אבני שיש חלק א נא

שעיקר גזירת האלפים מתקאלים לא היתה כי אם על העשירים יען שהמדבר למלך כך היו דבריו למלך שהחמשת אלפים מתקאלים שהטיל המלך ראשונה לא נתנו בהם העשירים כפי עשרם ולכך הטיל עליהם האלפים מתקאלים ומה שטען ראובן שאביו לא יתן כלים מפני זקנותו אינו מן הדין שכל אחד נותן כפי עושרו לא כפי בריאות גופו ולא פיטרו הראשונים את הזקן אלא ממשא עבודת המלך והטורח שטורחים מעיר לעיר להוליך תשורה ומנחה למלך ואסמיכוה אקרא ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה אבל לענין הממון ושרת את אחיו כתיב כמו שכך קבלתי ממשי"ח תנא דבי אליהו וכן היה מנהגינו בעיר הזאת מימי קדם שלא פוטרים כי אם זקן ועני שאין לו ממה ליתן ומה שהיו פוטרים אותו מקודם לאביו הנז' מהמם הקצוב לא היה ע"פ הדין אלא כשקצבו הקהל על שמעון בנו ליתן מס כשאר העם ולא רצה ליתן מה שקצבו עליו ועמדו אחיו לפוטרו בכח הזרוע ונומיתי להם שאם יפטרוהו עכשו יתן לאח"ז וכאשר ראו כן בקשו מיחידי הקהל לפטור אביהם כדי שיהיה מסייע לשמעון ופיטרוהו לפנים עם שהיה שלא לרצונם כמו שהיו מתרעמים לפני פעם אחר פעם ובמם הגדול הזה דלא אסיקו אדעתייהו פשוט דלא ניתן לימחל ומה שגם שבמם הגדול הזה נתנו בו ת"ח ועניים מרודים ויתומים ואלמנות ובחורים וזקנים יחדו ותלמידי דבי רב עפ"י גזירת ראובן הנז' וסיעתו ההולכים אחרי רוע עצתו ומי זה אמר ותהי שאביו יפטר מניתנת המס הגדול הזה ולראיה ח"פ באלול המרוצה שנת נרפא הנת"ק ליצירה וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן ל"ד

מנהג קצר אשוק וסביבותיה בענין פירעון הכתובה כפי מה ששלחו חכמי עירם מהתם להכא להשיב שואלם דבר להחכם השלם כמוהר"ר יוסף בן עטייא זלה"ה וזה תשובתם נדרשנו להשיב על מנהג ק"ק קצר אשוק יע"א והוא מנהג קבוע על פי הראשונים ז"ל שהאשה שהכניסה לבעלה ע"ד משל שנים עשר מתקאלים מוסיף לה הבעל ששה מתקאלים מכח המנהג וכשבאין לידי פרעון ובאין להגבותה כתובתה ונמצאו הבגדים שהכניסה קימים או אפי' נתבלו קצת ועדין עושין מעין מלאכתם נוטלת אותם בשומת י"ב מתקאלים כמו שהכניסתן והששה מתקאלים של התוספת מנכין מהם הרביע דהיינו מתקאל וחצי ונשארו ארבעה מתקאלים וחצי ועוד מנכין מהם שליש נשארו שלשים אוקיות שהוא מחצית הששה מתקאלים של התוספת ואם אבדו הנכסים או נתבלו לגמרי כבלויי הסחבות ואבדה צורתן עד שאינם ראויים לעשות מעין מלאכתן כנז' הרי הם כאלו אינם וחייב הבעל לפרוע הי"ב מתקאלים אלים אחר שמנכים מהם רביע הסך דהיינו שלשה מתקאלים ויפרע הבעל תשעה מתקאלים במושלם עספ"א ואתאן לנ"ד יצחק בן עמור כשדקדקו סך הכתובה של גרושתו עלה לסך חמשה ועשרים מתקאלים תוספת ונדונייא. ואבד הכל מתגרת נוגש ויוקר השער לתפ"ץ מנכים מהחמשה ועשרים מתקאלים רביע הסך דוקא ונשאר תשעה עשר מתקאלים נכי עשרה מעין השליש מהם של התוספת דהיינו ששה מתקאלים ועשרה מעין מנכין עוד ממנו השליש דהיינו ב' מתקאלים ושלשה עשר מעין וח' פש"ן ונשאר ארבעה מתקאלים וששה אוקיות וחצי וי"ו פש"ן עם סך שנים עשר מתקאלים וחצי שנשארו אחר צאת השליש של התוספת שאין מנכין מהם כלום הוי ס"ה שבעה עשר מתקאלים וששה מעין עד כה סופא דמלתא והיה זה בשבוע ג' לספירה שנת כי עלה השח"ר ליצירה וקיים וחתום החכם השלם הזקן כהה"ר אברהם ן' אלעסרי וכהר"ר דוד ן' יוסף אלפלאץ וכהה"ר אברהם בן שלוחא

