

, ולענין שבועה דרמיא על הטורף נראה לכאורה דאין לה מפלט ממנה דמשנה שלימה שנינו פ' הכותב דף פ"ז הפוגמת כתובתה וכו' ומנכסים משועבדים כיצד מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות לא תפרע אלא בשבועה ופסקה הרמב"ם בהלכות אישות פרק י"ו הלכה ך' ומר"ן בא"ה סי' צ"ו סעיף ז' וח' וט' ומשמע דמשביעין אותה כמו שמשביעין לכל טורף שלא נפרע חוב זה ולא מחלו ולא מכרו לאחר כמ"ש הרמב"ם פ' כ"ב מה' מלוה ולוה הלכה י' ומרן בחומ"ש סי' צ"ח סעי' ט' וסי' קי"ד סעי' ד' יע"ש אלא דאית לן למידק כיון דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים אלא במיתה וגירושין ואית לן חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו היאך משביעין לה שלא נפרעה ובשלמא גבי אלמנה אית לה שבועה אחריתי דלא אתפיסה בעלה צררי ומגלגלין עליה שלא תפסה משלו ולא מחלה וכו' וכמ"ש הרב ח"מ בא"ה סי' צ"ו ס"ק ט' וז"ל דאע"ג דלא ניתנה כתו' לגבות מחיים ואין אדם פורע תוך זמנו באלמנה דאית לה כתו' בתנאי ב"ד רגיל להתפיסה צררי סמוך למיתה כדי שלא תתבזה אשתו בב"ד ואגב זה מגלגלין עליה שלא תפסה ולא מחלה וכו' כדכתב ס"ק י' וסיים בה אבל גבי גרושה דלא התפיסה בעלה צררי קודם גירושין שהוא תוך זמנה ג"כ אינה נשבעת שלא תפסה משלו כלום וכו' וע"כ אין על הגרושה שבו' בחיי בעלה עכ"ל יע"ש וא"כ גבי משועבדים דאמרינן לא תפרע אלא בשבועה איזה שבועה משביעין לה ובפירוש פסק הרמב"ם פ' י"ד מה' מלוה ולוה הלכה א' שאם היה החוב לזמן ותבע בזמנו יפרע מן המשועבדים שלא בשבועה ואע"ג שהביא הטור שרב האיי חולק בדבר זה וכן שנאה מר"ן במחלוקת בח"מ סי' ע"ח ס"ב מ"מ בסי' קי"ד ס"ד סתם לן כהרמב"ם וא"כ מר"ן הקדוש דסתם לן דבריו בגרושה בא"ה סי' צ"ו ס"ז וט' דמשביעין אותה צריכים אנו לדעת איזה שבועה משביעין לגרושה כיון דלא שייך בה שבו' שלא נפרעה גם הגלגולים אזדי להו ושבועה דלא אתפיסה צררי נמי לא שייכא בגרושה כדאמרן ומה גם בנ"ד שהבעל חולה ואין כל מאומה בידו להם להספיק אפי' לחם לאכול איך נחוש להתפסת צררי דחייו קודמין והגע עצמך דחששת צררי היינו דמזמן ארוך התפיסה בהיותו בריא ונפש שביעה מ"מ כשרואה עצמו מוטל ע"ע דוי עטוף ברעב חוזר ונוטלם הימנה וכמ"ש אצלי כמה פסקי דינין בענין זה אפי' באלמנה מהרב יעב"ץ ובית דינו הצדק אלא דיש לנו לומר דגרושה דמיירי בה מר"ן איירי בבאה לטרוף אחר גירושיה שכבר עבר זמן הפירעון דקי"ל בחי"מ סי' ע"ח ס"ג דאפי' ביומא דמשלם זמניה נאמן לומר פרעתיך היום דעביד איניש דפרע ביומא דמשלם זימניה ולכן משביעין לגרושה שלא נפרעה ומגלגלין עליה שלא מכרה ולא מחלה וכו' ולפי זה בנ"ד שעדיין לא נתגרשה דהוי ודאי תוך זמנה, דזוכה מן הדין ליפרע בכתובתה בלא גרושין אין עליה שבועה של כלום ועם היות דלסברת הרא"ש שהביא הטור בסי' ע"ח דמצי הלוה למטען פרעתי אפילו תוך הזמן א"כ גבי משועבדים אנן טענינן מה דמצי הבעל למטען ורמינן שבועה עליה שלא נפרעה וכו' מ"מ מר"ן הב"י פסק כהרי"ף והר"י בן מיגאש דכתב שכך דעת הרמב"ם דלא מצי טעין תוך זמנו כלום, ואף על גב דבשולחנו הטהור פסק בסימן פ"ד גבי פוגם שטרו בסעיף ד' דאם הוא תוך זמנו אע"פ שפגם שטרו יפרע שלא בשבועה אא"כ טען הלוה ישבע לי עכ"ל. הרי דמצי טעין ישבע לי אפילו תוך זמן כבר הקשה זה הסמ"ע שם ס"ק ח' וש"ך ס"ק ג' וכתב סמ"ע דיש לישב דהכא שאני דאיתרע ליה חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו שהרי הוא עצמו מודה שפרע לו קצת תוך זמנו יע"ש גם הרב ב"ש בא"ה סי' צ"ו הביא מחלוקת הרא"ש והרי"ף בזה וכתב שכך דעת הרשב"א כהרי"ף דלא מצי טעין פרעתי תוך זמן וכן דעת ר"י ובה"ת ומסיק דהעיקר כדעת פוסקים הללו דשבועה זו תקנתא היא ובמקום פלוגתא אוקמינן אדינא יע"ש ולענין התקנה שנתקנה ג"כ בעישור רא' לשבט שנת יג"ן לפמ"ה שהיא ש' שס"ג לפ"ק שתקנו שכל שמכר הבעל קרקעותיו ולא סלקה האשה שעבוד כתובתה מעליהן וכו' צריך שידירינה הנאה אע"ג דמדינא אין צריך להדירה כמו ערב דכתובה וכיוצא המה ראו דבכל יום ויום עושים תחבולות והברחות על הלקוחות ועל ב"ח לגרש נשותיהן ואח"ך מחזירין אותם מ"מ נ"ד אינו נכנס תחת סוג התקנה דאין כאן תחבולה והברחה ומן הדין כופין אותו להוציא זולת אם מחלה האשה ההיא על גטה וגובה כתו' מן הדין אפי' מן הלקוחות כדכתיבנא ומאחר דלא דברה התקנה בכגון זו מוקמינן הכל אדין תורה כי התקנה מחודשת היא ופרטית לגבי ד"ת הכללי וכתב הרא"ש כלל נ"ו שאין למידין מהתקנה אפי' דבר שהוא ק"ו ועיין מהר"ם אלשיך סי' פ"ד שכל שלא נזכר בפירוש בתקנה נעמידינו על ד"ת כ"ש נ"ד דאינו ענין לתקנה כלל דליכא שום חשש הערמה וקנוניא כלל, העולה ממאי דכתיבנא דרשאה לטרוף האשה הנז' מהלקוחות הן קבלה גטה הן מחלה גטה ואין עליה שבועה של כלום ולראיה חתמתי פה צפרו יע"א בחדש זו שנת א"ף נחל"ת שפרה לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן מ"ב

