אבני שיש חלק א מח

להם וכמ"ש מור"ם בסוף סי' ק"י ע"ש והשתא דחזינא הדברים הנאמרים באמת מפי קדוש כמוה"ר רפאל נר"ו דשדי נרגא בשומת השמאים הנז' אם מחמת שהיו הבתים חורי עפר וכיפים ואחיה כהרי"ל הוא שבנאם ושכללם ושהיו ממושכנים ביד הזולת יותר מכדי דמיהם והיו ברשות הגוים והוא פדאם ובאותה שנה היה הקרקע בזול מאד אמינא ודאי דלא הסכימו עד שחקרו בדבר וראו שההענקה יותר מחלקה דאפי' עם הצוואה אין כאן אלא דבר מועט ומה גם דחזינא הכא שכבר עמד בעלה הנז' עם אחיה לדין לפני הרב מוהר"ר יקותיאל ז"ל שנת תקנ"ז וזכה אחיה בדין והוא מב"ד שהסכימו וכתב שידעו נאמנה וכו' ומי יודע דלפי אותו העת הלואי שיעלה לו הסך הנז' אף אחר הצוואה ואחר שכבר נידונו לפני מורה אין להרהר אחריו כי כל דבריו אמת וצדק דודאי לא נעלם דבר מבית דין שהסכימו וכ"ש דהעידו עדים שהיתה בוגרת באותו הזמן ומכרה לאחיה בעד מה שהעניק לה ובעד מזונותיה אין אומרים בטעות סלקה עצמה אם לא בראיה ברורה והרי מחלה עד כדי אלף אוקיות שיש ביד אחיה מנכסיה אפי' ימצא טעות כדי כל הסך באופן שהדין דין אמת שזכה אחיה הנז' ומה גם לגבי יורשים דב"ד אביהם של יתומים ולראיה חתמתי פה צפרו יע"א בטבת תקס"ה לפ"ק וקיים

שאול ישועה סי"ט

סימן כ"ח

עמדו לפני לדין הר' אהרן בן הר' משה נ"ע ה"ן אזולאי וחמיו ה"ר יצחק בן הר' יהודה נ"ע ה"ן אלג'ייני על עסקי מרד שמרדה חנה בת יצחק הנז' בבעלה הר' אהרן הנז' ולא רצתה ליכנס עמו לבית כלל וכשיחזרוה ביום מכי ינטו צללי ערב ברוח תברח, ולהיות שבזמן כניסתן לחופה התנה אביה על הבעל הנז' שיגלגל עמה בענין התשמיש עד שתגיע לי"ב שנה ויום א' שאפילו תמאן בבעלה תוך זמן זה לא ידון בה דין מורדת, ובדקנו בשנים ונתברר עפ"י עדים שעברה פרקה הנז' וטען אביה שמא נעשה לה איזה כישוף וביקש זמן להשתדל ברפואתה, ועשיתי להם זמן ב"ד שלשים יום שאם תעמוד במרדה אחר זמן זה אז נדון בה דין מורדת, ואחר עבור שלשים יום ואני הייתי בפאס יע"א ובא אצלי בעלה תובע מה ששורת הדין נותנת ונומיתי לו להמתין עוד עד שנחזור למקומנו אולי יחנן ה' ותחזור ממרדה, ובחזרתו לא נמצא אביה כאן והמתין עד שבא אביה ממקום שעושה שם עסקיו ועשה אביה כל טצדקי להחזירה ולא עלתה בידו ובקש מבעלה להוסיף לו זמן ל' יום אחרים ונתקשרו שניהם בקוש"ת שאם עבר זמן זה ולא נתרצית להתיישב עם בעלה שלא נשאר זה על כלום שכל א' יעמוד בשלו הבעל יטול נכסיו שעשה לה משלו והיא תטול חפצי נדונייתה ואיש על מקומו יבא בשלם, והגיע הזמן ברביעי בשבת שלשה ועשרים בשבט של שנתינו זאת התקס"ה ליצירה ולא נמצא אביה כאן והלכתי אני החותם והר' משה אלבאז בעל דודתה והחזרנוה ביום ד' הנז' לבית כהה"ר אליהו משה הכהן מחמת שאמרה שאין רצונה לחזור עם אמו ובחרה בהעליה הסמוכה לעליית כהר"א הנז' ויהי בעלות המנחה ברחה לה בראותה שהכינו סעודה ומטה ושלחן בהעליה שבחרה והלכה דודתה אשת משה הנז' ובעלה והחזירוה בעל כרחה ותכף ברחה והיא צועקת שלא תחזור ולמחרת ביום ה' נלאו להחזירה ולא יכולו וביום ששי בא אביה ולא עלה בידו להחזירה ובא' בשבת בא בעלה הנז' ותובע שורת הדין ושלחתי לאביה והיה מתנצל בדברים של הבל שאין בם מועיל ונומיתי לו שזה די והותר מעינוי דינו של אהרן הנז' אם תחזור מיטב ואם לא תחזור דין מורדת יש לה שאפילו אם לא עבר התנאי שהתנה עליו אביה אינו בדין שלא תכנס לדור עמו בכפיפה אחת לגלגל עמה באיזה תחבולה לבא אליה כדרך כל הארץ ואם לא מצאה ידו לא ידון עמה על שממאנת בו ומונעתו מתשמיש אבל כשאינה רוצה לדור בבית בעלה דין מורדת יש לה, והשתא מכל צד יש לה דין מורדת שכבר עבר הזמן שהתנה עליו אביה ושאינה רוצה לשוב לבית בעלה אין לך מורדת גדולה מזו ואם הבעל רוצה ילך וישא אשה אחרת ולא יתן לה גט ותשב עד שתלבין ראשה ומה שהוא רוצה ליתן לה גט אינו אלא מחמת שגבר חסדו עליה, ואחר שפסקתי ביניהם כאמור נכנסו רודפי שלום כה"ר משה אלבאז הנז' וכה"ר שלמה בן מאמאן ובקשו מבעלה להמתין עוד ע"ו ימים אחרים ואמרו עד שנקרא לנערה ונראה להיכן דעתה נוטה ואז נעשה קשר והלכו ודברו על לב הנערה וחקרו עד מקום שידם מגעת וראו שבחנם יעשו זמן שנמנע האפשרות שתחזור מקושי רוחה ואימוץ לבבה ואז בא אביה ונטל חפצי נדונייתה והבעל נטל את שלו ונכתב הגט באותו היום ונתן בידה ולא נשאר לזה על זה כלום שום תביעה של כלום ובפרט בענין כתובתה שמן הדין הפסידה כתובתה וחספא בעלמא היא וכל הנוגע בה קורעה לי"ב קרעים ולא ידון הדין הימנה כלום ובטלה ומבוטלת היא כחרס הנשבר שאין בה ממש ולראיה ביד הבעל הנז' חתמתי באחד בשבת הנ"ל וקיים

