אבני שיש חלק א נב

מהאלמנה הנז' אפי פש"ן מאחר שלא היה לו לבעל כלום כשנשא אותה ולא הניח ג"כ במצב פטירתו מנכסיו כלום שכן כ' בתקנות קדמונינו נ"ן שיחלוקו הנכסים הנמצאים לו ולה במצב פטירתו דמוכח מזה דדוקא אם היו לו נכסים במצב פטירתו ולה ג"כ נכסים אזי יחלוקו אחר פריעת החובות אבל בכה"ג שלא היו לו שום נכסים כלל אלא אדרבא היא היתה זנה ומפרנסת אותו משלה וגם פרעה עליו כמה ב"ח ב"ב ושאינם ב"ב דינא הוא שאין לגרושה הנז' ולא לשום יורש לגבות ממנה אפי' פשע"ן הן מקרקע שלה הן מהטלטל הנמצא אתה ולראית האמת לבל תהי נעדרת ח"פ פאם יע"א בחשון מש' ראשו"ן הוא לכם לפ"ק וקיים

אליהו הצרפתי ס"ט הצעיר ידידיה משה מונסונייגו ס"ט

דברי הרב משי"ח נכונים בטעמם ומספר כתובתה נלמוד שכך היו הראשונים כותבים בכתובה שכל הנכסים שימצאו לו ולה קרקע וטלטל בעולם וכל מאי דמיתקרי נכסי תחלוק עם יורשי הבעל אלא שהאחרונים קצרו הלשון וכתבו דהכל כפי המנהג והתקנה שהוא לשון כולל הכל וסגי בהיכא דכתב האי לישנא כאלו כתב בפירוש כמו שכן כתוב אצלי בכתב כמהר"ר סעדיה אבן דאנאן זלה"ה ובחותמו הקדוש ומאחר דמתקני התקנה נחתי לומר שכל הנכסים שימצאו לו ולה אמינא ודאי דבהיכא דנמצאו לה ולא לו אין כאן דין חלוקה כלל ונוקמה לדין תורה שאין ליורשים ולא לב"ח שליטה על נכסיה כמו שכתב מרן בחו"מ סי' צ"ז ס' כ"ו והביאו מור"ם בא"ה סי' ק"ב ס"ה כי התקנה היא מחודשת ופרטת לגבי ד"ת הכולל ואין לך בה אלא חדושה הבא מפורש בה ודבר שאינו מפורש בה נעמידנו על ד"ת כמו שכתב מרן בא"ה קי"ח ו' וטעמא דמילתא דחזינן דלא באה התקנה להוציא מד"ת רק בדבר שראו מתקני התקנה דאיכא עגמת נפש כשנעמיד הדבר על ד"ת דבהיכא שנפטרה האשה בחיי בעלה. שהדין נותן שהבעל יורש את אשתו המה ראו דאיכא עגמת נפש לקרובי האשה בראותם מי שאין לו קרובה טורף ואוכל ממון שיעניקו לקרובתם לעיניהם ואתקיים בהם שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו וכן בהיכא דנפטר הבעל בחיי אשתו שהדין נותן שלא יטלו היורשים כלום אלא אחר שתגבה האשה כתובתה ומשכחת לה שלא נשאר להם כלום ואיכא עגמת נפש ליורשים שרואים כל נכסי אביהם נתונים לעם אחר זו אשת האב גם בהיכא דאיכא ב"ח של הבעל איכא עגמת נפש ונעילת דלת בפני לווים בראותם כל הנכסים טרופים ונתונים לאשה מצד קדימת כתובתה שזוכה ליטול הכל מן הדין לפרעון כתובתה ואם יצאו נקיים מנכסיהם אשר נושים בהבעל וגם לתקנת חכמי טוליטולא שתקנו לב"ח לגבות מחלק היורשים ראו חכמי התקנות שיש צד אונאה ליורשים כשנפרעים ב"ח מחלקם ולפעמים יקחו כל חלק היורשים לפרעון חובם לכן תקנו שהחובות יהיו נפרעים מהאמצע ויחלוקו בנשאר שאז ליכא עגמת נפש לשום כת מהם וא"כ בנ"ד שהבעל לית ליה מגרמיה כלום ואין כאן אלא נכסי האשה אשר מן הדין אין לב"ח ולא ליורשים שליטא עליהם מהיכא תיתי להוציא נד"ז מדין תורה ולהכניסו בדין התקנה מאחר שאין כאן שום עגמת נפש לא ליורש ולא למלוה כשאינם נוטלים כלום מנכסי האשה כי מה להם לרשת משכנות לא להם בממון שלא עמל בו ולא גדלו המורש והלוה שלהם ואדרבה עלבון גדול ועגמת נפש לאשה אם נדין אותה בדין התקנה בראותה זרים אוכלים אותה שיעמדו היורשים לחלוק עמה בשלהם וגם הב"ח יהיו נפרעים משלה ולא אמרו מתקני התקנה להיורשים לחלוק ולב"ח ליפרע רק במילתא דשכיחא דיש נכסים לבעל מעורבים בנכסיה ובהדין עירובא אשר תקנו לחלוק בנכסים הנמצאים לו ולה מייתבא דעתא ואינה מקפדת אם יטלו מנכסיה היורשים וב"ח כיון שגם היא נוטלת מנכסי הבעל שהמה באו מכחו אבל בנ"ד שאין כאן מנכסי הבעל כלום וכל הנכסים הנמצאים הם לה ולא לו אם איתא שהוא בכלל החידוש שחדשו בעלי התקנה לגבי ד"ת למה לא פירשו בהדיא נד"ז כי לא באו לסתום אלא לפרש והשתא דלא פירשו אמרינן היכא דגלי גלי והיכא דלא גלי אדין תורה סמיך ולא ילמד סתום מן המפורש דהתם איכא טעמא דעגמת נפש אם לא ידונו בדין התקנה והכא אדרבה איכא עגמת נפש אם לא ידונו בדין תורה וכבר הובא לפני דין זה יותר מעשרים שנה בנדון כזה שנלב"ע מסעוד ן' אהרן בן חמו כשנשא לאחות הר' סלימאן בן רבוח ולא הניח כלום מנכסיו ובא הר' מנשה מגירץ שהיה נושא בו חוב ליפרע מנכסי האשה ודנתי בדיניהם שאין לב"ח ליטול כלום מהיכא דלא הניח הבעל נכסים והכל של האשה ושמעתי שהלך וקבל לפני ב"ד הגדול הרבנים המובהקים ב"ד של ארבע ששלשה מהם חלקם בחיים וחיי שבקי למשי"ח רגל רבעי שבמרכבה הקדושה ואמרו לו שכך הוא הדין ולראיה חתמתי בשלהי מרחשון משנת ערוכה בכל ושמור"ה לפ"ק

