אבני שיש חלק א מט

הוה שהיה יושב במסיבה אחת בכפר בני וואריין הוא ואבי הבתולה הנז' והאב ובנו הנז' ולא יותר ומתוך שכרות נטל מעה אחת ונתנה לאביה וקודם נתינה אמר לאביה בזה"ל הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל וחקרתי אם הוא יודע פי' המלות מה שמוציא מפיו ואמר שאינו יודיע כלום רק מצות אנשים מלומדה שכך הוא שומע המלות הללו וכך הם סגורים בפיו, ואחזה אנכי אשית לבי בטיב אותן הקדושין אם יש לחוש לאותו הקול להצריכה גט או לא ואחר המשא ומתן בדין זה העליתי שקדושין הללו הבל המה מעשה תעתועים ואותו הקול בטיל מעיקרו ואינו כלום חדא דקי"ל בא"ה סימן ס"א שכל קול שלא הוחזק בב"ד אין חוששין לו ובשני הכפרים הנז' אין שם ב"ד כלל שיחזיקו קול ועוד דבכפר בני וואראיין שבו היו הקדושין אין שם שום יהודי להוציא הקול והקול שיצא בכפר אוטאט לא מקרי קול דקי"ל כל שאמרו נתקדשה בעיר אחרת לא מקרי קול כמ"ש מור"ם שם בהגה וגמרא ערוכה היא ברייתא בסוף גטין בעיר אחרת אין חוששין לה ופירש"י בעיר אחרת יצא כאן קול פלונית נתקדשה היום במקום פ' יע"ש ועוד דהוי קול זה קול ושוברו עמו שהרי בני כפר אוטאט שיצא הקול ביניהם אומרים שכך יצא מתחילה פ' קדש פ' לפני האב ובנו הנז' וקי"ל בא"ה סי' מ"ב סעיף ב' המקדש שלא בעדים ואפי' בעד א' אינם קדושים ואפי' שניהם מודים יע"ש ואין אנו חוששין לסברת סמ"ג והוא היש מחמירים שהביא מור"ם שם ממה שכתב הב"י משם הרשב"ץ שהביא משם הרשב"א שכתב לאחד מן התלמידים שהיה רוצה לסמוך על סמ"ג בזה להחמיר מי סנו הג' והרי"ף והרמב"ם וכל הגאונים וכל חכמי האחרונים שאתה מראה עצמך כאיש אמת ומחמיר מכל אלו עכ"ל יע"ש ומה גם שכתב מרן הקדוש בתשובותיו סי' ב' דלא החמיר הסמ"ג אלא בעד א' לבד אבל בשנים ונמצא א' מהם פסול אין כאן עדות יע"ש וכ"ש בנ"ד שנזדמנו האב ובנו לעדות שעדותן בטילה ואין כאן אפי' עדות עד א' כדאיתא בחו"מ סי' ל"ו ס"א יע"ש, והשתא דאתינא להכי לא מבעיא לסברת הרמ"א וסיעתו שהביא מור"ם בסברא קמייתא בסי' מ"ו ס"ד בהגה דסברי מבטלין קלא, אלא אפי' לסברת האומרים דלא מבטלין קלא והוא הי"א שהביא שם מור"ם בנ"ד כ"ע יודו אם מטעם שקול זה שלא הוחזק בב"ד כאלו אינו אם מטעם שיצא הקול במקום שלא היו הקדושין שם דלא מקרי קול כלל וכ"ש לסברא בתרייתא דהוי קול ושוברו עמו דבטל הוא מעיקרו כדאמרן והשתא אין אנו צריכים לעדות העדים שהעידו שאין בהאב ובנו לחלוחית יהדות דאף אם היו מתנהגים עפ"י התורה ויהודים גמורים התורה פסלתן מחמת קורבה ומה גם למה שאמר המקדש לפנינו שהושיט המעה לאביה ואמ"ל הרי את מקודשת לי בטבעת זו וכו' דנהי דמה שהושיט המעה ואמר בטבעת זו אינו מעכב דכיון שהמקדש והמקבל ראו שהיא מעה בעיניהם אין מזיק שנוי לשון דקרי לה טבעת כיון שאינם מכירים בלה"ק או אעפ"י שנאמר שאביה היה מכיר בלה"ק מ"מ הנותן קדושין סבר דטבעת היינו מעה ואף אם היה יודע אמרינן טעה במה שאמר והעיקר מה שראו בעיניהם כההיא דסי' ל"ח סכ"ד באמר התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש שהיה מכוסה ולא הכירה בו משמע הא אם הכירה בו שהוא של דבש מקודשת אף שאמר של יין וכן משמע סי' כ"ט ס"ז בנמצא דינר של נחשת ולא הכירה בו יע"ש אכן במה שאמר לאביה הרי את מקודשת לי ולא אמר הרי בתך מקודשת לי אינו כלום דבעינן ידים מוכיחות כדאיתא בסי' כ"ז ס"ו היכא דגייז מלת לי וכ"ש הכא שהפך הקערה על פיה דמשמע מלשונו דלאביה מקדש ופשוט הוא העולה ממאי דכתיבנא דקדושין הללו שביתין ושביקין לא שרירין ולא קימין ורשאה. ושלטאה הבתולה לינשא לאשר תחפוץ ולראיה חתמנו באלול משנת א"ז תנק"ה לפ"ק וקיים

