אבני שיש חלק א מד

וכו' דשאני הכא שהוא חב לאחרים ועוד נ"ל שאף אם ימצא שכבר עשו הורדה בב"ד לזכות הגרושה באותו שטר אינה כלום כ"ז שהשטר עדיין ביד סרירא לפי דקי"ל אין אותיות נקנין אלא בכתיבה ומסירה והורדת ב"ד שמורידין המלוה לנכסי הלוה עכ"פ צריך להיות עמה אופני הקניה עכ"פ דהיינו החזקה שיחזיק בקרקע וההורדה אינה אלא נתינת רשות להחזיק בה אפי' בע"כ של הלוה אבל אופני הקניה עכ"פ צריכים להיות בג' ובנד"ז אופני קנית השטר צריך מסירת השטר דהיינו שיכופו ב"ד להחזיר השט' למלוה ובמקום הכתיבה יעשו ב"ד ההורדה בע"כ אבל אם השט' עדיין ביד בעליו לא תועיל ההורדה כלום ויכולה למחול כ"ז שהשטר בידה ומההיא דסי' פ"ו ס"ה אין ראיה דשמעון כבר מכר זכותו לזולת ולא שייך בו דינא דר"ן כמ"ש באורך במקום אחר זהו מ"ש לקצ"ד אם יסכימו מורי הוראה ולראיה ח"פ י"א לתמוז חפצ"ת לפ"ק

ע"ה מרדכי אלבאז סי"ט

כבר כתבנו בזה במ"א דאין שום זכות לגרושה הנז"ל ויש שעלה על דעתו לומר דיש לחייב לסרירא שמחלה לבעלת הקרקע בשטר שהיה בידה מאת ראובן בעל הגרושה מטעם מזיק שעבודו של חבירו מלבד מ"ש הח' נר"ו מדברי הסמ"ע שחילק בין יורש דסי' ק"ז לב"ח מאוחר שגבה וכו' עוד נראה דלא מקרי מזיק שש"ח אלא ביושב לבטח והזיק שש"ח אבל בנד"ז שראה עצמו שוקע בתהום רבה ודאי שיכול להציל עצמו בכל מה שיכול ולא אמרו מזיק שעבודו אלא בשלא היה לו שום הפסיד כגון הא דמוכר שטרו וחזר ומחלו שזה מזיק גמור בלי שהיה מגיע לו שום הזיק וכן ב"ח מאוחר שמכר קרקע שהיה משועבד ביד ב"ח מוקדם שגם זה לא היה לו שום הפסיד והזיק שש"ח ולקח דמים שהיו ראויים לחבירו אבל בנד"ז שלא נתכוונה כלל להזיק רק להציל עצמה לא מקרייא מזיק כלל ואין עליה שום אשמה וכן מבואר להדיא בסי' שפ"ח ס"ב בהגה מי שרואה נזק בא עליו מותר להציל עצמו אעפ"י שע"י זה בא הזיק לאחר עכ"ל, הרי דכל המזיק שעשה להציל לעצמו לא מקרי מזיק ומותר אף לכתחילה והרי זה דומה ממש למ"ש מר"ן דסי' ס"ו סכ"ג המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול מאי תקנתיה יפיים ללוה שיעשה לו שטר על שמו וכו' ושוב לא יוכל למחול עכ"ל, משמע דאם יעשה זה אין לו שום חיוב אע"ג דשט' זה מכח השטר הא' אפ"ה אינו יכול למחול והגע עצמך בשטר זה אם היה למוכר חובות עליו שהיו יכולים לטרוף אותו ועשה תקנה זו שפייס הלוה ועשה לו שט' עצמו האם יכולים בע"ח שלו לטורפו כמו שהיו תחלה זה לא יאמר אותו אדם בעולם והוא נד"ז עצמו ואין לנד"ז ענין לההיא דמוציאין מזה ונותנים לזה מדר"ן דסי' פ"ו דהנהו בחיובין שחייב זל"ז וזל"ז כדילפינן מונתן לאשר אשם לו אבל כאן סרירא אינה חייבת לראובן אדרבא הוא חייב לה ואם תמחול לראובן מי יעכב על ידה אין ריח דמיון לזה עם דינא דר"ן ואין כאן אלא טירפא וכיון שנקרע השטר שהי"ל לטרוף בו אין כאן מה לטרוף באופן שהדין דין אמת ופשוט שאין לגרושה שום זכות, ולראיה ע"ד אמת ח"פ שנית וקיים