שאול ישועה

סימן ל"ו

שאלה בענין מי שהיה נשוי ב' נשים ונפטרה אחת מהן בחייו ונסתפקתי בחלוקתם היאך יחלוקו ושאלתי מרבני פאם יע"א לדעת מה יעשה ישראל וז"ן העמודים והמכונות אשר הבית בית ישראל נשען עליהם עטרו"ת וועז"ר יראה להם וגובה להם החכמים השלימים רבנים ועצומים משי"ח מוהר"ר אליהו הצרפתי ומוהר"ר מתתיה סירירו יצו ה' את הברכ"ה ושמחת עולם על ראש"ם ונחמ"ת שדי ממרומים כי"ר

אותות הגרדי"ן ה"ן מספדין האי גריד והאי גריד באגרות שום בעל בכ"י במקום שמר"ה תלויה לבי לבי אינו אלא שר"ף כי נשבה ארון הקדש ואס"ף איש טהור לדורו אבד אוי לדור שכך עלתה בימיו בשנת היובל הזאת נאספ"ו שמה ההדרי"ם שני שרי צבאות ישראל מרוב עונינו אבדנום רבותינו בעל הנחמות ינחם אתכם בז' דנחמתא ואורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו למכת"ר למען ירבו ימיכם וימי בניכם כי"ר

ועל של עתה באתי למבעא בעו מאי סברי מרנן בחלוקת מי שהיה נשוי ב' נשים ונפטרה אחת מהן בחייו דנראה דאין למדין נדון זה מאותה תקנה שנתקנה בשנת ברוך תהי"ה דאיכא למימר דלא תקנו חלוקת העשרה חלקים ד' לראשונה וג' לשניה וג' ליורשי הבעל אלא בהיכא דנפטר הבעל בחייהן דאז חלה תורת החלוקה על כלם שהגיע פרעון הב' כתובות בבת אחת אבל בהיכא דנפטרה אחת מהן בחייו ונתחייב הבעל לחלוק עם יורשיה כל הנכסים הנמצאים לו ולה במצב פטירתה היאך אנן ניקו ונכניס אותה שנשארה בחיים לחלוק עמהם שעדיין לא הגיע זמן פירעון כתובתה דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים ועוד דמתקני התקנה לא באו לסתום אלא לפרש והו"ל לפרש דלא שאני לן בין היכא דנפטר הבעל בחייהן להיכא דנפטרה אחת מהן בחייו כיון דאיכא