שאול ישועה ס"ט יעקב עולייל ס"ט

סימן ל'

הן היום עמדתי על ריב שבין הזקן רבי יצחק בן יוסף הכהן ובין הר' דוד בן יעקב הכהן בענין המכר שמכר הר' דוד הנז' המחצית בחצירו להר' יצחק הנז' בעד החוב שנושא בו מסך או"ו תש"ם וראיתי שחכמי דובדו חולקים במציאות התנאי שהתנו ביניהם שמדברי הח' הש' הדו"מ כה"ר יוסף הכהן נראה שכך היה התנאי שהמוכר התנה על הלוקח שאם ימצא מי שיוסיף במכר הנז' שיתבטל המכר וימכור למי שהוסיף תוך ח' ימים ובמשך הזמן מצא מי שהוסיף לו שם ומכר לו והביא מעותיו לפרוע חובו של יצחק הנז' ואמ"ל כהה"ר יוסף הנז' לעקל הדמים ביד השליש שלא יהיו מעותיו מונחים על קרן הצבי מחמת שכבר ממושכן ביד דוד בנו של יצחק הנז' ומוחזק במשכונה ולא יפנה דירתו ממנו כי אם בקבלת דמי המשכונה והגם דחוב הר' יצחק קדום יכול לדחותו בעל המשכונה בטענת הנחתי לך מקום יותר מכדי מעותיך בבני חרי יען שמחצית האחר של החצר הנז' ממושכן ביד גוי אחד במשכונה הנקרא בדיניהם ביע ואיקאלא בסך תש"ם ושוה היום בו"ו תק"ם צא מהם תש"ם ישאר סך או"ו תת"ם יותר מחוב יצחק הנז' והשתא לפי הנחה זו משעה שמצא מי שיוסיף לו נתבטל המכר הא' והשני קיים ועכוב המעות אינו לא מצד המוכר ולא מצד הקונה אלא מצד שהדין כך לתתם לבעלי המשכונה שהוא הזוכה בהם בדין ולא נשאר ליצחק אלא תביעת חובו והרי יש לו ממה ליפרע מבני חרי מהמותר על משכונת הגוי אכן לפי דברי שאר החכמים שכך היה מציאות התנאי שהמכר היה בהחלט ביד יצחק הנז' אלא שהגדיל חסדו עם המוכר ועשה לו הטבה שאם יביא לו מעותיו לזמן פ' שיבטל לו המקח ואם לא יביא בזמן הנז' אין כאן הטבה שעליו היה מוטל לטרוח להביא המעות מאיזה אופן שיהיה או למכור מטלטליו או ללוות מאחרים או למכור המקח עצמו ויביא מעותיו וכיון שהלוקח עקלם לתועלתו מה לו ללוקח א' בתועלת לוקח ב' כיון שתנאי הוא שיביא לו מעו' מזומנים המוכר ואלו המעות נתעקלו מצד המוכר עצמו והרי לא הביא כלום וטענת אונס שיטעון שהבאתי המעות ונאנסתי שלא רצה הקונה הב' לתתם בידי מחמת בעלי המשכונה חדא דמזלו גרם שנאנס כדי שיתקיים המכר ביד לוקח א' דא"כ דיש טענת אונס בכל הטבה לזמן יטעון נאנסתי במה שלא הבאתי בתוך הזמן ועוד דאונס זה בא מחמתו שמכר ללוקח ב' מה שהוא ממושכן ביד אחרים באופן שהדין משתנה עפ"י מציאות התנאי אי כמר או כמר אלא דממה שהמציא לפנינו המדבר בעד יצחק הנז' שטר מכר א' וראינו שעדיו הם כהה"ר חיים הכהן וכהה"ר אברהם בן שושן והם שכתבו מציאות התנאי שהיה לפניהם שהלוקח הוא שהגדיל חסדו עם המוכר ועשה לו הטבה לזמן שאם יביא לו מעות בתוך הזמן יחזיר לו המקח ולפי