אבני שיש חלק א מז

כ"כ הרשב"א קאי אסוף דבריו דוקא שכתב ואצ"ל אם אמר בל' מתנה ועלה סיים כ"כ הרשב"א דבל' מתנה מהני מ"מ לדינא כיון שמר"ן ומורם פסקו כהנ"י והה"מ הכי נקטינן אפי' בל' ירושה ונ"ד אתי ככ"ע דלא נקט בסיום דבריו ל' ירושה אלא ל' מתנה דקאמר והנשאר יטלוהו בניו הקטנים דהוא לישנא דמתנה דקי"ל כרב ששת בתרא ד' קמ"ח ע"ב דקאמר יעול ויחזיק ויזכה ויקנה כלם ל' מתנה הם ופירש רשב"ם שזה שאמר יטול פ' מנכסי יזכה פ' וכו' בכלם ל' מתנה הם ע"ש ופסקה מר"ן סי' רנ"ג ס"ב ומה שהתקשה הר"ר וואעיש בדברי מור"ם ובדברי הה"מ משום שלא נרגש בטעות שיש טעות בדברי הה"מ וכך הם דברי הה"מ בנוסחא מדוייקת פי' כגון שלא אמר יותר אבל אם אמר בבכור אבל אני נותן כל שאר נכסי לאחיו זכו אלו וכשאמר בל' מתנה וכמו שנתבאר בסמוך ובפשוט אם אמר לא יירש עם אחיו ושאר אחיו יירשו זכו ואצ"ל אם אמר בל' מתנה כמו שכת' כ"כ הרשב"א עכ"ל מוגה על נכון. ומעתה לא תיקשי רישא אסיפא דרישא איירי בבכור בעינן ל' מתנה דוקא דכתי' לא יוכל לבכר אבל גבי פשוט אין חילוק בין ל' מתנה ללשון ירושה ודו"ק והסילוק שכתבה לאחיה הוא סילוק בטעות מדקאמר שיש לה ידיעה שחלקה בעזבון אביה ואמה אינו מגיע אפי' לשליש ולרביע מהסך הנז' שהעניק לה אחיה ומה גם שכל חלקה וכו' הלואי יספיק למזונותיה וקבע"ע וכו' ואפי' יתברר עד כדי אלף אוקיות עה"ך ידעה ומחלה מדקאמר חלקה בעזבון אביה ואמה קרי בחיל דאין לה עדיפות עליהם ומכח הצוואה לא יטלו כי אם כ"ם לכל א' זולת היא ואחיה הקטון יטלו הכל גם ב"ד לא הסכימו אלא בהנחה זו שקדמה להם ידיעה שכל חלקה בעזבון אינו מגיע לשליש ולרביע מסנדונייא שהעניק לה אחיה והשתא דנתברר עפ"י השמאים ששמו הקרקע בסך זו"ו הוי סך גדול יש לה מכח הצוואה בכפלי כפלי כפלים ממה שהעניק לה אחיה אדעתא דהכי לא הסכימו ומה שהעיד כמוה"ר רפאל שהוא א' מב"ד שהסכימו שהיתה להם ידיעה מהצואה ואעפ"י כן הסכימו ואין כאן עדות שכבר הגיד בשעת הסילוק שידועתם היתה שאין מגיע חלקה אפי' לשליש וכו' שוב אינו חוזר ומגיד שידעו מסך גדול והסכימו להפסידה ואפילו יתברר כדבריו מפי עדים אחרים אין זה כלום דאין כח ביד ב"ד להפסיד היתומים בידים רק בדברים שנראה שטוב להם וכמ"ש מורם בסוף סימן ק"י יע"ש ועדות הר"י אינה כלום כיון שחזר והגיד שוב אין עדותו שבכתב כלום

העולה ממאי דכתיבנא דיורשי הרי"ל בעמוד והחזר קיימי ומכל מה שזכתה מאביה ואמה הדרא ארעא והדרי פירי מיומא קמא, ותמיה אני אם יש חולק ומתעקש בדבר ברור כזה ודברי כהה"ר פתחיה אמת ודינו דין אמת ולראיה חתמתי ך' בתמוז ש' אשר עשה שם בראשונ"ה לפ"ק וקיים