שאלה ראובן היה נשוי ב' נשים וכשמת בלא בנים עמד אחיו ויבם את אשתו ונשארה א' מן הנשים אל' וראובן הנז' היתה לו שררה ליטול סך מה בכל שנה מבית המטבחים כנהוג בפאם יע"א והן עתה רצתה האלמ' אשת ראובן ליטול חלקה העולה בהנאה הנז' דהיינו שתחלוק עם היבם. ההנאה ההיא כמשפט החלוקה, והיבם השיב שהוא עומד במקום אחיו לירש הכל ואין לאלמ' הנז' ליטול כלום דבשלמא בהנאת ב"ה שתקנו הקדמונים דהאלמ' תטול מפני כבוד בעלה, היינו מחמת שיש לה אחיזה בגוף הקרקע אבל בנ"ד שהיא שררה בעלמא אין לאשה ליטול כלום, ומה גם שהאשה הנז' אינה צריכה להנאה זו שיש לה במה להתפרנס וכשיש לה במה להתפרנס אפי' בב"ה אין לה ליטול כלום כמו שנמ"ך בפסקים

תשובה מילתא דפשיטא שאין להאלמנה שום זכות מן הדין לא בשררת ב"ה אפי' של יחיד ולא בשום שררה מהשררות ועם היות דבב"ה של יחיד אית לה חלק