אבני שיש חלק א מה

ליה ראובן מלוה דשמעון דכיון דשמעון נשאר לו כח בשטר דמצי מחיל ליה ממונו הוא וגובהו ראובן אבל אם מכרו שטרותיהן ב"ח דשמעון אמאי ראובן גבי מנייהו הא אין שמעון יכול למחול דלאו דידיה הוא הא ודאי דמילתא בעלמא קאמר סניף לטעם הא' דשטרות דינם כקרקע ולא עשו בהם תק"ה שהוא עיקר הטעם אלא כיון דהאי טעמא אחרינא נמי שייך מיהת למכר לוה לבד קתני ליה אע"ג דלא שייך באחריני ודו"ק, ויש מי שרצה לומר דהא דמצי מלוה א' טריף דוקא בדאיתיה לשטר בעיניה אבל בכגון זה שנקרע לא ומדמי לה לההיא דסי' ק"ז ס"ד יורש שמכר כל נכסי אביו ואין ב"ח יכול לטרוף מהלקוחות כגון שמכרם לגויים יש מי שאומר שגובה מהדמים שביד היתומים [היא דעת רב האי] ויש אומרים שאינו גובה [היה דעת הרא"ש] וכתב הסמ"ע דלא תיקשי דהכא מייתי לה בפלוגתא ולעיל ריש סי' ק"ד סתם לה כדעת רב האי דב"ח מאוחר שקדם ומכר לגויים קרקע המשועבדת למוקדם דצריך לשלם דשאני הכא יורשים בשעה שמכרו שלהם מכרו דב"ח מכאן ואילך הוא גובה ושאין לו לב"ח אלא משעת טירפא ואילך משא"כ ב"ח מאוחר ההיא דריש סי' ק"ד דלא היה לו על השדה שמכר כי אם שעבוד והרי כבר הוא משועבד ועומד למוקדם עכ"ל, ומזה למדו דה"ה ללוקח שטר ועמד ומחלו וקרעו דלא הוי מזיק שיעבוד ששלו מחל דוגמת יורש שמכר לגויים

וע"ז אומר אני מלבד שאין קריעת השטר מזיק בזה שאינו אלא לראיה ואם נקרע השט' עדיין השעבוד קיים וכמ"ש הסמ"ע בסי' ס"ו סק"ז דדעת הקונה הוא על החוב ועל השעבוד עי"ש ואיכא למימר בנ"ד שלא נפקע שעבוד הגרושה לא במחילת סרירא וכמ"ש בסי' פ"ו ס"ה וכמ"ש לקמן ולא בקריעת השטר וכמ"ש ועיין בס' בית אברהם בסי' ק"ד ס"ו בראובן שנושא בשמעון מנה בשטר ומכרו ללוי ובא יהודה בע"ח דראובן להוציא מלוי העלה. הרב דאעפ"י שלוי כבר נפרע משמעון וקרע השטר אפ"ה יהודה מוציא מלוי מה שגבה משמעון יע"ש עוד זאת אף אם נניח כדבריהם חבילות תשובות בדבר דדוקא יורש שהוא בעלים ממש לקרקע זה הוא דאמרינן שלו מכר ולא בזה שאין לסרירא אלא שעבוד דהוי ממש דומיא דההיא דרס"י ק"ד דהוי מזיק גמור וחייבת מדינא דגרמי ומאין לנו להוציא חילוקים מדעתינו מה שלא נזכר בדברי הפוס' ומה גם שהם חילוקים היוצאים מגדר ההקש וכמ"ש ולהדיא בסי' ס"ו סל"ב דמוכר שטר ומחלו מזיק גמור ומשלם דמי שטרא מעלייא והיא הלכה מוסכמת ולהדיא בדברי הרב המאסף דלוקח שטר המשועבד לאחרים ומכרו לגוי שא"א להוציא מידו חייב משום מזיק ונביא קצת לשונו בסמוך