במרחשון תקמ"ד בא לפני דין כתובה שנכתבה בכפר תולאל דגרירי בתר קצר אשוק וכתוב בה בין עיקר ותוספת ומתנה ונדונייא מאתים ושבעים דינר זהב ונסתפקתי בשומת הדינרי זהב ודקדקתי מתוך הכתובה שכל דינר זהב עורך לחמשה מעין ממה שמצאתי כתוב על גבי הכתובה שומת החפצים שהכניסה פרט פרט ועלה סך החפצים לסך ק"ם ע"ם-ר"ס-מכט"ק- ולבסוף כתב שעולה סך החפצים למאה וארבעים דינרי זהב שלפי חשבון זה עולה ערך כל דינר-א"ם-ת-וכן פירש בתוך הכתובה שהוסיף על עיקר כתובה ק"ם-כ"ם-ו"ם-ועיקר הכתובה הוא ל"ם- ז"ם-ד"נ הוי בצירוף הכל ק"ם-ם"ם-ג"ם-ד"ת נמצא לערך א"ם-ת'-לכל דינר הוי מאה ושלשים דינרים עם מאה וארבעים הנז' הוי סך הכל מאתים ושבעים וכאן נמצא כה"ר ישראל בכהה"ר סעדיה ה"ן שעיא והעיד שבכל משאם ומתנם בדינרי זהב ומעריכין לכל דינר א"ם ת' ועל פי זה דנתי שעולה סך הכתובה מכט"ק לסך-ש"ם ל"ם ז"ם ד"ת- ומנכין מהתוספת רביע ושליש כאמור ומהנדונייא רביע דוקא והגידו לפני כה"ר שלם ן' מאמאן וכה"ר ישראל הנז' שמנהגם בכתובה הוא כדת שבמיתת הבעל נוטלת כתובתה והשאר יתחלק בין היורשים וכן דנתי ולראיה עה"ך חתמתי

שאול ישועה ס"ט

סימן ל"ה

מעשה שהיה כך היה שכאשר גירש הר' אברהם ה"ן חמו אשתו הראשונה חנה בת הר' יצחק הן הרוש וידי' בן סמאון עמד ונשא אשה אחרת חנה בת הר' מכלוף ה"ן אמשלם נ"ע ושהה עמה שנה אחת מ"מ ונלב"ע והניח בת אחת ממנו ומהאשה השניה שנשא וכשנלב"ע באה גרושתו לפני קודם צאתינו מהאלמלאח לתפ"ץ והביאה לפני שטר כתובתה והיא אמרה שתגבה המותר מכתובתה בלי פורעין מאלמנתו חנה בת מכלוף הנז'. ונומיתי לה שאין לה לגבות ממנה אפי' פש"ן עפ"י הדין יען שהדבר ידוע שהר' אברהם בן חמו היה קב רשו ולית ליה מגרמיה כלום ואשתו חנה הנז' בת מכלוף ה הנז' היא היתה זונה ומפרנסת אותו בחיים חייתו ואף אחר מותו הקיפוה בעלי חובות דידיה. ב"ב ושאינם ב"ב כעכנא ולא מצאה ידיה ורגליה עמם והוצרכה לפורעם משלה א"כ איפה מהיכא תיתי לחייבה שתפרע לה הנשאר מכתובתה ואח"ך באה לפני חנה בת מכלוף הנז' גם היא כשתבעוה ב"ח הנז' ואמרה לי שהגרושה הנז' תובעת אותה כנ"ל ונומיתי לה שכבר באה לפני ואמרתי לה שלא תטול כלום כפי הדין מהטעמים הנז' ובקשה ממני לכתוב לה מה ששוה"ד נותנת והיה בדעתי לכתוב לה אלא שנטרדה השעה ולא כתבתי לה פס"ד עד היום הזה שבאה לפני פעם שנית אז אמרתי לכתוב פס"ד והמעשה שהיה לפני כנ"ל מאחר שכבר באו לפני וידעתי שפרעה חנה בת מכלוף הנז' כמה חובות שהיו על אברהם הנז' ולכן פסקתי שאין לגרושה הנז' לגבות.