שאול ישועה ס"ט

סימן כ"ט

פעמים רבות עלתה לפני אנקת הבתולה עיישא בת יעקב ן' עטייא שהיה דר בכפר תאנברארמת די בני וואריין הכצעקתה הבאה אלי ע"י יהודה הכהן אודות הקול שיצא עליה בכפר אוטאט די וולאד לחאז שקבל אביה קדושיה מאברהם בן אהרן מרעילי דמכפר אוטאט הנז' והגיד לו גופא דעובדא היכי הוה כפי מה שהגידה לו הבתולה הנז' ואמה והוא שבכפר בני וואריין לא היו דרים שם יהודים כי אם אביה הנז' ודוד בן אדהאן דמת' קרילא ומכלוף בנו איש וביתו ובא לשם אברהם הנז' ונתאכסן אצלה ויהי הם אוכלים ושותין יין ועמד אברהם הנז' ונתן לאבי הנערה הנז' מעה אחת לקדושיה בפני האב ובנו הנז' והבתולה נתעגנה בעבור קול זה ובאלול שעבר של שנת תקס"ב עברו עלינו יחידי קהל אוטאט הנז' שבאו לקבול לפני המלך להסיע דירתם מהכפר ההוא וחקרתי ודרשתי מהם לומר מהיכן יצא קול זה אצלם והשיבו שאברהם המקדש שדר אצלם היא עצמו הוציא את הקול שקדש הבתולה הנז' לפני האב ובנו הנז' והואילו לבאר שהאב ובנו הנז' אין בהם שום לחלוחית יהדות כלל ובעיניהם הוי אותן הקדושין כאלו נעשו. בפני גוים ושיודעים נאמנה שאין שום יהודי דר בהכפר הנז' זולת אביה והאב ובנו הנז', והיום נזדמן פה אברהם המקדש הנז' והעמידו לדין לפני אני החותם א' מסרפה הר' יהודה הנז' והוכחתיו על מעשה זר כזה לזלזל בדבר ערוה החמורה וסדר לפנינו גופא דעובדא היכי