אבני שיש חלק א נז

בשט"ז לפרוע ולתת להר' י"ט בה"ר יששכר ן' סעדון או לב"ך סך ב' מאות ריאליס וסך צ"ו וחמשים ריאלים הכל מרייאלים כבאר דספאנייא לתשלום ג' חדשים מהיום בלי אי"ו כלל ובלי שאלת שום זמן מבדי"א אלא מיד ולאלתר עם כל שוחדות שיוציא מוציא שט"ז בעש"ג עספ"א והקרן קיים להר' יום טוב הנז' ונכנסו האחים ע"ק וכו' ואחריות גמורה על האחים הנז' ועב"ך וי"א וכו' ובנאמנות גמורה שהאמינו האחים הלווים הנז' ולב"ך וכו' ובכל עניני שט"ז וכו' ואח"ם ולא יורע כח שט"ז וכו' עד שיקרע קב"ד או עד שיהיה כתב פרעון כתוב ע"ג וכו' ונ"ה בקוש"ח והפירעון יהיה במתא פאם שהוא מושב המלוה ביד המלוה או ב"ך והיה זה ח"ה של חג סוכות שנת מבש"ר טו"ב לפ"ק בתארודאנת וח"ע הר' שמעיה אלקאיים והר' יעקב כליפא

וע"ג כתוב בפנינו אח"מ הודה מורשה הי"ט המלוה הר' משה ן' כסום לגבות החוב מהר"א הנז' ואחיו סך שני מאות וחמשים מתקאלים ונכנסו בידו ובענין לפירינסייא שבין ריאלים למעות אמרו הלווים הנז' שתנאי ביניהם שאם יתייקרו הרייאלים לא יפרעו כי אם מעות של יר"ה והדין נותן שישבע המלוה כדין נשבעים ונוטלים שלא היה ביניהם שום תנאי ויגבה ההפרש אחר שוחרים וכו' ולפי שכך הודה המורשה הנז' לפנינו ואמר כתבו הודאתי זאת ותנו ביד הלווים יובן בזה"ז רייאלים בסך י"ב אוקיות והחילוק שביניהם הוא חמשים מתקאלים וחתומים הר' שמואל ויזמאן והר' מכלוף אצראף ע"כ

נדרשתי אח"מ לחוות דעתי בענין השטר הנ"ל ומה שכתבו עליו החכמים הנ"ל ואמינא ודאי שצריכים הלווים הנז' לשלם להמלוה הנז' ק"ק וא' וחמשים רייאלים בעין במתא פאם ששוה הרייאל י"ג אוקיות וחצי כמו שקבלו עליהם בשטר הנ"ב לפרוע להמלוה סך ב' מאות רייאלים ונ"א רייאלים ושנה עליו לעככ שכתב הכל מהרייאלים כבאר די ספאנייא דאע"ג דבזמן שהלוה להם הרייאלים או נתחייבו בהם היה הרייאל שוה סנ והיום נתייקרו עד סנ-גם-דת- אין בכך כלום ולא מבעיא אם היו דרך מקח וממכר דאפי' בהלואת סאה בסאה כשהוא דרך מקח וממכר שריא כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קס"ב סק"א אלא אפילו דרך הלואה שרי דבמטבע שרי ללוות מטבע במטבע כמ"ש מר"ן שם ס"א וההיא דהמלוה את חבירו על המטבע והוסיפו על משקלו דביור"ד סי' קס"ה אינו ענין לנ"ד דדוקא כשהוסיפו עליו אסור אבל כשהוקר המטבע עצמו מותר דאותו מטבע הלוהו וכמה דשקיל יהיב עיין באר היטב בחו"מ סי' ע"ד סקכ"א ומה שטען עליו שתנאי היה ביניהם שאם יתייקרו לא יפרעו כי אם מעות של יר"ה דבריהם מהבל ימעטו דלא אתי עפ"י ומרע ליה לשטרא ואדרבא בכל השטרות כותבים מעות כ"ט וכאן כתב רייאליס בודאי שיש קפידא בדבר שאם יתייקרו לא יפרעו כי אם מעות של יר"ה ואם איתא לדבריהם הי"ל לכתוב בשטר סך ק"ק ונ"א מתקאלים שהרי לדבריהם כך הם חייבים ולמה איכפל הסופר לכתוב רייאלים, אלא ודאי יש קפידא בדבר שאם יתייקרו ברשותייהו איתייקרו ואין כאן לתא דשבועה כלל על דבר המפורש בשטר אפילו אם אין נאמנות בשטר וכ"ש בנ"ד שיש בשטר נאמנות מפורשת מי זה ערב אל לבו לחייבו שו"ש ואפי' ח"ס אין עליו דאע"ג שכתב מר"ן בסי' ע"א ס"ו אין הנאמנות מועיל שלא להחרים ח"ס אפי' אם פירשו בפי' הנ"מ היכא דחיוב השטר בקנין לבד אבל בהיכא שיש ש"ח כנ"ד אין עליו חיוב ח"ס ויתפלש הנשבע באפר ויקיים שבועתו וכמו שמהני נדר ושבועה באסמ' ובהקנאת דשב"ל ה"נ מהניא לפוטרו מח"ם וכמו שכך כתוב אצלנו מהרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה וכן אנו דנין והולכים והנה הח' הנז' נמשך להם הטעות מההיא דסימן פ"ב סי"ב וז"ל טען הלוה שהשטר נעשה על תנאי שאם אקיימנו אפטר וקיימתיו ומלוה אומר שלא היה תנאי בדבר אם כתוב בו שעשה בלא תנאי או בלא שום שיור בעולם אין הלוה נאמן ואם אין כתוב בו כן נשבע המלוה ונוטל ואפי' אם כתוב בו נאמנות וכו' יע"ש, ושגו ברואה, חדא דאין כאן תנאי אלא סתירת לשון השטר וכמאי דכתיבנא, ועוד אפי' אם היה בדבר דשייך בו תנאי הרי סיים אם כתוב בו שנעשה בלא שום תנאי וכו' משום דבכהאי גוונא הו"ל כסותר דברי השטר כ"ש בנ"ד שכתב לפרוע לו הרייאלים הכל רייאליס וכו' דטענת הלווים סותרת לשון השטר ואין כאן חיוב שבועה אפילו אם היה השטר בלתי נאמנות כ"ש הכא דיש בו נאמנות ואע"ג שסיים מרן ואפי' כתוב בו נאמנות הטעם מפורש בטור דטענת תנאי אינו עוקר בטענה גוף השטר והרי היא כטענת פירעון ואפי' אם יש בו נאמנות אינו מועיל שהרי הנאמנות אינה, רק כנגד הפירעון עכ"ל הני מלי היכא דלא כתב בכ"ע שט"ז אבל בנ"ד שכתב בכ"ע שט"ז כלל הכל כדאיתא סי' ע"ב סי"א

