אבני שיש חלק א נד

שלא עשה עמהם חלוקה נראה שאין להם טענת ודאי הואיל ואחיה היה קיים שודאי עשה עמי חלוקה דלא שתיק איניש כולי האי עשרים שנה ואין להם עליו אלא חרם סתם נ"ל ושלם וחתם הרב מוהר"ר מנחם סירירו זלה"ה, עוד מצאתי בכתב מוהר"ר מאיר די אבילה זלה"ה וז"ל עוד שלח הרב מוהר"ר מנחם סירירו למורי ורבי הרמב"ם אבן חמו זכרם לחיי עולם וז"ל ולענין מי שהיה נשוי ג' נשים ומתה א' בחיים ואח"ך מת ונשארו ב' נשים נראה שבני הא' שמתה בחייו יטלו חלוקת אמם כפי מה שנמצא לו באותו מצב זולת נדוניית הב' נשים אחרות שאין לו בהם יכולת שהרי אינו יכול למכור ולא לשעבד ואין ב"ח נוטל מהם ואח"ך יחלוקו לפי התקנה של ששה חלקים וארבעה כידוע לאדון ע"כ לשון הרב זלה"ה ולפי זה נראה לדון כהאי סברא ואמינא ודאי אלמלא ראה הרב מוהריב"ע דברי רבו מוהר"ם זלה"ה היה שותה בצמא את דבריו ולא יטה אשוריו מדרך רבו ימין ושמאל החותם פה צפרו. ע"ה ישא"ב סי"ט

ובראותי כי בושש רכבו של משי"ח ואחרו פעמי קן קולמוסו ובעלי הריב לא נתנוני השיב רוחי פשרתי ביניהם וחלקתי להם ההפרש שבין החלוקות. נאם ישא"ב ס"ט