ב) הרי לפנינו הכרעת הש"ך ז"ל כי"א קמא שהיא דעת הרב האיי וכל ראיותיו ז"ל ע"ז כגחלי אש ושכן מוכיחים להדיא דברי הטור ז"ל רק מפני כבוד אביו הרא"ש ז"ל לא רצה להשיב על דבריו וכבר ידוע דאע"ג בנהוג עלמא לפסוק כי"א בתרא היינו כשלא הכריעו האחרונים הלכה כמאן אבל בנד"ז שהכריע הרב ז"ל בטעמו ונימוקו כי"א קמא ודאי דכוותיה נקטינן ומה גם דהא דנהוג עלמא לפסוק כי"א בתרא אינו מוסכם וכמ"ש הרב יד מלאכי בכללי הש"ע משם אמבוהא דרבוותא ומכללם הרב כנה"ג דסברי דמר"ן בהביאו דברי י"א וי"א היינו משום דלא מוכרעא ליה מילתא ומאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד ולפ"ז כ"ש הוא לנד"ז שהכריע הרב הש"ך כי"א קמא שאם ח"ו נשתכחה תורה מישראל מהדר לה מפלפוליה דפשיטא טפי מביעתא בכותתא דכוותיה נקטינן נגד הכלל הרעוט בידינו וזו א"צ לפנים ופשוט לדרדקי שאין הסמ"ע חולק בזה על הכרעת הש"ך דהסמ"ע לא בא אלא ליישב מאי דאיכא לאתמוהי על פסקי מר"ן דהכא מייתי לה בפלוגתא ולעיל בסי' ק"ד סתם לה סתומי כי"א קמא אבל בהכרעת הדין לא מיירי כלל ולכן כיון שהכריע הרב ש"ך אין לזוז מהכרעתו וזה פשוט וברור ובהכרעת הש"ך כתב הרב מהריק"ש יע"ש והא לך לשון הכנה"ג שם בסי' ק"ז אות כ"א מהגה"ט מי שקנה מטלטלין המשועבדים לאחר ומכרן לגוי או למי שאינו ידוע וא"א להוציא ממנו חייב לשלם מדינא דגרמי לפי שהזיק שעבודו ש"ח מהרימ"ט וכו' ומוקי לה במכירת שטרות ובנד"ז שקנתה סרירא שטר שעבוד הגרושה והלכה ומחלתו וקרעה השטר דפשיטא דחייבת לשלם מדינא דגרמי

ג) ממ"ש הש"ך שם וכללא כייל דכל היכא שכתבו הפוס' חייב לשלם מדינא דגרמי היינו אפי' לא נטל המוכר הדמים אבל אם נטל בלא"ה חייב משום דקא משתרשי ליה וכו' ע"ש שהביא ראיות לדבר, ובנד"ז הדבר גלוי ומפורסם שמעשה קוף בעלמא היתה מחילתה שהרי סמוך ומיד בתוך כ"ד חזרה וחדשה שטר מש' אחר על שמה ואין לך משתרשי לה כזה ועליה לשלם באין אומר

הכלל העולה שמצד זה חייבת היא סרירא בתשלומי השטר מכל מאי דכתיבנא ויש מקום להאריך לחייב לבת ן' מזור בעלת הקרקע בפרעון לגרושה מההיא דסי' פ"ו ס"ה בראובן שנושא בשמעון ושמעון בלוי דמוציאין מזה ונותנים לזה מדר"ן ומבואר שם בס"ה שאין שמעון יכול למחול ולא להרויח לו זמן שהרי פקע השעבוד שיש לשמעון על לוי ונשתעבד לראובן ע"ש ואם אמרו אפי' במלוה ע"פ כ"ש בנד"ז שיש לגרושה שעבוד מטלטלי אג"ק דודאי שמשחל שעבודה על מש' זו שוב אין סרירא יכולה למחול ואין לפקפק ולו' דדוקא אמרו ראובן עשה בשמעון ושמעון בלוי משא"כ נד"ז שהגרושה עשה בראובן בעלה ואין ראובן עשה בסרירא הא ליתא דלאו לעכובא הוא והעיקר הוא שמשחל שעבוד ב"ח מוקדם על חוב זה שוב אין המאוחר יכול למוחלו וה"נ שמשחל שעבוד הגרושה על מש' זו שוב אין סרירא יכולה למחול וגדולה מזה יש לומר שכיון שעמדו בדין אפי' נפרעה חייבת בת ן' מזור לפרוע פעם אחרת וכמבואר שם ולמה שביאר הש"ך שם אפי' לא עמדה בדין כל שנודע ללוי מחוב ראובן חייב בפרעון פעם אחרת ע"ש

קנצי למלין אחר שלאיזה טעמים שכתבנו יש לחייב סרירא בפרעון ולאיזה טעמים יש לחייב בת מזור וידוע שהדבר נעשה בעורמה ובמרמה ודאי הוא שכל המעשה הבל ורעות רוח וכמאן דליתיה דמי ויחזור הדין לשורשו כבראשונה מקודם למעשה הרע לגבות הגרושה דמי המשכונה וסרירא תחזור על המוכר לה זהו הנ"ל בכל זה במרוצה לאפס הפנאי וצויי"מ אמן החותם בתמוז הן אמת חפצ"ת לפ"ק, ואודיע שאחר שמשכנה בת מזור לה באחרונה לשמה של סרירא בא בעלה של בת מזור הוא מסעוד ן' מחפודא וערער לפני שמש' סרירא זו אינה כלום כי לא היתה בהסכמתו ואין האשה יכולה למכור ולמשכן בנכסי צ"ב ונומיתי לו שהדין עמו וכמבואר בסי' ץ' סי"ג וא"כ זכתה הגרושה הנז' שאז חוזר הדין לשורשו וטורפתו הגרושה וכמ"ש ולראיה ע"ה ח"פ וקיים

פתחיה מרדכי בירדוגו סי"ט

מאחר שהדבר נעשה ברמאות גלויה ומפורסמת לעין כל שסמוך ונראה למחילת סרירא בשטר המשכונה