שאול ישועה בכמוה"ר יצחק זלה"ה אביטבול סל"ט

סימן כ"ז

ה"ן עתה באתי מן המודיעי"ם להודיע שהובא לידי שטר צוואה שצוה כהר"מ לעג'ימי שלא יירשו בניו הגדולים זולת מ"ם והנשאר יטלוהו בניו הקטנים בן ובת שיש לו וראיתי מה שכתבו עליו הח' הש' דו"מ יש"ץ ואחריהם נמשכתי וכתבתי לקיים שטר הצוואה דאגב דהתחיל בה בלשון לא יירשו בניו הגדולים דהוי כמתנה עמ"ש בתורה מ"מ כיון דסיים בה והנשאר יטלוהו בניו הקטנים זכו בניו הקטנים ולא הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה דהא דתנן פ' יש נוחלין ד' קכ"ו איש פ' בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום פירשה הה"מ בפ"ו מה' נחלות והרב נ"י אשר סביבות הרי"ף דמיירי שלא אמר יותר אבל היכא דסיים ואמר ושאר אחיו יירשו הכל זכו. וסיים בה הה"מ ואין צ"ל אם אמר בלשון מתנה וכן פסק מור"ם סי' רפ"א ס"ג בהגה ועם היות שנראה לכאורה שאין זו דעת מר"ן שפסק כהרמ"ה שהביא הטור שם וז"ל וכן דתלייה לירושה דראובן בלא יירש דשמעון כגון שאמר לא יירש שמעון אלא ראובן לאו כלום הוא ע"ש כבר יישב מהרימ"ט בחלק ח"מ סי' צ"ו דהרמ"ה איירי באומר לא יירש שמעון אלא ראובן שלא הנחילו אביו מעצמו כלום אלא שחלק שמעון בירושה רצה שתהא עוברת לראובן והה"מ איירי במסיים ושאר אחיו יירשו הכל דיירשו מכחו קאמר והתורה נתנה רשות לאב להנחיל לאיזה מבניו שירצה דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות וכו' וכתב שכך דעת מר"ן בב"י שהביא דברי הרמ"ה וכתב עליהם דברים נכונים הם וסיים וקצת דברים אלו כתבן הה"מ בפ"ו מה' נחלות הרי סובר דדברי הה"מ אינם היפך דברי הרמ"ה וכ"כ מטה אהרן ח"א סי' ס"ז להשוות הסברות וכתב שכן דעת מור"ם בהגה שאחר שהזכיר מר"ן סברת הרמ"ה כתב הוא וכן אם אמר וכו' ולא קאמר וי"א משמע דלא פליגי הרי דאפי' בל' ירושה נקטינן כדעת הה"מ וכ"ש בנ"ד דלא נקט ל' ירושה אלא לשון מתנה דקאמר והנשאר יטלוהו בניו הקטנים דל' יטול לישנא דמתנה הוא דקיי"ל כרב ששת בתרא ד' קמ"ז ע"ב דקאמר יטול ויזכה וכו' כלם י ל' מתנה הם ופסקה מר"ן סי' רנ"ג ס"ב וראיתי להרש"י שנתקשה בדברי הה"מ הנז' דקשיא ליה רישא אסיפא משום דלא נרגש בטעות שיש בדברי הה"מ בכל הנוסחאות שבידינו וצריך להגיה בדברי הה"מ כך פי' כגון שלא אמר יותר אבל אם אמר בבכור אבל אני נותן כל שאר נכסי לאחיו זכו אלו וכשאמר בל' מתנה ובפשוט אם אמר לא יירש עם אחיו ושאר אחיו יירשו זכו ואצ"ל אם אמר בל' מתנה כמו שכתב כ"כ הרשב"א עכ"ל מוגה על נכון למעיין בדבריו ולא תיקשי רישא אסיפא דרישא דאיירי בבכור בעינן ל' מתנה דוקא דכתי' לא יוכל לבכר אבל גבי פשוט אין חלוק בין ל' מתנה ללשון ירושה ודו"ק, ובענין הסילוק אמינא מדקא' שיש לה ידיעה שחלקה בעזבון אביה ואמה אינו מגיע אפי' לשליש ולרביע מהסך שהעניק לה אחיה וכו' משמע דאין לה שום עדיפות עליהם אלא חלקה המגיעה באמה ועישור נכסי העולה לה מאביה ומכח הצוואה אין לאחיה שום זכות בירושת אביהם זולת דבר קצוב כ"ם לכל א' זולת היא ואחיה יטלו הכל גם מדברי ב"ד שהסכימו לא הסכימו אלא בהנחה זו שקדמה להם ידיעה שכל חלקה בעזבון אינו מגיע לשליש ולרביע מהנדונייא וא"כ השתא דחזינא שומת השמאים ששמו בזמן ההענקה שבע מאות מתקאלים הוי סך גדול הזה בכפלי כפלי כפליים ממה שהעניק לה אחיה אדעתא דהכי לא הסכימו ואף אם נאמר שידעו מזה אעפ"י כן הסכימו אין כאן הסכמה דאין כח ביד ב"ד להפסיד היתומים בידים רק בדבר שנראה שטוב