אבני שיש חלק א נ

דבריהם הדין עם לוקח א' כאמור ולהם שומעין שכך היה התנאי לפניהם ולא למי שלא ראה את החדש ולא נזדמן לעדות החי' פה צפרו באדר שנת ובמישו"ר לפ"ק וקיים

שאול יש ישועה

סימן ל"א

באחד בשבת י"ב בכסליו התקס"ח עמדו לפני לדין הכבודה אסתר אלמנת המנוח הרב יוסף אצאיג וחתנה יהודה לוי וטענה עליו שהכה אותה מכות חדרי בטן והראתה לפנינו מכותיה שבגלוי ולנשים הראתה מכותיה שבסתר ומעשה שהיה כך היה שבערב שבת אמרה לחתנה הנז' מאחר שאתה לן עם החתן בלילות שעברו ואפשר שיכרחו אותך ללון ליל א' ולכן אם תלין עמו ליל א' לא תלין עמנו בליל שבת כי מנהגנו שלא להוציא ליל א' ואמר לה לא אלין עמהם ליל א' ולן בביתו ליל שבת ובליל א' חזר בו ואמר ללון בבית החתן ואמרה לו זה הדבר קשה לנו ואמ"ל עשיתי עם השושבינים אם לא אלין עמהם אתן קנס י"ם ואמרה לו לא תעשה לי סיבה ואני אתן מכיסי אותו הקנס ולא נתרצה והתחילו בדברי ריבות ותפס ראש חמותו הנז' והניחה בין ברכיו והיה מכה בכל כחו והגידה בפניהם אשת הח' השלם כהה"ר ישראל עולייל שכינתה שכאשר שמעה דברי ריבות פתחה עלייתה לדעת מה זה ועל מה זה וראתה כשתפס ראש חמותו בין ברכיו והכה אותה מכות חדרי בטן. והשיב הוא שהיא גם היא הכתה אותו והגידה האשה הנז' שאחר שהכה אותה הגביהה ידה והכתה אותו גם טען שאשתו קללתו והגידה האשה שכאשר היה מכה את אמה עמדה אשתו ואמרה תרד'ח בברנוצ'ו, ושוב אמרו שהיה שם יצחק אפרייאט ומשה בן יהודה ן' שקרון ובאו לפני ולא רצו להעיד ונומיתי להם אם לא יגיד וכו' והשיבו שהיו שכורין ולא הבחינו המה מן המוכה, וגזרתי עליהם שלא ידורו הוא וחמותו בבית א' ואמרה לו חמותו טול חלקי בסך ז"ם-ד"ת שכירות או אטול חלקך בזה הסך והלך לימלך ונכנסו המסכסכים לסכסך ולראיה ח"פ קודם תפי' וקים

שאול ישועה ס"ט

סימן ל"ב

עמד לפנינו מרדכי ן' מסעוד ן' עטייא צווח ככרוכיא על העלבון שעשה לו חמיו, שהניח אשתו מיושבת בביתה וחמיו שלח את בנו מאהלי קדר והוליכה לשם עם אביה וחקרנו שמא לא הניח לה די סיפוקה והגידו השכנים שלא חיסר לה כלום ואדרבא מספיק לה יותר מדי ספוקה ואופה ומבשלת כשיעור שעושים בעלי טפול כמו שכתוב ביד הבעל, ועל זה שלחתי אני החותם ראשון התראה בב"ד כתובה וחתומה לאביה הנז' להחזיר האשה לבעלה ולא השגיח ולא אבה שמוע, ואחר שעמדנו על כל הנז' ראינו שאין לה עליו תביעת מזונות כלל ואם אכלה משל אביה הניח מעותיו על קרן הצבי שלא יתחייב הבעל הנז' לתת לה כלום ואנו ממתינים לה שמה תחזור ברוחה ותבא אצל בעלה ואם עמדה במרדה אז נדון אותה בדין מורדת ולתת לו רשות לישא אשה אחרת עליה ולהפסידה כתובתה ולראי' ח"פ בשני בשבת ששה ימים לחדש אדר הראשון שנת ואנכי נטעתי"ך שורק ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה לפ"ק וקים