ודע שדין זה שכתב מר"ן כאן אינו אלא לדעת הרא"ש שכתב דתנאי היו דברינו נאמנים אפי' כתב ידם יוציא ממקום אחר ואנן קי"ל כהרמב"ם נגד הרא"ש בכל דוכתא אפי' חד לגבי חד וכ"ש שהרמב"ן והראב"ד וכמה פוסקים דקיימי בשיטתיה דהרמב"ם ושכך פסק מר"ן ריש סי' כ"ט יע"ש, וכן פסק בסי' מ"ו סעיף ל"ז שאם כתב ידם יוציא ממקום אחר אין נאמנים בשום דבר שיאמרו לבטל השטר חוץ מלומר בפנינו מסר מו' יע"ש, הרי שלא הוציא מהאי כללא דכליל בריש הסעיף זו מו' היו דברינו, ואחר שפסקי מר"ן סותרין זא"ז נחזור לכללין דקי"ל כהרמב"ם נגד הרא"ש ועיין ש"ך בסי' כ"ט סק"ב ובסי' מ"ו ס"ק קט"ז ובסימן פ"ב סקל"ד ומה שתירץ הסמ"ע בסי' מ"ו ס"ק ק"ד הוא עצמו סיים והוא דוחק יע"ש, וטענת הלוה שהשטר נעשה ע"ת דחשיב לה טענה מטעם שאינו עוקר בטענה זו גוף השטר אינה אלא לשיטת הרא"ש וסיעתו דסוברים בעדים שאמרו תנאי היו דברינו נאמנים אפי' כ"י יוצא ממקום אחר אבל למאי דקי"ל כהרמב"ם דאין נאמנים בשכ"י יוצא ממקום אחר דלמיעקר סהדותייהו קא אתו והוא היפך דבריהם שבשטר א"כ ה"ה הכא אין צריך הלוה לישבע על טענה שהיא היפך השטר וכ"כ הש"ך בסי' פ"ז סקכ"ז

קנצי למילין שהח' הנז' שנו ברואה וחייבים הלווים לשלם למלוה ק"ק ונ"א רייאלים בפאם יע"א שיתנו ההפרש ג"ם-ד"ת לכל רייאל ודברים ברורים הם לפני כל יודעי דת ודין ולראיה חתמתי במרחשון שנת א"ף נחל"ת שפרה עלי לפ"ק וקיים

שאול ישועה אביטבול ס"ט

סימן מ'

לבל תהיה האמת נעדרת איצטריכנא לאודועי שהקנם שגבה הנגיד הר"י ישראל מנכסי יב"מ היה ברשותינו לפי שבאו לפנינו עדים שיוסף בן מלכא הנז' הוא שעשה את המעשה הרע ההוא הידוע לנו ועלתה הסכמתינו עם הסכמת יחידי הקהל יש"ץ לקונסו ולראיה ביד הנגיד הנז' שברשותינו גבה הקנס ההוא ח"פ בסיון ש' תקס"ט לפ"ק, ועיין בשו"ת זרע יעקב סי' כ"ט שהעלה להלכה דאפי' בנתפס בעד חבירו דקי"ל דפטור ה"מ היכא דזה הנתפס עליו אין בידו