רפאל בירדוגו יס"ט

עוד נתבוננתי בענין זה וצדדתי לזכות הגרושה ולא מצאתי ונרחיב הענין וקודם יש לשאול אם עמדה בת בן מזור ופרעה לסרירא משכונה שלה והלכה לה האם תוכל הגרושה לומר לסרירא תן לי מה שקבלת זה לא יעלה בלב איש לעולם ומעשים בכל יום שיש על האדם חובות ויש לו חובות ופורעים בידו האם יוכל בע"ח שלו לחזור על הפורעים לומר כי אם היו בידכם הייתי אני נוטלן זה לא יעלה בלב איש כי השטר שנפרע כאילו לא היה בעולם וה"נ השטר שנקרע של סרירא כפרעון ונפקע זכות הגרושה ואם אח"ך משכנה בת בן מזור לסרירא הו"ל כאלו משכנה לאדם דעלמא שאין לגרושה דין ודברים עמו ומה לי אם משכנה לאדם דעלמא או משכנה לסרירא והרי סרירא במש' זו השניה כאלו היא נכרית באה מארץ מרחק ואין לגרושה דין ודברים עמה ומי שחשב לסרירא דין מזיק שש"ח הוא בלוה מתכוין כי המזיק שעבודו ש"ח הוא בעושה מעשה שבו נזוק חבירו אבל בנפרע מבע"ח שלו אין לו ריח מזיק כי הוא נפרע מחבירו ומה לי אם הוזק חבירו או לא ואין מעשיו אלא להועיל לעצמו והגע עצמך אם ב' בני אדם נושים בשמעון מנה לכל א' וקדם א' ותפס המנה וממילא ניזוק חבירו מה לו בנזקו ה"נ סרירא היתה נושה מנה והגרושה מנה וקדמה סרירא ותפסה פשיטא שאין לסרירא דין מזיק כלל הגם שבגרמתה ניזוקה הגרושה גרמא דגרמא בנזקין ופטורה וע"ד אמת ח"פ. רפאל בירדוגו יס"ט בתו של חיים ן' מזור משכנה משכונה בחצר הידועה למורישה ביד ראובן ן' חיים ן' יתאח וראובן מסרה ביד יוסף בר יעקב ן' הרוש ויוסף ביד סדירא בת משה פרץ הן עתה עמדה ביודא בת שלמה בוסידאן גרושת ראובן הנז' לדין לפני לטרוף המש' מיד סרירא בחוב כתובתה הקדומה למש' הנז' אחר שסדר נכסיו ראובן לגרושתו הנז' ונשבע לה שבועת הגאונים וזכתה בדינה שוב עמדו איזה עורכי הדיינים ולמדו לסרירא למחול לבעלת הקרקע הנז' בדמי המשכו' ולחזור ולזקוף עליה שטר מש' אחר על שמה של סרירא הנז' הם אמרו כי בזה נפקע שעבוד הגרושה מעל המשכו' הנז' וכזה אירע לגרושה הנז' עם אחרים ה"ה מרדכי וואענונו ויצחק ן' אידאייא שעל כלם עבר כוס עורכי הדיינים הנז' ועשו כמעשה סרירא הנז' באופן שבעצתם הנז' בקשו לאבד הגרושה הנז' ולהוציאה נקייה מכל סכי כתובתה

ונראה שמלבד שזו עצת יועצי רשע וחובה על דייני ישראל להפר עצתם ולא יחרוך רמיה צידם כאשר הדבר גלוי ומפורסם ששטר זה החדש נתחדש מכח השטר הא' ולא נפקע שם שעבודו של א' כלל. עוד זאת הדבר ברור דבשטרות לא עשו תק"ה ואם הוא בשעבוד מטלטלי אג"ק הוא טורף משטרות שמכר הלוה כדין טרפת קרקע לכל דבריו וכמ"ש ברס"י ס' וכן מהשטרות שמכרו לוים של לוים עד עולם כדינו של קרקע וכמ"ש בסי' קי"א סכ"ב והיינו משום שלא עשו בהם תק"ה דכיון ששעברם לו אג"ק דינם כקרקע ומינה דה"ה מכר לוה שט"ח לאחר ואחר לאחר עד עולם דבא א' וטריף ליה ואע"ג שכתב הסמ"ע עוד טעמא אחרינא דהא דמצי טריף ליה מלוה א' משום שלא יצא הש"ח מרשות ראובן לגמרי שעדיין נשאר בידו כח למחול השט' הלכך חשיב שפיר ממונו לגבות ממנו בעלי חוביו עכ"ל לא תידוק מינה לנ"ד שהוא שטר משכונה שכיון שאין המוכר יכול למחול וכמ"ש בסי' ס"ו ס"ל לא מצי גבי מניה דא"כ אתמהא דכיון דשטרות דינם כקרקע לכל דבריו כי לא מצי מוכר מחיל מאי הוי והרי במוכר קרקע אף דנסתלק ממנו לגמרי ולא מצי זבין ליה וכ"ש למחול אף עפ"כ אתי בע"ח דמוכר וטריף ליה ועוד תיקשי הכא הא תינח במכר שמעון שטרו שעל לוי שפיר מצי טריף