שאול ישועה אביטבול ס"ט שלמה אביטבול ס"ט אברהם אציני ס"ט

סימן ל"ג

עמדו לדין הנגיד ומעולה הר' יוסף ן' מכלוף ה"ן חמו תובע לראובן בן יעקב אודות מה שנשאר אצלו מפנקסי ההערכה מההטלות שהטיל עלינו המלך יר"ה כמו שנתנו כל בני העיר עפ"י הערכת הפנקסים ההם, והוא השיב שכל פנקסי ההערכות נעשו שלא כדין באומרו שלא הסכים על המעריכים שהעריכו הפנקסים הנז' והר' יוסף הנז' השיבו אם על הפנקס הראשון שנעשה בבית שהיו יחידי הקהל תפוסים אצל השר והוא לא היה עמהם שם שברח לבתי האלצרפ'א עז"א ואם לא הסכים הוא הסכימו כל היחידים שהיו שם וחכם העיר שהיה עמהם שם וכ"ש שאיני צריך להסכמת שום א' מהם שכבר נתנו לי רשות ויכולת מספיק כשהיינו בפאס לעשות כפי ראות עיני הן לגבות הן לקצוב הן למחול הן לפשר הכל עשוי ורצוי ומקובל עליהם ועל כללות הצבור וכו' ואשר ימרה את פי אתפסנו בכח השררה כרצוני והכ"ן בקוש"ח ככתוב בידי והמציא הכתב כו"ח כראוי ואם על הפנקס הב' עם שנעשו ב' פנקסים של ההערכה מי הם המעריכים ובחרתי בפנקס הכתוב בכתב ידך שבו בחרת המעריכים ואיך שכחת תלמודך לומר שלא הסכמתי גם המציא הר' יוסף הנז' שטר ק"ע כוח"ך איך גזר אומר השר שלא יתנו בהטלת האלפים מתקאלים כי אם אותם שהיו תפוסים ושנכתבו בפנקס וראובן הנז' השיב שהוא לא היה תפוס מפני שברח והשיבו הר' יוסף שבפירוש הזכיר השר ועוד שנכתב בפנקס ואם הוא ברח תפס את אשתו במקומו עד שבא הוא עצמו והעמיד ערב להאלשריף שהיה בביתו לפרוע הקצבה שקצבו עליו, ואחר ההתבוננות היטב בדברי ב' הכתות ראיתי שחייב ראובן הנז' לפרוע הנשאר בידו מהקצבה שקצבו עליו בשני פנקסים הנז' [אף אם היתה הקצבה עשויה שלא כדין מחמת שיצא דבר המלך נחוץ ואין הפנאי מסכים להעמיד משפטי הדת על תלם] כמו שכבר פרעו כל בני העיר לדבריו של ראובן שאמר שלא כדין אף שדבריו מהבל ימעט דכדין וכשורה נעשה שכפי הדין נעשה. ע"פ המעריכים וע"פ הנגיד כמש"ל מ"מ דומה לאומרם ז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה דיניהם דייקא כמו בנ"ד שכל בני העיר פרעו עפ"י הפנקסים ההם בין נעשו עפ"י הדין או לא והאנשים האלה אשר כביר מצאה ידם רצו להעמיד דיניהם על ד"ת שאותם הפנקסים נעשו עפ"י הדין והצדק וכיון שנתנו יכולת מספיק ביד הנגיד הנז' בקוש"ח לקצוב ולמחול ולפשר לרצונו אחרי דבריו לא ישנו ובענין הפנקס הראשון אם לא היה תפוס עמהם הרי היתה אשתו תפוסה במקומו ואין לך תפיסה גדולה מזו וכ"ש שהיה כתוב בפנקס ההערכה אכן שאר בני העיר שלא נתפסו ושלא נכתבו בפנקס ההערכה וכ"ש אותם שהיו אצל השר ולא הניחם השר לתופסם ופיטרם יען שבפירוש אמר השר