ובשנת תקל"ג אירע מעשה בפאם יע"א ועמדו הרבנים על עמדם ובדקו עד מקום שידם מגעת וזה מה שהעלו הלכה למעשה וז"ן אנחנו ב"ד ראינו לבאר מה יהיה משפט חלוקת מי שהיו לו שתי נשים ונפטרה אחת מהם עם יורשי הנפטרת יען שהדבר הזה לא נמצא לו שורש ועיקר בתקנות קדמונינו זלה"ה שבתקנה אחרונה החתימה שתקנו רבותינו ואבותינו האיתנים מוסדי הארץ זלה"ה בחדש אייר שנת ליהודים הית"ה אורה ליצי' לא נתבאר רק היכא דמת הבעל בחיי שתיהן שיתחלק העזבון לעשרה חלקים ארבעה לראשונה ושלשה לשניה ושלשה ליורשים כמבואר שם אך אמנה בנדון דידן שמתה א' מהן בחייו לא ידענו מה יהיה משפט חלוקתו עם יורשי הנפטרת ולכאורה היה נראה דהשוה הכתוב אשה לאיש ולא שאני לן בין היכא שמת הבעל בחיי שתיהן להיכא שמתה אחת מהן בחייו ולא יטלו יורשי הנפטרת כי אם מה שהיתה ראויה ליטול אותה הנפטרת היכא שמת הבעל בחיי שתיהן דלא עדיפי מאתתא דאתי מחמתה אכן אחר החקירה נראה דדבר זה רחוק רחוק מן השכל ואין השכל מחייבו ואדרבא איפכא מסתברא דהיכא שמתה הראשונה בחייו שיטלו יורשיה מחצית מכל הנכסים הנמצאים לו ולה אפי' ממה שתחת יד השניה דשאני היכא שמת הבעל בחיי השתי נשים דאמרינן שיתחלק העזבון עה"ד הנז' הוא משום דהואיל וזמן פרעון כתובתן חל בבת אחת ושניהם באים כאחד אז אי אמרינן שתטול הראשונה מחצית הנכסים והמחצית האחר יתחלק בין השניה ובין היורשים נמצאת א' אהובה לגמרי והאחת שנואה והיה דין הבכו' לאהובה שנוטלת פי שנים על השניה לכן המה ראו לתקן התק' הנ"ל בחלוקה הנ"ל שהיא קרובה מעט אל השכל שלא העדיפו לראשונה אלא רביע מלבר שהוא שליש מלגיו ממה שנוטלת השניה ובזה אין אשה מתקנאת בחלק חברתה אבל היכא שמתה ראשונה בחייו שכתובתה קדומה ועוד שהגיע זמן פרעונה קודם דין הוא שתטול מחצית מכל הנכסים ששעבד לה בכתובתה ולא יגרע חלקה ונחלתה בשביל צרתה שכיון שכתובתה מאוחרת ועדיין לא הגיע זמן פרעינה חשבינן לה כמאן דליתה וכמי שאין לו אלא אשה אחת שיטלו יורשיה המחצית ולא חיישינן לקנאה ואדרבא איפשר ברבות הימים ותרבו הנכסים ובהגיע תור השניה ליפרע בכתובתה איפשר שתטול כראשונה או יותר ממנה והשתא מיהא לא מינכרא מילתא אם נוטלים יורשי הראשונה כמו השניה או פחות או יותר ממנה ולכן דין הוא שיטלו יורשי הא' מחצית מכל הנכסים ועוד מאחר דדבר זה היכא שמת הבעל שמתחלק העזבון לעשרה ותטול הא' ד"ח חידוש הוא שחדשו בעלי התקנה שהרי כפי האמת כיון שבשעה שנשאת הראשונה היה הבעל לבדו דר ושעבד לה מחצית מכל נכסיו שקנה ושיקנה דין הוא שתטול המחצית מאחר שאין ידוע אם ישא אשה אחרת עליה כי מי יודע מה שיהיה ולכן אין לשניה אלא מה ששיירה ראשונה והם אמרו והפקיעו כח הראשונה מהמחצית וכיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חדושו היכא שמת הבעל בחייהן אבל היכא שמתה ראשונה בחייו לא והבי דלא לוסיף עלה שאם כוונתם להשוות אשה לאיש בין היכא שמת הבעל ובין היכא שמתה האשה דין א' להם הו"ל לפרש כן בהדיא כמו שפירשו בתקנה של אדר שנה הנ"ל שאינה חתומה שהשוו בה אשה לאיש דשאני התם דלאו חידוש הוא שהרי אין לשניה אלא מה ששיירה הרא' ולכן הראשונה תטול מחצית והשאר יתחלק בין האשה השניה ובין היורשים לכך השוה הכתוב אשה לאיש אבל הכא דחידוש הוא אין לך וכו' וק"ו הוא ומה התם דלאו חדוש הוא הוצרכו לפרש דבריהם ולהשוות אשה לאיש הכא דחידוש הוא לא כ"ש דהו"ל לפרש דבריהם ומדלא פירשו ש"מ דהיכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר כגון היכא שמתה הראשונה בחייו לא איתמר והבו דלא לוסיף עלה ואוקמיה אתקנה דרבנן דשנת ש"ה שיטלו יורשיה המחצית, כל זה היה נראה בדרך סברא ואעפ"י כן לא רצינו לסמוך על דעתינו לאפוקי ממונא ונשאר עדיין הדבר שקול ומוטל בספק עד שהאיר ה' את עינינו וספקות נעשו ודאות שמצאנו אחד קדוש מדבר הוא ניהו מורינו הרב הגדול כמוהר"ר יהודה אבן עטר זלה"ה בתשובתו הרמתה וז"ל הח' ונבון טינרא תקיפא כהה"ר דוד בן שטרית נר"ו, אחדש"ך ושלם כל בני החברה קדושה האירו אותיותיך הטהורות ועמדתי אמאי דשאילנא מקמיה דמר על ראובן שהיה נשוי ב' נשים ונדרשתו מכת"ר האם יטלו יורשי הראשונה כפי התנאי או שליש כפי המנהג ביורשים שאין מתאבלים ואען ואומר דתנאי זה כמאן דליתיה דמי מאחר שהיה נשוי עם הראשונה כפי מנהג ק"ק ואח"כ כשרצה לישא הב' או אח"ך חידש תנאי זה עם הראשונה הי"ל לבטל כתובת הראשונה קודם ואח"ך יחדש עמה תנאים כרצונם כדי שימציאו מקום לחול התנאים השניים שעשו שיחלוק עם יורשיה בשוה והגם דהיה מבטל לאו כל כמיניה להתנות על נדוניית השניה לשיחלוק עם יורשי הראשונה גם נדוניית השניה אלא כל מה שהיה לו בעולם חוץ מנדוניית השניה הוא שהיה חולק עם יורשי הראשונה בשוה אעפ"י שאינם מתאבלים מכח התנאי אכן עכשו שלא בטל כתובה הראשונה לענין החלוקה לא מצאו מקום התנאים השניים לחול והרי הם בטלים וכמאן דליתנהו דמי ויחזור הדבר להעשות כפי התקנה שאם הם מתאבלים יטלו בירושתם מחצה מכל נכסיו קרקע וטלטל וכל מאי דמתקרי נכסי חוץ מנדוניית השני' או נכסי מלוג דידה ואם אינם מתאבלים יטלו בירושתם שליש העזבון כנז' וזה פשוט וכך אנו נוהגים בכל כתובה שנמצאו בה תנאים מחודשים עכ"ל הצריך לעניינינו. ובסיום דבריו כתב את כל זה ראיתי ונתון אל לבי ועל הכל שאלתי את פי משי"ח והסכים על כל האמור ואמר לי שגם הוא נשאל על זה ממחניכם הטהור ובלשון הזה השיב עכ"ל וחתום הרב הנ"ל, העולה מאותה