אבני שיש חלק א מו

לבעלת הקרקע חזרה מיד וחדשה שטר מש' אחר על שמה מכח השטר הא' פשוט הוא דלאו כל כמינה להפקיע יד הגרושה אחר שכבר עמדה בדין וזכתה הגרושה בדינה לטרוף המש' בחוב כתובתה הקדומה ואעפ"י שהאשה סרירא הנז' להנאת עצמה עשתה מה שעשתה אלא דממילא נמשך ההזיק לגרושה ואיכא למימר דבכה"ג שפיר דמי למיעבד הכי ולא מקרי מזיק שעבודו ש"ח כמ"ש מורם ז"ל בסי' שפ"ח ס"ב בהגה היה רואה נזק בא עליו מותר להציל עצמו אעפ"י שעי"ז בא הנזק לאחר מ"מ בנ"ד ליכא למימר הכי דאין ה"נ אלו עשתה סרירא מה שעשתה קודם עמידה בדין שפיר מצינן למימר הכי אבל אחר שעמדה בדין ונתחייבה שוב אינה יכולה למחול ולעשות מעשה רע כזה להפקיע יד הגרושה במה שזכתה כפי הדין כמבואר להדיא בסמ"ע סי' הנז' סק"י וז"ל היה רואה נזק וכו' בנ"י סיים וכתב דאם כבר בא עליו אסור לסלקו ממנו כשגורם בזה הזיק לחבירו וה"נ בנ"ד, אחר שנתחייבה בדין וכבר מטי עלה הזיקה אינו בדין לסלקו כדי להזיק ולהפקיע יד הגרושה וכי דמא דידיה סומק טפי וקרוב לנד"ז ראיתי להרדב"ז ז"ל ח"א ש' קל"ד וז"ל שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שמכר בית לשמעון ומת והלך שמעון ומכר הבית לגוי וכשבאת האשה לגבות כתובתה לא היו שם נכסים והיה דינה לטרוף הבית אלו לא מכרה שמעון לגוי אם חייב שמעון לפדות הבית מהגוי ותטרוף אותו האשה בכתובתה ונמצא שמעון מפסיד או לא והרב ז"ל האריך למעניתו בתשובתו הרמתה והעלה לפטור ראובן מכמה טעמי והעיקר שבהם הוא מאחר שמכרו קודם שבאת האשה לגבות כתובתה וכללא כייל לן מר בסוף התשו' וז"ל הכלל העולה שאם באת האשה לגבות כתו' מקרקע זה ואח"ך מכרה לגוי משמתינן ליה עד דמסלק יד הגוי אבל אם מכרה קודם שבאת האשה מצי למימר אין מכרתי ודידי מכרתי והביא ראיה לזה ממאי דאיתא בפ' הגוזל בתרא ההוא שותא דהוו מנצי עלה בי תרי האי אמר דידי היא והאי אמר דידי היא קם חד מנייהו מסרה לפרגמונא דמלכא אמר אביי יכיל למימר ליה אין מסרי ודידי מסרי א"ל רבא לאו כל כמיניה אלא משמתינן ליה עד דמייתי לה וקיימי תרוויהו בדינא ש"מ דמשום דהוו מנצי עלה וכל חד קאמר דידי היא להכי פליג רבא עליה דאביי וקאמר דמשמתינן ליה עד דמייתי לה לאפוקי מקודם דהוו מנצי אי קדים ההוא דהות בידיה ומסרה כ"ע מודו דלא משמתינן ליה דיכיל למימר אין מסרי ודידי מסרי ונד"ז אתי במכ"ש דמאחר דהוו הני נשי מנצי אמשכנתא וכל חדא אמרה דידי היא ולא עוד שעמדו לדין וזכתה הגרושה בדינה דינא הוא אף שאח"ך עשתה האשה סרירא מה שעשתה לריק יגעה ולא הועילה בתקנתה כלום וחוזר הדין כאשר בתחי' ואין צורך להאריך יותר שכבר כתב הרב הפוסק נר"ו באורך וברוחב די השיב על קוץ וקוץ תשובות חזקות יסודתם בהררי קודש שבעתיים מזוקקות המה דברי דודים עריבים מדבש לפי מתוקות למי שיש לו חיך לטעום ורעיוניו באמת דבוקות ולראית האמת והצדק ח"פ באלול מש' הן אמת חפצ"ת ושו"ב וקיים

ע"ה יהודה אלבאז ס"ט

סימן כ"ו

מה שכתבתי על שטר צוואה שצוה כהר"ש לעגימי שלא ירשו בניו הגדולים זולת מ"ם והנשאר יטלוהו בניו הקטנים בן ובת שיש לו ושוב כשגדלה הבת השיאה א' מבניו הגדולים והעניק לה תש"ם וקע"ע בקיש"ח שבעד מה שהעניק לה סלקה וכתב שם ובפירוש ידעה הבת הנז' ידיעה גמו' וברורה שחלקה בעזבון אביה ואמה אינו מגיע אפי' לשליש ולרביע מהסך הנז' ומה גם שכל חלקה בעזבון הנז' הלואי יספיק למזונותיה וכסותה שהיתה נזונת ומתפרנסת משל אחיה כהרי"ל וקע"ע שאפי' אם יתברר שיש ביד אחיה משלה עד סך אלף אוקיות עה"ך ידעה ומחלה וכו' וס"ל כתוב הסכמת ב"ד אנחנו ב"ד החתו' גמרנו והסכמנו על מעשה הבתולה וסלקנו ידה מכל העזבון וכו' כי ידענו נאמנה שכל חלקה בעזבון מורישיה אינו מגיע אפילו לשליש ולרביע מהנדונייא שהעניק לה אחיה וכו' וחתמו כמוהר"ש טולידאנו וכמוה"ר יקותיאל ברדוגו זלה"ה וכמוה"ר רפאל ברדוגו. ונכתב ע"ז פסק מכמוה"ר פתחיה ברדוגו לקיים הצוואה הנז' ולבטל השט' סלוק והסכימו עמו כהר"ש וואעיש וכה"ר ברוך טולידאנו

וזה מה שכתבתי אני

וצריך לאודועי ששמו השמאים הקרקע מה ששוה בזמן ההענקה ועלה לסך זו'ו. עמדתי על הצואה הנ"ל וראיתי שהיא קיימת ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה דאע"ג שהתחיל בה בלשון לא יירשו בניו הגדולים דהא כמעמש"ב מ"מ כיון שסיים בה והנשאר יטלוהו בניו הקטנים זכו בניו הקטנים דהא דתנן פ' יש נוחלין ד' קכ"ו איש פ' בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום פירשוה ה"ה פ"ו מה' נחלות והרב נ"י אשר סביבות הרי"ף דמיירי שלא אמר יותר אבל היכא דסיים ואמר ושאר אחיו יירשו הכל זכו וסיים בה הה"מ ואין צ"ל אם אמר בל' מתנה כ"כ הרשב"א ע"כ. ועם היות שנראה שזה היפך סברת הרמ"ה שהביא הטור סי' רפ"א ז"ל וכן היכא דתליא לירושה דראובן בלא יירש דשמעון כגון שאמר לא יירש שמעון אלא ראובן לאו כלום הוא ע"כ הרי אע"ג דסיים בה אלא ראובן כתב עלה דלאו כלום היא כבר יישב הרב מהרימ"ט בחלק ח"מ סי' צ"ז דהרמ"ה איירי באומר לא יירש שמעון אלא ראובן שלא הנחילו אביו מעצמו כלום אלא שחלק שמעון רצה שתהא עוברת לראובן דאמר לא יירש שמעון אלא ראובן והה"מ איירי במסיים ושאר אחיו ירשו הכל ש"ד דירש מכחו קאמר והתורה נתנה רשות לאב להנחיל לאיזה מבניו שירצה דקי"ל כר' יוחנן בן ברוקא דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ובגמ' מפרש טעמא דר"י ב"ב דאמר קרא והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה יע"ש ונסתייע מדברי מרן ב"י בסי' הנז' שאחר שכתב דברי הרמ"ה כתב עליהם דברים נכונים הם ונמוקם עמם וקצת דברים אלו כתבן הה"מ בפ"ו מה' נחלות וז"ל ובפשוט אם אמר לא ירש עם אחיו ושאר אחיו ירשו הכל זכו ואצ"ל אם אמר בלשון מתנה כמו שיתבאר כ"כ הרשב"א עכ"ל, הא ודאי דמר"ן הקדוש סובר דדברי הה"מ אינם היפך דעת הרמ"ה וכ"כ הרב מטה אהרן בח"א סי' ס"ז וסיים בה שכן דעת מורם בהגה שאחר שהזכיר מרן סברת הרמ"ה כתב הוא וכן אם אמר לא ירש שמעון וראובן יירש הכל דבריו קיימין ולא קאמר וי"א משמע שאין חולקין איברא דיש לגמגם קצת במה שסיים הה"מ כ"כ הרשב"א ואלו מהרימ"ט הביא שמ"כ בחי' הרשב"א והר"ן שכתבו ודוקא כשאמר כן ושתק אבל אם אמר איש פלוני בני לא ירש עם אחיו אלא אני נותן כל שאר הנכסים לשאר בני דבריו קיימין עכ"ל, הרי דהרשב"א לא אמרה אלא כשאמר בלו מתנה ולא בל' ירושה ונראה דמ"ש הה"מ